את פרופ' מנואל טרכטנברג לא צריך להציג. הוא הכלכלן הידוע בארץ. בעבר שימש כראש המועצה הלאומית לכלכלה וחברה במשרד ראש הממשלה, כראש הוועדה לתקצוב ההשכלה הגבוהה, כחבר ועדת הכספים של הכנסת מטעם מפלגת העבודה וכעת כראש המכון למחקרי ביטחון לאומי. רוב אותה התקופה המשיך ללמד בבית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב. אך תהילתו הפופולרית באה לו בזכות תפקידו כיושב הראש של הוועדה לבחינת טענותיה של המחאה הציבורית בקיץ 2011 נגד המדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה. הגדולה והחשובה מהוועדות מסוגה, הגישה לראש הממשלה דאז בנימין נתניהו - שגם מינה אותה - דוח עבה הכולל ניתוחים של המצב והמלצות מפורטות וממוקדות לתיקונים ולשינויי מסלול. הדוח של "ועדת טרכטנברג" מצוטט עד היום כאורים ותומים, התורה של המדיניות הכלכלית הנחוצה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אל מול הבחירות והדיבורים הכלכליים המבולבלים והסותרים של המפלגות, ביקשתי מפרופ' טרכטנברג להאיר את דרכנו ולהתוות את עיקרי התוכנית הכלכלית לממשלה הבאה. לא בסיסמאות, בהצעות.
פרופ' מנואל טרכטנברג, מהי הבעיה הכלכלית הישראלית ערב בחירות 2022?
"אני ממקם אותה בסתירה הבולטת בין מצבה המקרו-כלכלי המעולה של מדינת ישראל לבין תחושת החנק והתסכול המיקרו-כלכלית, על סף ייאוש, של משק בית ישראלי ממוצע. הסתירה הזו היא פועל יוצא מהמדיניות הממשלתית המאלצת את האזרח לקנות במיטב כספו שירותים בסיסיים שהמדינה צריכה ויכולה לספק לו. בגללה הפכנו לארץ עשירה שאזרחיה מרוששים".
"החוזק של כלכלת ישראל", אומר פרופ' טרכטנברג, "אינו תופעה חולפת. ישראל התגברה בהצלחה יוצאת דופן על המשברים הכלכליים שהפילו והחלישו מעצמות. הסתכל רק על נתוני הצמיחה הפנטסטיים של הרבע השני של השנה, כ-7% בחישוב שנתי ועל ההתאוששות המופלאה ביצוא. היחס בין החוב הממשלתי לבין התוצר המקומי הוא מהנמוכים ב-OECD. מזה 20 שנה אנחנו נהנים מעודפים גדולים במאזן התשלומים הבינלאומי וצוברים עתודות מטבע חוץ מרשימות. התעסוקה יותר ממלאה. אלו עובדות".
והאינפלציה? ביולי זינק המדד ב-1.1% ובהשוואה ליולי אשתקד ב-5.2%.
"לעליית המדד החריגה היו סיבות עונתיות כמו ההתנפלות על טיסות לחו"ל לאחר איפוק כפוי של שנתיים, וסיבות גלובליות כמו מחירי הדלקים והמזון. רובן נחשבות לזמניות וצפויות לחלוף או לפחות להיחלש. אני סומך על התחזיות של בנק ישראל לפיהן האינפלציה תתכנס מחדש לקצב שנתי של 2% עד 2.5%. אין צורך בצעדים בהולים — לבלימת האינפלציה יתרום גם ייסוף השקל. בכל מקרה קצב עלויות המחירים אצלנו איטי בהרבה לעומת העולם".
מהיכן, אם כן, תחושת התסכול והחמיצות שלנו?
"האזרח חש שמשהו בסיסי לא כשורה בסולם העדיפות החברתי-כלכלי של ממשלתו, כאשר החוזק של המשק הלאומי מתבטא בחולשה של משק הבית שלו. כאשר התקציב הלחוץ של משפחתו הוא תמונת ראי של תקציב העודפים של האוצר. זה קורה משום שלפחות בארבעה תחומי חיים מרכזיים הממשלה העבירה את נטל המימון מהמגזר הציבורי, כפי שמקובל במדינות מתקדמות — אל כתפי המשפחות. התחומים הם: דיור, תחבורה, חינוך לגיל הרך וביטוח בריאות. הצעדים שאני מציע הופכים בחזרה את הפירמידה ומעמידים אותה על בסיס הדאגה לאזרח. הבסיס שנזנח ונשכח".
נתחיל מהדיור היקר. בשנה אחת עלה מדד מחירי הדירות ב-18%. למה?
"כי המדינה מרוויחה מיוקר הדיור. המדינה שולטת על 95% מהקרקעות ובכל זאת משווקת אותן במשורה לכל המרבה במחיר. המדינה מטילה מע"מ על קניית דירה חדשה, מס רכישה על דירות חדשות וישנות, דמי השבחה, דמי הסכמה ועוד. משקל המסים הממשלתיים והמקומיים בדירה עשוי להגיע לחצי ממחירה. זה טירוף מוחלט; לא ייתכן שדווקא הדיור יהיה מקור הכנסות ענק לתקציב הממשלה. היא יצרה את המשבר והיא נהנית ממנו".
מה אתה מציע?
"קודם כל על המדינה להפסיק לספסר בקרקעות. להציף את הענף בקרקע זמינה וזולה. אני מדגיש, זולה! במקביל על הממשלה לפתוח מיד במיזם ענק של דיור בר השגה: בניית רבבות - עד מאה אלף - דירות להשכרה לטווח ארוך באזורי ביקוש בדמי שכירות הוגנים, שייקבעו מראש כאחוז מההכנסה נטו של המשפחה.
ישראל היא כנראה המדינה המפותחת היחידה שבה הממשל מתנער לגמרי מצורכי הדיור של כלל האזרחים ואומר להם, לכו הסתדרו בעצמכם או חכו בסבלנות בתור להגרלה. ובינתיים גב הציבור נשבר תחת עול המשכנתאות הבנקאיות והחוץ-בנקאיות. מה שקורה נטול כל היגיון כלכלי ומחולל עוול חברתי נורא".
"מערכת האוטובוסים בארץ לא יעילה, ירודה, ממש מזעזעת, תוצאת ההפרטה המופקרת. ועד שהיא לא תשתפר מהותית אני ממליץ לתת פטור מלא מדמי נסיעה באוטובוסים לכל האוכלוסייה. מגיע לכולנו לנסוע בהם חינם"
"בגלל מדיניות מעוותת", מסביר טרכטנברג, "אנחנו רואים מגדלי מגורים יוקרתיים ויקרים שלא מעט מדירותיהם פנויות. הן כנראה נמכרו אבל לא אוכלסו בפועל. הקבלנים מרוצים מכך וגם הרשות המקומית מרוצה; היא לא צריכה לספק שירותים לתושבים. היא חוסכת. ומי יוצא נפגע? המשפחות ממעמד הביניים שחלום הדירה בורח מהן. הממשלה והרשויות צריכות לעודד בניית בתים בני 7־8 קומות המתאימים למרבית האוכלוסייה. לא את הונג-קונג. מה שטוב ללונדון, לפריז, לרומא ולדאבלין טוב גם לתל-אביב, לאשדוד ולנתניה".
שירות יסוד נוסף שהמדינה התנערה ממנו זו התחבורה. ממשלות ישראל הפריטו את כל התחבורה הציבורית באוטובוסים, דבר שלא קיים אפילו בארה"ב.
"גם לענף הרכב המדינה מתייחסת כמקור למסים ותו לו. היא גובה מסי קנייה על מכוניות ועל חלקי חילוף, מסי בלו על בנזין, מסים על שימוש בכבישים ועוד מעט תגבה מסים על החשמל להטענת מכוניות. ומה מקבל האזרח בתמורה? פקקים וגודשי תנועה שאין כדוגמתם בארצות מפותחות, מלווים באזלת-יד מקוממת באכיפת חוקי תנועה, במיוחד בריכוזים עירוניים. המדינה אומרת לאזרח: קנה אוטו, שלם מסים, והסתדר לך לבד בדרכים. זו טעות לאומית קשה".
מה התוכנית שלך להתרת הפלונטר?
"המשבר בתחבורה אקוטי ולכן צריך לרכז את המאמץ בצעדים להקלה מהירה: עידוד תקציבי של תחבורה שיתופית, מימון מוגדל לסיום מזורז של הפרויקטים שכבר הוחל בהם ומתן תמריצים למעסיקים כדי שיארגנו הסעות של עובדים. אך בכל אלו לא די. אני מציע להחליף את המסים הקיימים על בנזין ועל חלקי חילוף למכוניות ואת אגרות הרישוי השנתיות ב'מסי דרך' חדשים שייגבו מכל מכונית לפי מסלול הנסיעה, שעת הנסיעה ומספר הנוסעים".
כמו אגרת גודש במבואות ת"א שתיכנס לתוקף ב-2025?
"אני לא ממליץ על אגרת גודש מקומית שתתווסף למסים על בנזין וחלקי חילוף. זהו פתרון חלקי. במקום להעמיס עוד הוצאות על האזרחים אני מציע לנצל את היתרונות של ההייטק הישראלי ולשנות את שיטת המיסוי על הנסיעות. להתקין בכל מכונית רכיב GPS לניטור הנסיעה, חיישן לאיסוף מידע על מספר הנוסעים ויישום סלולרי להסדרת התשלום. לדוגמה: הבנזין אמנם יוזל ב-60%, אך מי שנוסע לבדו לעבודה בשעת פקק ישלם חמישה שקלים לכל קילומטר ומי שנוסע עם חברות וחברים לעבודה מחוץ לשעות הפקק ישלם רק 25 אגורות על כל קילומטר. די בהכפלת מספר הנוסעים במכונית ממוצעת מ-1 ל-2 כדי לסלק פקקים רבים, לאפשר זרימת תנועה ולהקטין את שכיחות התאונות ואת פליטת גזי החממה".
"המטרו זה אמצעי יקר המבוסס על טכנולוגיה מלפני 150 שנה שיושלם בעוד 30 שנה. ילדינו יעדיפו להשתמש בשירותי הסעה חכמים, גמישים, אוטונומיים וחשמליים. הם יסרבו לרדת למעמקים ולהצטופף בקרונות כמו סרדינים"
האם אתה ממליץ להשתמש בעודפי גביית המסים שכבר הצטברו בתקציב 2022 להשקעות נוספות בתשתיות תחבורה ציבורית?
"תקציב המדינה הוא חוק הקובע כמה כסף מותר לכל משרדי הממשלה להוציא, בלי קשר להיקף ההכנסות ממסים. ההכנסות הן רק אומדן, לא חוק. לכן העודפים בגבייתם משמשים אוטומטית לצמצום הגירעון ולהקטנת החוב הממשלתי. אבל במקרה של השקעות הון משמעותיות והוצאות חד-פעמיות חריגות, יכולה הממשלה לבקש מוועדת הכספים אישור להשתמש בעודפים המצטברים, כולם או חלקם. זה בדיוק מה שהממשלה הבאה חייבת לעשות: להגדיל, עוד השנה, את המימון הציבורי להאצת העבודות על רכבות קלות בגוש דן ובירושלים, על מסילה רביעית לרכבת ישראל ועל המסילה המזרחית החדשה. לכופף את הבירוקרטיה ולהזרים את כל הכסף הנחוץ כדי להגיע בהקדם לקו הסיום של המיזמים האלו".
ובינתיים?
"בינתיים? מערכת האוטובוסים בארץ לא יעילה, ירודה, ממש מזעזעת, תוצאת ההפרטה המופקרת. ועד שהיא לא תשתפר מהותית אני ממליץ לתת פטור מלא מדמי נסיעה באוטובוסים לכל האוכלוסייה. מגיע לכולנו לנסוע בהם חינם".
ובכל זאת יש שבב של תקווה: בעוד 30 שנה נטוס במטרו, לא כן?
"אני מסויג מהמטרו. זהו אמצעי יקר להסעת המונים המבוסס על טכנולוגיה מלפני 150 שנה, שיושלם בעוד 30 שנה. אבל עולם התחבורה עומד בפני מהפך: בגלל השכיחות העולה של העבודה מהבית והשינויים בסדרי החיים המשפחתיים, ילדינו יעדיפו להשתמש בשירותי הסעה חכמים, גמישים, אוטונומיים וחשמליים. הם יסרבו ללכת לתחנת מטרו, לרדת למעמקים ולהצטופף בקרונות כמו סרדינים".
עוד תחום שבו אתה מבחין בכשל זועק לשמיים של מדיניות הממשלה הוא חינוך לגיל הרך, משנה עד שלוש שנים.
"המצב הדמוגרפי הישראלי ייחודי: מצד אחד ילודה גבוהה מאוד, כשלושה ילדים לאישה, נתון שאין דומה לו במדינות מערב מפותחות; ומצד שני גם שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה של נשים ישראליות בכלל, ונשים יהודיות לא-חרדיות בפרט, גבוהים מאוד. ההורים הישראלים הצעירים מצליחים בכל זאת לרבֵּעַ את המעגל ולצאת לעבודה - מפני שהם שולחים את ילדיהם למעונות ולגנונים לגיל הרך, שעל רובם הם נדרשים לשלם סכום חודשי גבוה ושאיכותם בעייתית, בלשון המעטה".
5 צפייה בגלריה
הדמיה של פרויקט המטרו. ''אני מסויג''
(צילום: אדר׳ טל אייל ושרון שפירא עריכה גרפית: שירה שטינברג)
אתה מציע מעונות חינם?
"אני מציע שינוי מקיף. הממשלה הבאה צריכה להקים רשת של קמפוסים רב-תחומיים לילדים בגיל הרך במימון שוטף של המדינה, להעלות את השכר לעובדות ולעובדים בקמפוסים האלו, להכשירם כראוי בלי לעגל פינות ולשחרר, בהדרגה, את ההורים מהתשלומים. עלותה התקציבית המלאה של התוכנית מוערכת ב-6 מיליארד שקל לשנה. זו תהיה הקלה אדירה למשפחות עם ילדים ומהפכה חברתית. חינוך שוויוני ומקיף לילדים בני שנה עד שלוש שנים, כך לפי המחקרים בנושא, הוא המפתח לצמצום פערים חברתיים וכלכליים בטווח הארוך. המפתח הכי חשוב. לכן אסור למהר מדי; אפשר לפרוס את מימושה על פני מספר שנים, חובה להקפיד על הכשרה מקצועית מלאה ומעמיקה של צוותי המטפלים והמטפלות".
ועוד לא הזכרנו את הבריאות.
"גם במערכת הבריאות שלנו, שנועדה ותוכננה להיות ממלכתית ושוויונית, השתרש אותו דפוס: המדינה מצמצמת את חלקה במימון והאזרחים, בלית ברירה, מגדילים אותו. בנוסף למס הבריאות הם קונים ביטוחי בריאות משלימים מקופות חולים וביטוחים פרטיים מחברות ביטוח. זה עול משפחתי כבד, הסותר, כאמור, את המטרה המקורית של חוק ביטוח בריאות ממלכתי".
ניתן עוד לשנות את המגמה?
"בוודאי. ככל שמערכת הבריאות הציבורית תספק שירותים איכותיים יותר, זמינים בקהילה וקרובים לביתו של האזרח, כך הצורך ברכישת שירותי בריאות פרטיים 'משלימים' יתייתר. יתכווץ מעצמו; אף אחד לא מוכן לבזבז כסף על מה שהוא יכול לקבל בלי תשלום נוסף. היום אפילו מתחולל תהליך הפוך מהרצוי: מערכת הבריאות הפרטית קולטת יותר ויותר רופאים צעירים ומספקת מגוון מתרחב של שירותי רפואה. ואנחנו נאנחים - ומשלמים".
ככלכלן הקורא תמיד לשמור על הקופה הציבורית מאוזנת ולא להשתגע בצד ההוצאות שאין להן כיסוי בהכנסות, פרופ' טרכטנברג ממליץ גם על רפורמה במסים. במרכזה: מיסוי בשיעור אחיד, בין 15% ל־20%, על כל ההכנסות מהון ומרכוש, כולל השכרת דירות, חלוקת דיווידנדים, קבלת ריבית ועליות בשווי ניירות הערך בבורסה. "השיטה הנוכחית, של מסים שונים על רווחי הון ורכוש שונים, מעוותת את ההחלטות של חוסכים ומשקיעים ומאפשרת דווקא לתאגידים גדולים להתחמק חוקית ממסי-אמת", הוא אומר.
אינך חושש שגביית מס רווחי הון מלאים מדמי השכרת דירות יזניק את דמי השכירות לגבהים חדשים ויפגע בשוכרים?
"הנה עוד נימוק להוציא לפועל ללא דיחוי את התוכנית הגדולה שהצעתי לדיור בר השגה: היא לא תאפשר למשכירים להעלות את דמי השכירות במלוא שיעור המס החדש. כשבשוק קיימת אלטרנטיבה של דיור להשכרה במחירים קבועים ונוחים, הם ייאלצו לספוג את רוב המס, וגלגולו למעשה על השוכרים יהיה מינימלי".
5 צפייה בגלריה
''המדינה מצמצמת את חלקה במימון מערכת הבריאות והאזרחים, בלית ברירה, מגדילים אותו''
(צילום: דוברות איכילוב)
אתה רואה בנוף הפוליטי שלנו מפלגה שתאמץ את הצעותיך כמצע בחירות נובמבר 2022?
"לא, אינני רואה גורם פוליטי שמתמודד בבחירות הקרובות ומוכן לכלול במצעו תוכנית מעשית לתיקון האיזון שהופר בין טובת תקציב הממשלה לבין טובת האזרח ומשק הבית שלו. הפוליטיקאים אצלנו מדברים המון על יוקר של מוצר בודד וקבוצת מוצרים, אבל מתעלמים לגמרי ממה ששוחק עד כאב את רמת החיים המשפחתית: ההוצאות הפרטיות על דיור, בריאות, חינוך ותחבורה. זה הכשל העיקרי של המדיניות הממשלתית הכלכלית-חברתית. במקום להתמודד עימו, הם מתעסקים בזוטות".
ובכל זאת, פרופ' מנואל טרכטנברג לא מתייאש ולא מפסיק להציע, להמליץ ולהשמיע קול. האזינו לו.
