מתווה האוצר לפיצוי עבור ההפסדים שנגרמים בשל המלחמה מעורר זעם בקרב בעלי העסקים במשק. משיחות שערכנו עם בעלי עסקים רבים עולה תמונה של חשש אמיתי מקריסה ודאגה רבה לגבי העתיד. "האוצר פירסם מתווה שפוגע אנושות בעסקים", מסבירה רואת החשבון ויועצת המס, רויטל סיטון בן-ארי. "לצערנו הרב, מאז פרוץ המלחמה, העסקים נמצאים באי-ודאות קיצונית והציפייה מהאוצר להגיב במהרה בפיצוי הוגן הייתה גבוהה".
סיטון בן-ארי מכירה היטב את הנתונים מתוקף תפקידה כראש תחום המיסוי של התאחדות המלאכה והתעשייה. "יש לי ניסיון רב במתווי הפיצויים השונים שניתנו על ידי האוצר במהלך 20 השנים האחרונות. מעולם לא נתקלתי במתווה כל כך מנותק מהמציאות היומיומית של העסקים. לצערי הרב, אם המתווה הזה חלילה יאושר, אני כרואת חשבון, אמליץ חד-משמעית ללקוחותיי שעוסקים בענף שמושבת עקב המצב, להוציא לחל"ת מספר לא מבוטל של עובדים כדי להגן על עתיד העסק".
תחשיב גולמי המבוסס על מתווה האוצר מוכיח עד כמה הוא לא מתחשב בבעלי העסקים הקטנים. כך, למשל, עסק זעיר שמכניס עד 12.5 אלף שקלים בחודש, וסובל מירידה של 40 עד 60 אחוז, יקבל בהתאם למתווה סכום מגוחך של כ-2,120 שקל. מי יכול לפרנס משפחה עם סכום כזה?
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
"אין הזמנות חדשות"
עידו כהן, 40, נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר בחולון, הוא בעל מפעל קטן בענף הקרמיקה והזכוכית בשם "גרין גלאס". המפעל פועל כ-20 שנה באזור התעשייה חולון ומעסיק 8 עובדים. "העסק שלי כמו רבים בתחום הזה כבר נפגע משמעותית, אומר כהן. "מרגע שפרצה המלחמה יש ירידה דרסטית בהזמנות חדשות. פשוט אין. יש לי גם 5 עובדים שלא מגיעים לעסק, כל אחד מהסיבות שלו, נשארתי עם 3 עובדים ואני מתמרן איתם. זה כמובן גורם לעיכוב באספקה של הזמנות שכבר היו בייצור. למה המדינה שוב לא רואה אותנו? הם פשוט מנותקים. אני צריך להמשיך לפרנס את המשפחה שלי ולשלם משכורות לעובדים לצד תשלומים שוטפים של ארנונה, חשמל, שכירות והלוואות שאני עדיין משלם מאז הקורונה".
ביקשנו מרויטל סיטון בן-ארי לערוך עבורנו חישוב לגבי הפיצוי שיקבל עסק מסדר הגודל של כהן. "בעקבות בדיקת המספרים והצבתם במתווה שמציע האוצר, יוצא שבעל מפעל כמוהו עם 7 עובדים ייאלץ לספוג מכיסו הוצאה של כ-60 אלף שקלים כבר בחודש אוקטובר מעבר לפיצוי הלא ראוי, בלשון המעטה, שלא בהלימה להוצאות שיש לו בפועל בימים אלו. וזה כאמור נתונים שנכונים רק לחודש אוקטובר, כשידוע שהלחימה עלולה להתנהל גם מספר חודשים. זה סכום לא ריאלי שיכול לגרום לכל עסק לקרוס. ויהיו כאלה הרבה. עסקים שמושבתים ואין להם הכנסות צפויות, יוציאו את העובדים לחל"ת בלית ברירה בניגוד לעצה של האוצר".
"לא רואים אותנו"
קובי אלפסי הוא הבעלים של מפעל "אימפריית הניילון" ביבנה. "המתווה של האוצר הוא מכת מחץ לעסק כמו שלי", אומר אלפסי. "אסור שמקבלי ההחלטות יהיו מנותקים מהתוצאות הישירות של המתווה הגרוע הזה. זה לא חדש שהממשלה לא רואה את העסקים ואת התעשייה בכלל. בימי שגרה, בלי מלחמות או מגפת קורונה, אנחנו נלחמים על עצם קיומנו מול כל ההוצאות, המתווה הזה פשוט מנותק מהמציאות שבה המשק הכלכלי שרוי כרגע. אנחנו לא יכולים להפעיל לחץ על הממשלה כמו החברות הגדולות במשק שמצליחות לכופף את מקבלי ההחלטות. במקרה כמו שלי זה יגזור דין מוות להרבה עסקים טובים שחיוניים למשק. אולי אני לא עסק גדול אבל אני תורם את חלקי לתעשייה של המדינה שלי. תראו גם אותי".
ההוצאות הקבועות, כולל משכורות, של מפעל הניילונים מגיעות לסכום של 1.3 מיליון שקלים בחודש. בבדיקה שערכה עבורנו רויטל סיטון בן ארי עולה כי הפיצוי המקסימלי לאלפסי יעמוד על כ-300 אלף שקלים לחודש. משמע, עסק כזה ייאלץ להוציא מכיסו עד כמיליון שקלים נוספים לאחר הפיצוי שהמדינה מציעה במתווה האוצר. קובי העסיק עד המלחמה, בין היתר, גם עובדים פלסטינים. עכשיו הוא נאלץ להחליף אותם בעובדים זמניים, יקרים יותר ופחות מיומנים. המשמעות היא הוצאות נוספות ותפוקה פוחתת.
"סגרתי עסק בקורונה"
ניר כהן, 36, רווק שמתגורר בעמק חפר הוא הבעלים של "מינו קוקטיילס", עסק שנותן שירותי בר קוקטיילים באירועים. "הקמתי את העסק בשנה שעברה, עד אז עבדתי בענף חיי הלילה ובתקופת הקורונה סגרתי בר שהייתי הבעלים שלו", אומר כהן. "נכון להיום, אין לי אף אירוע ביומן שלושה חודשים קדימה, הכל נעצר. הלקוחות דוחים או מבטלים וזה מובן לחלוטין. המציאות כרגע היא שאין לי מקור הכנסה אחר".
באין עבודה, כהן עסוק בהתנדבות למען חיילי צה"ל. "יש לי חבר, בעל עסק לקייטרינג, שמכין אוכל כמו שווארמה והמבורגרים ללוחמים, אנחנו יורדים לדרום ולצפון כדי להאכיל אותם. יחד עם זאת, אף אחד לא מצפה מאיתנו בעלי העסקים הקטנים שלא נתפרנס מכלום. ולא ייתכן שהמתווה של הממשלה לא בהלימה לפיצוי שמגיע לעסקים כמונו. הפגיעה בנו תהיה אנושה וכל הכלכלה תיפגע מאוד. יהיו עסקים שפשוט יקרסו אם לא ייתנו את הדעת כאן ועכשיו עם פתרון אמיתי. אנחנו עסקים קטנים, לא מדובר על מחזור של הכנסות בשווי של מיליוני שקלים. לא נעים לצאת למאבק בזמן שאנשים שילמו בחייהם, אבל אנחנו חייבים להשמיע את קולנו כדי שלא נישאר שקופים".
רויטל סיטון בן ארי ערכה עבורנו חישוב לפיצוי שיקבל עסק בענף האירועים בסדר גודל של ניר. "הפיצוי שהאוצר מציע עומד על סכום מגוחך של אלפיים שקל לחודש שלא קרוב לכסות את ההוצאות הקבועות שממשיכות לרדת גם כשהעסק מושבת ומוערכות בכ-10 אלפים שקל לחודש".
"תנועה דלה של לקוחות"
נאור לוי, 37, נשוי ואב לשתי בנות מאבן יהודה הוא הבעלים של עגלת הקפה "מוסקט" במתחם תחנת הרכבת בבית יהושע. הוא מעסיק חמישה עובדים. "התנועה של הלקוחות דלה מאוד, הפגיעה בעסק כבר מורגשת היטב בכיס", אומר לוי. "מישהו צריך לקחת אותנו בחשבון ולא להתעלם מאיתנו". גם לוי חוזר במהלך השיחה לא פעם על הביטוי "שקופים". "צריך לראות אותנו ומה שעובר עלינו כלכלית", הוא אומר. "למרות הכל אנחנו ממשיכים לארח את כוחות הביטחון ותושבי העוטף לקפה ומאפה עלינו, עד היום הוצאתי כ-1,500 שקל לטובת הנושא הזה, זו תרומתי הקטנה מהעסק שכמעט ולא מניב פרי במצב מלחמה. אני מוצא את עצמי היום קונה יותר מעסקים קטנים ולא מרשתות כי אני מבין לליבם ויודע כמה זה חשוב לתמוך בהם בזמן משבר".
התחשיב של רויטל סיטון בן-ארי פסימי גם במקרה של לוי: "לאחר בחינת הנתונים של עסק בסדר גודל הדומה לעגלה של נאור, והצבת הנתונים המספריים על פי המתווה של האוצר - עסק כמו שלו יפסיד לפחות 26 אלף שקלים מעבר לפיצוי. ככל שלעסק יש יותר עובדים, הסכום שהבעלים יוציא מכיסו גדל משמעותית ויכול להגיע גם ל-100 אלף שקלים".
"מילים ללא מחויבות"
בדיון על מתווה האוצר שנערך אתמול בוועדת הכספים, הציג יוסי פתאל, מנכ"ל לשכת מארגני התיירות הנכנסת לישראל, את הבעייתיות בהצעת המדינה. "אנחנו באפס הכנסות ולא רוצים לפטר עובדים מקצועיים. הצעת האוצר מתמרצת פיטורים והוצאה לחל"ת. היום ה-17 למלחמה והבירוקרטיה לא מצליחה להציג מתווה ראוי. אפילו תזכיר חוק לא הוגש היום. אנחנו מעדיפים להאמין לאקסלים ולא לדברי הפקידות שמפריחה מילים ללא מחויבות".
נדמה שמה שממחיש טוב מכל את הבלבול ואת הטענות נגד התנהלות המדינה, זאת מסיבת העיתונאים שקיים אתמול שר הכלכלה ניר ברקת, ובה הציע מתווה מקביל לזה של האוצר. מתווה, אגב, שמקובל יותר על המגזר העסקי. עד לסגירת כתבה זו, למעשה לא אושר סופית שום מתווה מבין שתי האופציות. כל עוד לא יאושר מתווה שמאפשר לבעלי העסקים לשלם את משכורות העובדים - החשש הגדול הוא ש-300 אלף עובדים במשק יוצאו בלית ברירה לחל"ת.
"המתווה של ברקת", אומרת סיטון בן-ארי, "מתכתב יותר עם המציאות הכלכלית וריאלי יותר עבור העסקים. יחד עם זאת, חשוב לציין שגם המתווה של ברקת למעשה לא מציע 100 אחוז פיצוי אבל בהתכתב עם המצב הביטחוני והכלכלי הוא הרבה יותר הוגן לפי שעה".
את שרית פריגן מיסוד המעלה, אם חד-הורית, בעלת עגלת שייק פרי ניידת, ליווינו מתחילת המלחמה בזכות היוזמה לחלק שייקים ללוחמים בדרום ובצפון. "היה לי ברור מהרגע שפרצה המלחמה, שאני חייבת לשמח את החיילים באשר הם. ארזתי פירות, העמסתי לרכב ונסעתי לחפש לוחמים. אבל יחד עם זאת, ברור שאני חייבת להתפרנס. המתווה שהאוצר מציע הוא בדיחה. הפיצוי העלוב שאקבל בקושי יספיק לדלק. אחרי מציאות קשוחה שעברנו בקורונה, לקח לי זמן להרים את הראש. המדינה חייבת להתעשת ולא להוסיף עוד מחדל. תכניסו את היד עמוק לכיס ותרגיעו אותנו, בעלי העסקים הקטנים, במלחמה על לחמנו. שנצליח ביחד לשרוד את התקופה הזו".
לייעוץ משפטי ועזרה במיצוי זכויות לבעלי עסקים קטנים של עד 20 עובדים, ניתן לפנות לחמ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה: 03-7959100.