ה-7 באוקטובר ייזכר לעולם כאחד הימים הנוראים ביותר שידעה מדינת ישראל. היום הזה ומלחמת חרבות ברזל שהגיעה בעקבותיו, שינו מציאות ותפיסת עולם, וכפו על לא מעט אנשים התנהלות חדשה לגמרי בתחומים שונים. אחד הסקטורים הכלכליים שחשו זאת ונפגעו במיוחד הוא ציבור העצמאים והפרילנסרים, שמהווים כ-10% מכוח העבודה בישראל. אם להיות עצמאי בישראל קשה במשך כל השנה, הרי שעל אחת כמה וכמה בימי מלחמה. ואם בלהמשיך להחזיק עסק קיים, אז בוודאי כשמדובר בהקמת עסק חדש.
כך קרה, למשל, לאדוה קרא ואזאנא מנס ציונה, עובדת סוציאלית, שתכננה לפתוח ב-8.10 עסק עצמאי כמטפלת פרטנית, לשאולי וסרמן ממודיעין, שחודש לפני השבת השחורה פתח חברת ניהול ופיקוח בתחום הבנייה, ולנרקיס יפרח מנתיבות, שרגע לפני המלחמה פתחה סוכנות ביטוח עצמאית בעיר. שלוש דוגמאות מתוך לא מעט שכירים במשק שבחרו לעבור לעצמאות, והחלו לעבוד לשם כך רגע לפני תחילת המלחמה, בלי לדעת שהכל עומד להשתנות.
לדברי ד"ר רובי נתנזון, יועץ כלכלי ומנכ"ל מרכז מאקרו לכלכלה מדינית, החל מראשית המלחמה עסקים רבים מתמודדים עם ירידה בפעילות העסקית עד כדי סגירת העסק לצמיתות, אם בשל קריסה כלכלית ואם בשל פינוי מבתיהם, ואי מסוגלות בהפעלת העסק בשלט רחוק. לפי הנתונים שהוא מציג, בישראל יש כ-660 אלף עסקים, כשמספרם במחוז הצפון נאמד בכ-100 אלף ובמחוז הדרום מדובר בכ-70 אלף עסקים, בסה"כ כ-25% מסך העסקים במדינה. "בכל שנה נפתחים כ-70 אלף עסקים ונסגרים כ-50 אלף מהם. מתחילת המלחמה, כ-24 אלף עסקים נסגרו בנוסף למספר העסקים הנסגרים בכל שנה ובימי שגרה", הוא אומר, ומדגיש את החלוקה הסקטוריאלית, לפיה ישנם ענפים שנפגעו במיוחד מהמלחמה, בהם ענף התיירות והאירוח והבנייה.
"הבנתי שחייבים לשדר עסקים כרגיל"
שאולי וסרמן, בן 39, ממודיעין, נשוי, אב לשתי בנות קטנות, מספר בהתרגשות על הלידה הקרובה של בנו. באותה נשימה הוא מרצין, כשהוא חוזר לאירועי ה-7 באוקטובר. "ארבעה מבני משפחתי, הקרובה והרחוקה, נפגעו בשבת השחורה, לאחר שהיו במסיבת הנובה. בן דודי, עמית בן אבידה, בן 19, נרצח במיגונית ברעים, עם זוגתו, רב"ט קארין שוורצמן ז"ל, שהייתה בת 20. בת דודתי, זיו עבוד, ובן זוגה, אליה כהן, הסתתרו במיגונית עד שהמחבלים השתלטו עליה. היא שרדה בנס, הוא חטוף בעזה, רק לאחר האסון הסתבר לה שהוא תכנן להציע לה נישואין, והיא לא ידעה. במשך כשבוע וחצי חיפשנו את בני הדודים שלנו, הקמנו חמ"ל, עד שמצאו את הגופות ועד שנודע שאליה חטוף. לאחר מכן הייתה לנו מלחמה עם הצבא, כי עמית היה עריק, אבל בשלבי חזרה לצבא. הם לא הכירו בו כחלל צה"ל, וגם לא קברו את עמית ואת קארין ביחד, למרות בקשותינו, כי אכ"א התנגדו לכך. עבורנו זו הייתה עוד מכה מהמדינה. הרי עמית לא נהרג בתאונת דרכים, מאיפה מגיעה התנגדות מקשה כזאת? מאז ועד היום אנחנו כל הזמן סביב החטיפה של אליה, ועושים, כיתר המשפחות, כל מאמץ, כדי להחזירו הביתה. זה קשה מאוד. עוד מעט אהיה בן 40, וזו התקופה הכי חשוכה שהיתה לי בחיים".
בתוך כל זה אתה מקים עסק חדש.
"נכון. עד ספטמבר 2023 הייתי שכיר בחברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי, ואז יצאתי לעצמאות. אחרי שנים שצברתי ניסיון רב בעבודה מול רשויות מקומיות, גופים ממשלתיים ופרטיים, הרגשתי מספיק בטוח לפתוח חברת ניהול ופיקוח של בנייה, תשתיות ושיפוצים. בדיוק לאחר חודש הגיע ה-7 באוקטובר. ברור שקשה להרים את העסק במצב שנוצר, גם אישית ונפשית, בעקבות מה שאירע למשפחתי, וגם לאור המצב במדינה. פרויקטים רבים הוקפאו או שההתקשרות איתם בוטלה. גם באלו שאני ממשיך, בעקבות המצב ובגלל מחסור בפועלים, העבודה היא בחצי כוח במקרה הטוב".
שקלת לחזור להיות שכיר?
"לא. כל החיים ראיתי את עצמי הופך באיזה שלב לעצמאי, כך שהצעד שעשיתי הוא הכרחי מבחינתי. לא אוותר ולא אחזור אחורה. בכל יום אני נלחם מחדש כדי להכניס פרויקטים חדשים, ומאמין שיהיה טוב. המצב שנוצר פה מאד מקשה על הצעד אבל הוא לא יכניע אותי. אני לא מתלונן. אני חי על חסכונות ויש לי עבודות ופרויקטים בכל הארץ, אבל מדובר על כ-30% עבודה מהמתוכנן, בגלל דחייה או ביטולים של התקשרות בעקבות המלחמה. לצערי, המדינה לא עוזרת בכלום, כי מדובר בעסק חדש. אפילו לא הגשתי בקשה למענקים. אני חי בתוך האבל הפרטי שלי ובתוך הצער הגדול על מה שקורה במדינה, אבל מבין שחייבים להמשיך בכל הכוח, לשדר עסקים כרגיל, ומקווה שהעתיד יהיה טוב ויגיעו עוד פרויקטים".
מירב קריסטל על גל עליות המחירים. צפו בדיווח באולפן ynet
(צילום: ירון ברנר )
"המצב הקשה דירבן אותי"
נרקיס יפרח, סוכנת ביטוח בת 34, נשואה ואם לתינוקת, עברה להתגורר בנתיבות לפני כשנה וחצי. אז, לאחר כעשר שנות עבודה כשכירה, החליטה לצאת לעצמאות. "לאחר שהפכתי לאמא, הבנתי שהגיע הזמן לעשות את הצעד הזה. לא חששתי. ידעתי שיש לי את ההשכלה, הניסיון והוספתי לזה את העובדה שאני מחזיקה ברישיון פנסיוני מטעם משרד האוצר. באוגוסט 2023, כמה שבועות לפני פרוץ המלחמה, התחלתי להוציא לפועל את התוכנית שלי, לפתוח סוכנות ביטוח עצמאית שתייצג את חברות הביטוח, קרנות הפנסיה ובתי ההשקעות. למרות שידעתי שייקח זמן עד שיכירו אותי במקום חדש, הייתי בטוחה בהחלטה ובעצמי. אלא שאז הגיע ה-7 באוקטובר והכל השתנה".
שזה אומר?
"הרגשתי שאני חיה בתוך זעזוע. גם הכרתי אישית כמה משפחות שקרוביהם נרצחו ונחטפו, ולתחושת האבל האישית התווספה גם תחושת אבל לאומית וחששות כבדים, כל מה שמהווה נקודת פתיחה גרועה לעסק עצמאי בהקמה. אמנם היום כבר יותר קל מבחינת האזעקות, כי אם בתחילת המלחמה היו פה אזעקות בלתי פוסקות והפחד היה גדול, עכשיו אין אזעקות, אבל שומעים את הרעשים והנפילות. אם זה בעזה ואם בשדרות הסמוכה לנו, בתוך הבית נופלים דברים מהמדפים. התחושה לא נעימה, גם כשמתרגלים אליה. בנוסף, גם לא הכירו אותי בנתיבות".
ולא עזבת את התוכנית להיות עצמאית.
"ממש לא. המצב הקשה אף דירבן אותי. דווקא כמי שתפקידה להבטיח ולהגן לעתידם הכלכלי של הלקוחות, הבנתי שהלם הוא לא אופציה עבורי. זרם טלפונים מלקוחות לא השאיר מקום לספק, שאני עושה נכון. אמנם התקופה קשה, כי יש קשיים כלכליים לאנשים, אבל אני מסבירה להם, שדווקא עכשיו צריך להבין את החשיבות של פוליסת חיים, למשל. אם, חלילה, קורה משהו. מכאן גם הבנתי שבחרתי במקצוע שהוא שליחות. ואם שליחות, אז עד הסוף - בהתחלה גם נתתי ייעוץ בחינם, כשראיתי את הצער והכאב בעיניים של האנשים.
"בנוסף, מכיון שזה עסק חדש, אני לא מקבלת כל תמיכה מהמדינה. אז אני עובדת קשה, נוסעת לאורך כל המדינה כדי שתהיה לי פרנסה, ואני יודעת שיהיה בסדר. כך שלצד ההלם והחששות, יש גם הרבה רגע סיפוק. אם כסוכנת ביטוח פנסיונית בתקופה של אי-ודאות, ואם בשל ההתנדבות שלי, למשל, לבשל אוכל לחיילים לשבתות, או ההחלטה לסייע ללא עלות לפצועים ולמשפחות שכולות ולמשפחות שיקיריהם נחטפו, כדי שידעו את זכויותיהם מחברות הביטוח וקרנות הפנסיה.
לא קל.
"נכון. מאתגר לפנות, למשל, למשפחות של נרצחים, שאיבדו את היקר להם מכל, ושום דבר לא יכול לנחם אותם. לכי תסבירי להם שמגיע להם פיצוי כספי. אלא שגם אם לא מעט מתייחסים בהתחלה בחשדנות ביחס לביטוחים, ולא לגמרי מבינים את חשיבות הפנסיה, הביטוח והחסכונות, האירועים הקשים הדגימו להם שהם לעולם לא יכולים מה, חלילה, עלול להכות בהם. אם בזכות ההסברים שלי ועבודתי הם הבינו זאת, הרי שבחרתי במקצוע הנכון".
"רתמתי את העסק לסיוע לנפגעי המלחמה"
אדוה קרא ואזאנא, בת 45, נשואה ואם לשלושה, שמתגוררת בנס ציונה, עבדה במשך כ-15 שנה כשכירה בתחומה, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, שמתמחה, בין היתר, בטיפול בטראומות ואובדן. "ידעתי שיגיע רגע ואצא לעצמאות. כשהרגשתי שצברתי מספיק ידע וניסיון, החלטתי לפתוח קליניקה פרטית. ב-8.10 העסק העצמאי שלי, כמטפלת פרטנית, מרצה ומכשירה בסדנאות, היה אמור להיפתח".
ומה עשית?
"כמובן שלא פתחתי ב-8.10, כי הכל השתנה, אבל בנובמבר פתחתי את הקליניקה. במקביל להתחלה של היכרות עם לקוחות חדשים, החלטתי לרתום את העסק החדש לסיוע לנפגעי המלחמה. התחלתי לטפל בהתנדבות בניצולי הנובה, עם משפחות שכולות, נכי צה"ל, ובסובלים מחרדות וקשיים תפקודיים על רקע טראומתי. בנוסף, התחלתי מיזם של מפגשי אחים ואחיות שכולים 'ותיקים' ו'טריים' במקומות שונים בארץ, כדי לסייע לאחים השכולים ה'חדשים'. בשלב זה אני רוצה להרחיב את העסק הפרטי, אבל ממשיכה לסייע גם בהתנדבות".
רמי בז'הצילום: יחצרמי בז'ה, יו"ר פורום העצמאים והפרילנסרים בהסתדרות, מדגיש: "בניגוד למדינה, שהפקירה את ציבור העצמאיים והפרילנסרים בישראל, ורואים מדי יום את אוזלת היד של חברי הממשלה שמעדיפים שלא לעסוק במשבר הכלכלי, אנחנו עובדים בתקופה זו קשה, כדי לתת לציבור זה, שמהווה עמוד שידרה של הכלכלה הישראלית, רשת הביטחון, תמיכה ומעטפת שהוא זקוק לה".
