בית הדין הרבני האזורי בירושלים דחה לאחרונה תביעה לתשלום כתובה שהגישה אישה נגד הגרוש שלה, אסיר לשעבר שריצה עונשי מאסר בעקבות הרשעתו בעבירות מתחום הפדופיליה. הדיינים - הרב יצחק אושינסקי, הרב מאיר קאהן והרב יעקב מ' שטיינהויז – סברו שהגירושים אינם קשורים לרקע הפלילי של הבעל אלא לתלונות סדרתיות שהאישה הגישה נגדו במשטרה. הם קבע כי מאחר שהיא הביאה במו ידיה לקץ הנישואים – היא אינה זכאית לכתובה.
במהלך נישואיהם הורשע הבעל בביצוע מעשים מגונים בקטין ונשפט לשבעה חודשי מאסר. כמה שנים אחרי שחרורו הוא הורשע שוב באותה עבירה, והפעם נשפט ל-4.5 שנים. בתקופה שבין המאסר הראשון למאסר השני הגישה האישה 15 תלונות במשטרה נגד בעלה.
בתביעתה לתשלום הכתובה היא טענה באמצעות עו"ד רון וינשטוק וטו"ר מרדכי שיינין כי הבעל הוא האחראי הבלעדי לפירוק המשפחה ולכן היא זכאית לכתובה. לדבריה, כאישה חרדית מירושלים, בעיות הפדופיליה של בעלה הסבו לה בושה רבה שבגללה היא נאלצת "לברוח למדרכה השנייה" כשהיא פוגשת ברחוב אנשים שהיא מכירה.
הבעל העלה בדיון את העובדה שבין המאסרים שלו הם לא קיימו יחסי אישות. האישה טענה התובעת שלנוכח מעשיו הפליליים היא קיבלה היתר מרב לא לטבול במקווה. באשר למספר התלונות במשטרה, היא ידעה לפרט מדוע התלוננה רק לגבי שתיים מהן. האחת, לאחר שהנתבע נעל אותה לדבריה בחדר, והשנייה לאחר שלכאורה זרק סכין לעבר בתם.
מנגד טען הגרוש באמצעות עו"ד אהרון הלוי שהגירושים אינם קשורים לעונשי המאסר שריצה. לדבריו, עוד לפני המאסר הראשון אשתו ברחה מהבית והייתה "מורדת" כלפיו (כינוי לאישה המונעת מבעלה יחסי אישות). הוא הוסיף שהיא הייתה אלימה כלפיו ואף השתמשה בבתם הבכורה בניסיון להפליל אותו במשטרה, ניסיון שכשל לאחר שיצא נקי בפוליגרף. לדבריו, מאחר שפירוק הבית טמון במעשיה, היא אינה זכאית לכתובה.
הדיינים קיבלו את עמדתו וקבעו שהגירושים לא קשורים להרשעותיו השונות. סיבת הגירושים, לדבריהם, נעוצה בעיקר בהתנהלות האישה בתקופה שבין שני המאסרים, כשפעלה נמרצות להשחיר את פניו במשטרה.
הם שמו דגש על העובדה שהאישה ידעה לכאורה להסביר את הרקע רק לשתיים מהתלונות. בנוגע ל-13 האחרות, ציינו, היא מילאה פיה מים. הם כתבו כי "הדברים מדברים בעד עצמם, ובעיקר מוכיחים את תום הלב ואת כנותו של מי שפנה למשטרה 15 פעמים כלפי בן זוגו".
בפסק הדין נומק שבמקרים שבהם אישה מגישה נגד בעלה תלונות סרק במשטרה, ההלכה קובעת שהיא מפסידה כתובתה. הם כתבו שהדברים אמורים ביתר שאת במקרה הנדיר שלפניהם, שבו הוגש מספר תלונות רב שרק את מיעוטו הזניח ידעה לנמק. הדיינים הבהירו כי גם שתי תלונות אלה לא הבשילו לכדי כתב אישום.
בנוגע לסוגיית יחסי האישות ציינו הדיינים כי אף שהאישה המשיכה לחיות עם בעלה לאחר המאסר הראשון, היא נמנעה מלשכב עמו במשך כחמש שנים עד למאסרו השני. לכן, לטענתם, היא הביאה לגירושים ולפיכך זכאותה לכתובה נשללה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האישה: עו"ד רון וינשטוק וטו"ר מרדכי שיינין
• ב"כ הבעל: עו"ד אהרון הלוי
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
