בית המשפט למשפחה באשדוד קיבל לאחרונה תביעה שהגיש גבר נגד אשתו שממנה התגרש פעמיים במהלך חייו, וקבעה כי דירה שרשומה על שמה שייכת גם לו. האישה טענה שרכשה את הדירה ממקורותיה אך השופטת עפרה גיא התרשמה שהבעל תרם למאמץ, השקיע בשיפוץ ושבני הזוג חיו בנכס יחד במשך כ-15 שנה אחרי גירושיהם השניים.
בני הזוג נישאו לראשונה ב-1979 ונולדו להם שני ילדים. הם התגרשו לראשונה ב-1983, אך ב-1985 קיבלו זכויות לדיור ציבורי בדירת עמיגור. ב-1986 הם נישאו מחדש ונולד בנם השלישי. גם הפעם היחסים נקלעו למשבר וב-1998 הם חתמו על הסכם שאושר בבית המשפט ובו נקבע כי זכויות הבעל בדירה יועברו לידי האישה כך שהיא והילדים יוכלו להמשיך ולגור בנכס. ב-1999 הם התגרשו בשנית, אך לאחר מכן חזרו לחיות יחד.
ב-2001 רכשה האישה את הזכויות בדירה מעמיגור תמורת 40 אלף דולר ורשמה אותה על שמה. ב-2011 נמכרה הדירה תמורת 600 אלף שקל ונרכשה במקומה דירה חדשה תמורת מיליון שקל. גם דירה זו נרשמה רק על שם האישה.
ב-2019 הצדדים נפרדו סופית והבעל הגיש תביעה רכושית, שבה טען בין היתר כי הוא זכאי לחצי מהדירה החדשה. הוא ציין כי הם חיו יחד בדירה החדשה והוא תרם להחזרי הלוואת המשכנתה שלקחה האישה כדי לממן את ההפרש בין הדירות. בנוסף, הוא ביצע בעצמו שיפוץ יסודי בדירה והשביח את ערכה כך שכיום היא שווה 1.8 מיליון שקל. לדבריו, מדובר בדירת מגורים שנרכשה שעה שהצדדים היו ידועים בציבור ויש להחיל את הלכת השיתוף.
עו"ד קרן גולד בן יאירהאישה טענה מנגד כי הדירה החדשה היא שחלוף של דירת עמיגור ששייכת לה לפי ההסכם. היא ציינה כי מימנה את ההפרש בין הדירות מהלוואה שנטלה בעצמה וכי במהלך החיים המשותפים הבעל כמעט ולא העביר לה כספים ומעולם לא היה יציב במקום העבודה.
השופטת עפרה גיא קבעה לאחר עיון בתמונות ותכתובות שצורפו כי לאחר הגירושים השניים הפכה מערכת היחסים בין הצדדים לקשר של ידועים בציבור. היא ציינה כי למעט תקופות קצרות שבהן הצדדים היו מסוכסכים, הם חיו יחד תחת אותה קורת גג מ-1979 ועד עזיבתו הסופית של הבעל בינואר 2021.
נקבע כי הוכח שהבעל מימן למשפחה דמי שכירות בתקופה שבה האישה חסכה כסף לצורך תשלום על הדירה החדשה. בנוסף, הוכח שהוא ביצע בנכס שיפוץ נרחב. עוד הוכח כי במהלך חייהם המשותפים כבני זוג חסכה האישה כל חודש סכומים לא מבוטלים והמסקנה המתבקשת היא כי אלה הופקדו בחשבונה על ידי הבעל.
השופטת נתנה משקל גם למשך החיים המשותפים כידועים בציבור, כ-15 שנה מאז הגירושים. בנסיבות אלה נקבע שהבעל הוכיח כוונת שיתוף בדירה, אף שהיא לא נרשמה על שמו מלכתחילה. השופטת קיבלה את הסבריו כי בזמן אמת חשש לעמוד על הדרישה לרשום את הדירה על שמו כדי לא להפר את האיזון העדין שהושג ביחסי הצדדים.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד גיל שחף ואח'
• ב"כ הנתבעת: עו"ד יגאל בן חיים
• עו"ד קרן גולד בן יאיר עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
