בית משפט השלום בחדרה קבע לאחרונה כי הלוואה שקיבל בן מחברה בבעלות הוריו היוותה הסכם פיקטיבי שנועד לפגוע מאשתו בנפרד של הבן מרגע שיחלו הליכי הגירושים הרשמיים ביניהם. השופטת יפעת אונגר ביטון התרשמה שהאב והבן מעולם לא התכוונו לקיים את ההסכם וקבעה שהוא מבוטל.
החברה של ההורים, העוסקת בשירותי המרת מטבע, הגישה תביעה להחזר הלוואה שנתנה לטענתה לבן ולאשתו (הבן מועסק בה כשכיר). לטענת החברה, במהלך 2011 היא חתמה עם הבן על הסכם שלפיו תעניק לו הלוואה לצרכיו האישיים והמשפחתיים. לפי ההסכם, הוא רשאי לקבל מהחברה הלוואה חודשית של עד 20 אלף שקל, ומעבר לסכום זה עליו לקבל הסכמה מאביו.
בהסכם נקבע שהשבת ההלוואה תיעשה בשני מועדים אפשריים: כאשר יקבל הבן פיצויים בתביעת נזקי גוף שהגיש נגד צד ג', או כשייטול משכנתה לצורך בניית בית מגורים. בתביעה נטען כי בהתאם להסכם, במשך שבע שנים משך הנתבע מהחברה כספים בסכום מצטבר של 600 אלף שקל ומועד הפירעון חלף כשהוא קיבל את הפיצויים ב-2016.
הבן לא הכחיש את עצם קיומם של ההסכם וההלוואה, אולם טען כי יתרת ההלוואה עומדת על 500 אלף שקל ומועד הפירעון טרם הגיע. לטענתו, ישנה אפשרות שבמסגרת הליך הגירושין הוא יקבל את הזכויות במגרש שרכש עם אשתו, ואז יוכל לקחת משכנתה ומועד השבת ההלוואה יתגבש.
בניגוד אליו, האישה טענה שלא ידעה על ההלוואה ולא חתמה על ההסכם שנערך למראית עין ורק בדיעבד עקב הגירושין במטרה לפגוע בה. לחילופין היא טענה שמדובר בכספי מתנה שהעניקה החברה לבעלה כחלק ממערכת היחסים המשפחתית.
עו"ד מרגלית הרפזצילום: פוטו יונהואכן, השופטת אונגר-ביטון התרשמה שמדובר בהסכם מפוקפק שהתנאים שנקבעו בו מעלים ספק בנוגע לכוונת הצדדים להעמיד הלוואה ולהחזירה. ההסכם שותק בסוגיית הריבית על ההלוואה, והתביעה לא הציגה שטר חוב אף שנקבע בהסכם כי הנתבע יחתום על שטר חוב כבטוחה להחזר ההלוואה.
כמו כן, אף שההסכם מדבר על העברת כספים בדרך של העברה בנקאית או צ'קים, בפועל הועבר אל הבן גם כסף במזומן מבלי שנערך רישום מדויק של ההעברות, ואף נמצא כי הועברו אליו כספים רבים עוד לפני מועד חתימת ההסכם.
בנוסף נקבע כי המועד לפירעון ההלוואה אינו הגיוני ומעורר תהיות, והעובדה שהאישה לא נכללה בהסכם, והתביעה הוגשה חודשים ספורים לאחר שהחל הליך הגירושים, מחזקת את הטענה שהוא נערך בדיעבד לצורכי התביעה.
לפיכך הגיעה השופטת למסקנה שמדובר בהסכם למראית עין שהצדדים לא התכוונו לקיימו ולכן הוא בטל. החברה חויבה לשלם לאישה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 60 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד מ. עזורה ועו"ד א. תל-פז
• ב"כ הנתבע: עו"ד ר. תירם
• ב"כ הנתבעת: עו"ד ש. לוי
• עו"ד מרגלית הרפז עוסקת בדיני חוזים
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
