בית הדין הרבני הגדול בירושלים קבע לאחרונה כי יש להצמיד מזונות למדד המחירים לצרכן גם כשהנושא לא מוזכר בהסכם הגירושים: בערעור שהגישה אם לבת על דחיית בקשתה בנושא, קבעו הדיינים אליעזר איגרא, שלמה שפירא וצבי בן יעקב, שעל רקע העלייה המשמעותית במדד מאז מגפת הקורונה – יש לראות את ההצמדה ככלולה בהסכם, אף שלא צוינה בו מפורשות.
בהסכם הגירושים של הורי הילדה נקבע כי בשנה הראשונה לאחר הפרידה ישלם האב עבור בתו מזונות בסך 1,600 שקל לחודש, והחל מהשנה השנייה החיוב יגדל ל-1,750 שקל לחודש. בשלב מסוים עתרה האם להצמיד את המזונות למדד המחירים לצרכן, אך בית הדין הרבני האזורי דחה אותה בנימוק שבהסכם נקבע כי מעבר לסוגיות שנכללו בו אין לצדדים עוד דרישות זה מזו.
עוד נקבע בהחלטה כי מטבע הדברים הסכם שקיומו נפרש על פני שנים רבות מחייב שינויי נסיבות עתידיים, אלא שבהיעדר התייחסות כתובה בהסכם לאותם שינויים – יש לראות את הצדדים כמסכימים לסכום המזונות שנקבע.
מכיוון שעניין ההצמדה למדד לא הוזכר מפורשות בהסכם, נקבע כי יש לראות את הצדדים כמי שהסכימו לחיוב קבוע במזונות ללא הצמדה למדד. האישה לא השלימה עם התוצאה והגישה את הערעור לבית הדין הגדול, שקיבל אותו במלואו.
הרקע להחלטת דייני הערעור היה העלייה הדרסטית שנרשמה במדד מאז תקופת הקורונה. לדבריהם, בעוד שלפני המשבר העולמי המדד היה עולה מדי שנה בשיעור זעום והתייחסות אליו נתפסה כהתעסקות בזוטות, בתקופה שלאחריו נרשמה עלייה באחוזים ניכרים. לדוגמה: מאז דצמבר 2020, החודש שבו נכרת הסכם הגירושים בין בני הזוג, ועד למועד פסק הדין, עלה המדד בלא פחות מ-11.7%.
"אין ספק שחיוב מזונות בא למצות את המציאות הכלכלית וכוח הקנייה. לא ייתכן שהאם תצטרך לצמצם את מזונות הבת עקב עליית המדד, שמשפיעה על מחירי המזון ומחירי הדיור ואחזקת המדור", כתבו. "וכי יעלה על דעתך שאם המדד יעלה כל שנה בעשרות אחוזים, חיוב המזונות יישאר על כנו ללא שינוי?".
במישור ההלכתי ביססו הדיינים את עמדתם על שני נימוקים. האחד, הצמדה למדד נתפסת כ"מנהג המדינה" אשר יש לראותו ככלול בהסכם חרף העדר התייחסות לכך בהסכם. השני, בהתאם לנפסק בשולחן ערוך יש לפרש הסכם לפי כוונת הצדדים ולא בהתאם ללשונו הכתובה.
ואמנם, לעמדת הדיינים ברור שכוונת האב בהסכם הגירושים לא הייתה להוריד את רמת המחיה של בתו לאורך השנים, נוכח העלייה המתמדת במדד המחירים לצרכן. הם הדגישו שאי ההתייחסות לעניין ההצמדה בהסכם נבעה מהנוהג הכללי בתקופה שקדמה לקורונה, לפיו עיסוק במדד נתפס כהתעסקות בקטנות.
ואולם ברור, לדברי הדיינים, שכוונת שני ההורים בהסכם הייתה שסכום המזונות בא לבטא את יכולת הקנייה לכל משך זמן ההתחייבות. כפועל יוצא מכך, יש להצמיד אותו למדד. לפיכך הם ביטלו את החלטת בית הדין הרבני האזורי וקבעו שהחל מינואר 2024 יעמדו מזונות הילדה על 1,900 שקל לחודש (במקום 1,750). עוד נקבע שהמזונות יוצמדו למדד ויעודכנו אחת לחצי שנה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האם: טו"ר נדב טייכמן
• ב"כ האב: לא צוין
• עו"ד יפעת בנג'אן עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
