בית המשפט המחוזי בלוד קבע לאחרונה שבעליהם של ארבעה נכסי נדל"ן בפתח תקווה, שלכאורה לא דיווח עליהם לעירייה, יקבל פטור מחיובי ארנונה רטרואקטיביים. השופט שמואל בורנשטין קיבל עתירה מנהלית שבה טען כי מאחר שהעירייה לא השיבה בזמן להשגות שהגיש, יש לראותן כאילו התקבלו.
במוקד העתירה עמדו חיובי ארנונה ודרישת תשלום שהוציאה העירייה. בהשגותיו של בעלי הנכסים על החיובים הוא העלה כמה טענות: שעומדות לו טענות שיהוי והתיישנות; שמדובר בחיובים רטרואקטיביים; שבכל מקרה יש לבטל חיובי הפרשי הצמדה וריבית; שהנכסים טרם אוכלסו, שהוא זכאי הוא לפטור מארנונה וכן כי נפלה טעות בחישוב השטחים לחיוב.
הוא הפנה לסעיף 4 לחוק הארנונה שקובע כי על מנהל הארנונה להשיב למשיג תוך 60 יום, ואם לא עשה זאת, ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה. לטענת העותר, הוא שלח את ההשגות בדואר רשום ב-28 בדצמבר 2021 והן התקבלו במשרדי העירייה למחרת. בין הצדדים בתיק הייתה אמנם מחלוקת לגבי מועד מתן התשובה להשגות, אך העירייה הודתה ששלחה אותן בדואר רשום רק ב-1 מרץ 2022, יומיים אחרי המועד האחרון.
העירייה טענה מנגד כי לקח מספר ימים עד שההשגות הגיעו לשולחנו של מנהל הארנונה ויש למנות את 60 הימים ממועד זה, כך שהתשובות ניתנו לעותר בזמן. היא ציינה כי על מכתבי ההשגה לא הודבקה אסמכתה לעניין מועד מסירת הדואר הרשום ולכן מנהל הארנונה לא יכול היה לדעת כמה ימים עומדים לרשותו למתן תשובה.
לגופו של עניין ציינה כי יש להביא בחשבון את האינטרס הציבורי בשמירת הקופה הציבורית ושממילא מדובר באיחור קל בלבד. לדבריה העותר, בחוסר תום לב, לא דיווח במשך שנים על השימוש בנכס ואין לאפשר לחוטא לצאת נשכר. עוד נטען כי אין לאפשר לו את הסעד המבוקש לגבי השגות הנוגעות לשומות מהשנים 2020-2014, שכן לפי חוק הארנונה טענות ביחס להחלת חיוב רטרואקטיבי אינה יכולות להיות נדונות במסגרת של השגה.
עו"ד אורן אוזןנתי חדדואולם, השופט שמואל בורנשטין קבע שהצדק עם העותר. הוא ציין כי בית המשפט העליון כבר נדרש לתוצאת האיחור שבחוק הארנונה וקבע כי אף שהסנקציה חריפה, תכלית החוק הייתה להבטיח מנגנון יעיל ומהיר עבור האזרח לבירור סכסוכים מעין אלה.
באותו מקרה דחה העליון גם את הטענה שיש למנות את 60 הימים מהמועד שבו הגיעה ההשגה לשולחנו מנהל הארנונה, וקבע שספירת הימים מתחילה עם המצאת ההשגות לעירייה. זאת מאחר שלאזרח אין שום שליטה על האופן שבו מתגלגלת ההשגה בין משרדי העירייה, ומדובר ב"ניהול פנימי" שלה.
השופט בורנשטין הבהיר כי אין זה משנה אם פקיד השומה חתם על התשובות להשגות בזמן, שכן ספירת הימים מסתיימת רק עם שליחתן לאזרח. נקבע כי במקרה זה התקופה הסתיימה כטענת העותר ב-27 בפברואר 2023, ולפיכך העירייה איחרה ויש לראות בהשגות כאילו התקבלו על ידה.
"אני ער לכך כי מדובר בתקופת איחור קצרה ביותר, כמו גם לפגיעה הפוטנציאלית בקופה הציבורית מקום שבו השגה מתקבלת בשל איחור, אפילו איחור קל ביותר, במתן התשובה. עם זאת גם איחור קצר, אפילו של יום אחד, איחור הוא", סיכם.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד אורן אוזן עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
