בית הדין הרבני הגדול דחה לאחרונה גרושה של אברך שטענה שמגיע לה יותר מחצי הרכוש המשותף, משום שהיא פרנסה את המשפחה בזמן שהוא רק למד תורה.
בתיק שנפתח בבית הדין הרבני האזורי טענה האישה כי הכספים שהושקעו במימון המחיה של השניים שייכים לה, ולכן בנסיבות העניין מוצדק לסטות מהכלל בדבר איזון משאבים שוויוני ולהעניק לה נתח גדול יותר ברכוש המשותף. היא הוסיפה כי "לצורך פשרה" היא מסכימה שלבעלה ישולמו כ-100 אלף שקל, בעוד יתר הרכוש – הכולל תמורת דירה בסך 1.2 מיליון שקל – יישאר בידה. מנגד טען הבעל ששני הצדדים נשאו בהוצאות במשותף ולכן יש לנקוט ראייה שוויונית בחלוקת הרכוש. בית הדין האזורי קיבל את עמדת הבעל.
האישה ערערה על פסק הדין וטענה כי בעוד בעלה למד תורה כאברך בכולל היא יצאה לעבוד והרוויחה כסף שבאמצעותו צברו את רכושם המשותף. היא הוסיפה שהסכימה לצורת חיים זו לאור רצונה לזכות בחלקו של בעלה בעולם הבא. אלא שלדבריה, הוא איבד את חלקו לנוכח מעשים כלשהם (שלא פורטו בפסק הדין), וכפועל יוצא מכך גם החלק שלה בעולם הבא נפגע ולכן ההסכמה שלה בטלה למפרע. בנסיבות אלה, טענה, יש לחלק את הרכוש באופן לא שוויוני הנוטה לטובתה.
עו"ד אורי דון-יחייאהדיינים - הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז-אילוז - קבעו תחילה כי הנטל הרובץ על האישה בהוכחת טענותיה גדול ביותר, זאת מאחר שהכלל הוא שיש לחלק את הרכוש באופן שוויוני ואילו כאן האישה מבקשת את ההיפך. הם הבהירו כי לחוק יחסי ממון, הקובע חלוקה שוויונית, יש גם תוקף הלכתי. לפיכך, כספים שהחוק רואה בהם כמשותפים הם כאלה גם לפי ההלכה. "רק במקרים מובהקים מאוד יש לנקוט איזון לא שוויוני", כתבו.
בפסק הדין צוין כי מצב שבו אחד מבני הזוג לא תורם כלכלית לתא המשפחתי עשוי ליפול לאותם "מקרים מובהקים" המצדיקים איזון לא שוויוני. ואולם לדבריהם, כשמדובר בסגנון חיים שהוסכם עליו מראש, שבו האישה מפרנסת והבעל לומד תורה – דבר רווח בציבור החרדי – אין מקום לטענה זו.
בתוך כך דחו הדיינים את חשש האישה מפני הפסד חלקה בעולם הבא. זאת מפני שלדבריהם היא לא יודעת חשבונות שמים וממילא אין לה דרך לדעת מי מפסיד חלקו שם ומי לא. בנוסף, אף בהנחה שהבעל הפסיד חלקו בעולם הבא אין הכרח שגם היא הפסידה חלקה, זאת לנוכח הגישה המוטמעת במקורות לפיה זכתה בחלקה מיד עם זכיית הבעל, והוא שמור לה ללא קשר למעשיו.
"על הזכויות הרוחניות לא חלות הוראות חוק יחסי ממון", הוסיפו הדיינים. הם גם גילו סקפטיות בנוגע לדברי האישה, שכן ההסכמה להיות אשת אברך עשויה לנבוע ממגוון שיקולים כמו הרצון להשתייך לחברה החרדית או לקבל שידוך טוב, ולאו דווקא כדי לזכות לנחלה בעולם הבא. לפיכך הערעור נדחה והאישה חויבה לשלם לבעל הוצאות בסך 5,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האיש: עו"ד עדה דורון
• ב"כ האישה: עו"ד אברהם אינדורסקי
• עו"ד אורי דון יחייא עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
