בחודשים האחרונים כולנו שותפים להרגשה דומה: תוריד ממשהו לרגע את העיניים, ובתוך כמה דקות המחיר שלו ימריא בעשרות אחוזים. מי שזוכר את ימי האינפלציה העגומים מפעם, ודאי לא מתגעגע להסתובב עם כמה שטרות בכיס ששווים כמה אחוזים פחות כמעט כל יום. אז נכון, המצב בארץ לא עד כדי כך חמור: למעשה, תמיד היה פה יקר. רק שהריביות של היום הביאו את רמת יוקר ההלוואות למחוזות מטרידים, ולקחת הלוואה כדי לצרוך – ובכן, זה אף פעם לא היה רעיון טוב במיוחד.
בהתחשב בנתונים המטרידים האלה, החלטנו להקדיש את המדור הקרוב לאלה שרוצים לשלם קצת פחות ולא לוותר יותר מדי. לפניכם חבורה מכובדת של בקבוקים בשתי רמות מחיר: לאלה שבכל זאת רוצים להמשיך לצרוך אלכוהול באותה רמה כמו בתחילת 2022, ולאלה שמעדיפים להשאיר בכיס איזה שטר יבש ליום רטוב. קבלו אותם.
אם הדשא שלכם נמצא איפשהו בפריפריה, או שאתם סתם מוכווני עלות־תועלת, הינה אופציה מצוינת וזולה משמעותית: Barrister. הוא זכה בלא מעט מדליות בזכות האופי המתובל שלו, שילך נהדר בקוקטיילים קלים להכנה, כמו מרטיני יבש או סתם ג׳ין וטוניק. ג׳ין לונדוני קלאסי שמגיע – טדאם טדאם – מסן פטרסבורג, עם טעמי קינמון ואניס מודגשים ובמחיר מותאם לסביבות ריבית גבוהה.
Barrister Gin, המחיר 89 שקל
נישאר בג׳ין, הפעם מסלובניה(!). מתברר שתהליך הייצור של הג׳ין, שמזכיר מאוד את זה של הוודקה, ידידותי להכנה עבור מזקקות שנמצאות במזרח אירופה, ולכן נמצא יותר ויותר כאלה. מה שלא נמצא זה עוד בקבוקי ג׳ין עם קולר של כלב על צווארם. ריח הדרי? יש. קל לשתייה? בהחלט. מתאים לקוקטיילים? חד־משמעית. יופי של בקבוק, יופי של ג׳ין יבש כמו שצריך, ממוקם היטב באמצע הדרך בין היקרים לזולים.
Parson Gin, המחיר 179 שקל
בשנים האחרונות הפך הג׳ין לאחד המשקאות האלכוהוליים הכי אופנתיים בעולם. חלק גדול מהרוח הגבית שהוא קיבל הגיעה לאו דווקא מהמולדת שלו, הממלכה הבריטית, אלא מספרד, שבה צמחה כמות אדירה של ברי־ג׳ין כמו ערער אחרי הגשם. Le tribute מגיע מספרד, וניחוחות ההדרים שלו יזרקו אתכם ישר לכיסא נדנדה על הדשא. כמו שאתם רואים, זהו לא בקבוק זול במיוחד, אז כנראה הדשא הזה יהיה איפשהו בלב אזור הביקוש.
Le tribute gin - המחיר 215 שקל
אני עומד לבצע פה עבירה, שאחריה אני מניח שלא מעט צרפתים ישאפו להחזיר לאופנה את הגיליוטינה, ולקרוא לי להתקרב: להשוות בין יין מבעבע לשמפניה. ובכן, ספוילר אלרט: אין מה להשוות. שמפניה הוא אחד המשקאות האציליים בעולם, בועותיו האלגנטיות מטפסות במעלה צוואר הבקבוק כחיילים על א׳, והיבשושיות המפתה שלו צועקת קוויאר. אבל התקופה קשה, ומול הבקבוק הנהדר הזה של ברטל ברוט, כמעט כולו פינו נואר והיתר שרדונה, נשים את תמונת הראי שלו: המוסקטו פרייבט קולקשן של כרמל. זה בוודאי לא יין רע, במיוחד כשמדובר בתמורה למחיר, אבל זהו, בסוף, יין מבעבע. קצת מתוק, מעט אלכוהול, נחמד למי שרוב היינות מרירים מדי עבורו. מבעבע למתחילים. ואם את רוב שנת 2022 ביליתם בפוזיציית שורט על הבורסה, מה שאומר שעשיתם הרבה כסף, אז הינה גם הלואר רודרר קולקסיון, שמגרד שטר של 100 דולר מלמטה. שרדונה, פינו נואר ופינו מונייה מרכיבים שמפניה יוצאת דופן, כזאת שתזכרו הרבה אחרי שהבקבוק יסתיים, ובתקווה ש־2023 תהיה שנה מוצלחת יותר מכל בחינה שהיא. איזה בקבוק!
פרייבט קולקשן מוסקטו 2021, 45 שקל, ברטל ברוט, 159 שקל
לואר רודרר קולקסיון, 310 שקל, באזז מוסקטו, 30 שקל
בקבוק הסוביניון בלאן של JP Chenet אולי נראה קצת עקום, אבל תאמינו לי שהוא ישר כמו סרגל: פרחוני, רענן, כיף חיים של יין. קשה לחשוב על יין לבן כשבחוץ קריר, אבל קשה גם לחשוב על שותף טוב יותר לשבת בצהריים מהבקבוק השובב הזה.
גרסה קצת יותר יקרה לסוביניון לבן? המטואה הניו־זילנדי, שמגיע מאזור מרלברו ומייצר בלנד של יותר מ־100 כרמים שונים כדי להבטיח איכות ועקביות. זהו סוביניון ניו זילנדי קלאסי, פרחוני ומינרלי, שיהיה לכם קשה מאוד להשאיר פתוח בלי לרדת על כל הבקבוק.
עוד לבן אחד ודי: הפינו גרי של לינדמנס, המכונה בין 85, פריך כל כך שהוא כמעט מתפצח בפה. יש פה לימון, תפוח ועוד המון פירות רעננים, מצטיין מאוד בתחום התמורה למחיר, כדאי לחכות למאי ככה, כשכבר חם בחוץ, כדי להשקיע בו אנרגיות טובות.
ולסיום, יופי של אדום: שיראז־קברנה של פנפולדס, הפעם מגבעות קונוגה שבאוסטרליה. יש לו ריחות טבקיים ושוקולדיים, משהו מתחום הפירות הירוקים, והרבה מאוד אופי שקשה להתעלם ממנו. יין עולם חדש, שמבקש אוכל ישן: ציר כבד או אפילו איזה סיר צ׳ולנט טוב, שהוא הרי מאכל אוסטרלי ידוע.
CHENET, מחיר 45-40 שקל
מטואה – 75-70 שקל
לינדמנס – 50-45 שקל;
פנפולדס – 80-75 שקל
מה אתם אומרים, נישאר בשמפניות? יאללה, שכנעתם אותי. מבחינת תמורה למחיר, קשה להביס את הגואט הנרי ברוט: שמפניה קצת אלמונית, שנראה כי השקיעו חלק ניכר מתקציב השיווק שלה בייצור: האף עשיר בפירות צהובים ודבש, עם נגיעות לימון והמון אופי ומינרליות. אפריטיף מוצלח במיוחד: שמפניה לזמנים קשים? יאללה, קיבלתי.
לברוט נטולת שנת הבציר של בית רינר יש טעמים תפוחיים יותר, סיומת ארוכה ומאוד מעניינת, ומורכבות שתעשה רושם עז גם על שתייני שמפניה ותיקים. ענבי הפינו, השרדונה והמונייה נבצרו ידנית, והשמפניה עצמה מתיישנת שלוש שנים לפחות. מסוג הבקבוקים שאפשר לשתות לפני הארוחה וגם במהלכה. מאוד מומלץ.
גואט הנרי ברוט, 139 שקלֿ
Ruinart Brut NV, מחיר 259 שקל
אתם מסתכלים על אחד מבקבוקים היין הכי עממיים בארץ, הסלקטד האדום של יקבי כרמל. זהו למעשה שער הכניסה לתעשיית היין הישראלית: בקבוק שאפשר למצוא ממנו על עשרות אלפי שולחנות חג, ולפעמים גם לא בחג. יין שולחני טוב, בסיסי, מתוק יחסית כך שיתאים לחיך הישראלי, ובמחיר סביר לגמרי. בצד השני של השולחן אפשר למצוא את הוויניארדס קברנה של אותו יקב, שמדגים שכשהיקב ממקד את עצמו ביינות פרימיום – גם את זה הוא יודע לעשות. בלי לגעת ברף 100 השקלים המבהיל מעט, מאזור הר אביטל, מאה אחוז קברנה סוביניון שחייבים לאכול לידו משהו יצירתי. יופי של יין, והחדשות הטובות הן שהוא יחסית לא נורא יקר.
כרמל, סלקטד אדום ישראלי 2021, 35 שקל
כרמל, ויניארדס קברנה 2020, 80 שקל
צילומים: יח"צ, Le trubute, צילום: בנא משקאות, Brrister ו־Parson, צילום: יח"צ אגתד, סלקט אדום כרמל, ויניארדס כרמל, פרייבט קולקשן מוסקטו ובאזז מוסקטו, צילום: איל קרן
