מי היה מאמין - בכמה סניפי שופרסל הצמידו השבוע תוויות מזמזמות נגד גניבה על אריזות דבש. עד כדי כך התייקר המוצר המתוק המתוק הזה לקראת עונת השיא של המכירות, חגי תשרי - שצרכנים פשוט גונבים אותו. ואולי זה לא מפתיע על רקע העובדה שמותג הדבש הנמכר ביותר בישראל - דבש יד מרדכי - בצנצנת של 350 גרם, נמכר כעת ברשתות במחירים שבין 16.90 שקל ל-17.90 שקל, כלומר יותר מ-50 שקל לק"ג. מדובר בהתייקרות של 5% ל-10% לעומת חגי תשרי בשנה שעברה.
בהחלטה שמעוררת כעס בענף הדבש בישראל החליטה הממשלה גם השנה להגדיל את מכסות יבוא הדבש, לזמן מוגבל עד אחרי החגים, במטרה להוריד את מחירי הדבש. זאת לא לפני קרב של ממש שהתנהל בחודש האחרון בין משרדי האוצר והכלכלה, שפעלו לפתוח את יבוא הדבש ללא מכס לבין משרד החקלאות, שהתנגד כדי להגן על הדבוראים ובמכוורות שנפגעו מהמלחמה בדרום ובצפון.
לנוכח ההתנגדות של משרד החקלאות, הגדיל משרד האוצר לעשות ואיים בחקיקה לביטול מוחלט של המכס על הדבש המיובא. כיפוף הידיים הצליח, ומשרד החקלאות הסכים לפשרה: יבוא מוגבל של 500 טון דבש ללא מכס. הרשתות רמי לוי, ויקטורי, אושר עד, קרפור, יוחננוף ומשנת יוסף זכו במכרז המזורז ליבוא דבש ללא מכס, והתחייבו למחירים נמוכים של 19.90-17.90 שקל לק"ג. הדבש יסומן בשילוט מיוחד על המדפים ומכירתו תוגבל לשלוש יחידות לרוכש באריזות של פחות מ-500 גרם, ולשתי יחידות באריזות גדולות יותר.
יצרני הדבש המקומיים לא מתלהבים, בלשון המעטה, מהגדלת מכסות היבוא. כמו שאר החקלאים, הדבוראים מתמודדים עם מציאות מאתגרת. אלה הפועלים בקו העימות בצפון ובעוטף נאלצו לנטוש חלק מהכוורות בשטחים שהוכרזו שטח צבאי סגור, ומורשים להיכנס רק באישור צה"ל. השריפות הרבות בגליל ובגולן כילו עשרות כוורות ועשרות אלפי דונם של מרעה (שטחים שבהם הדבורים משיגות צוף). ישנם עדיין אזורים מטווחים שאסור להגיע אליהם, ולכן קשה לאמוד את הנזק במלואו. ההערכות מדברות על הפסד של מאות טונות דבש.
"הגדלת מכסות היבוא היא ניצחון של שרי האוצר והכלכלה על החקלאות והחקלאים הישראליים, שנלחמים על החובה לשמור על קרקעות המדינה בגבולות ועל הזכות לספק תוצרת חקלאית טרייה ומקומית לתושבי ישראל", כועס דורון ליבנה, יו"ר ארגון מגדלי הדבורים בישראל ודבוראי מכפר ביל"ו. "הניצחון הזה נוגד כל ערך ציוני וכלכלי. זהו ניצחון של גיבורים על חלשים בלחץ טייקונים, בעלי רשתות השיווק. היצף יבוא דבש כפי שהוסכם בין משרדי הממשלה הוא נזק שיפגע באופן ישיר בפרנסת הדבוראים לטווח ארוך, ועלול להביא לסגירת מכוורות, לפגיעה בשירותי ההאבקה של הגידולים החקלאיים ולמחסור במזון מן הצומח, כמו שקרה בענפי העגבניות ושמן הזית והשום, שנרמסו על ידי מדיניות כלכלית פזיזה".
לחיות לפי הדבורה
בישראל יש כ-500 דבוראים המטפלים בכ-120 אלף כוורות הפזורות באלפי נקודות מרעה מצפון ועד דרום, והם חוששים מהמהלך האחרון. בשיחות איתם המשפט שחזר על עצמו היה: "דווקא בשנה שבה התמודדנו עם אתגרים חסרי תקדים בגלל המלחמה, המדינה מערימה קשיים".
עמית בלונסקי, בן 34, נשוי פלוס 2 ממושב יד נתן ליד קריית-גת, הוא דור שלישי של מגדלי דבורים. סבא שלו, איש השומר הצעיר, היה ממקימי קיבוץ יד מרדכי, בנה את המכוורת של הקיבוץ, ובנוסף הקים את המכוורת בבית הספר החקלאי בכפר סילבר. עמית: "סבא שלי, שקבור ביד מרדכי, גידל דורות של מגדלי דבורים. אבא שלי המשיך את דרכו והקים מכוורת עצמאית ביד נתן. כך שאני בעולם הזה מאז שאני ילד. לאבא שלי תמיד הייתה מנטרה - שאלך ללמוד מקצוע כי חקלאות זה לא ענף יציב. אז למדתי הנדסאות חשמל במכללת ספיר ואפילו סיימתי בהצטיינות. אבל כמובן שחזרתי מיד לעבוד בעסק של אבא. לפני ארבע שנים העסק עבר על שמי והיום בעצם אבא עובד אצלי. ב-7 באוקטובר גויסתי ועשיתי מעל 200 ימי מילואים. אם אבא שלי ואשתי וגם חברים לא היו עוזרים לי לתפעל את העסק, הוא כבר לא היה קיים מזמן. אני עדיין במילואים, נותר לי עוד שבוע".
כמה קשה ההתמודדות הכלכלית מאז המלחמה?
"אני נמצא באזור שאי-אפשר היה לעבוד בו בתחילת המלחמה. אנחנו 17 קילומטר מעזה. הבעיה הגדולה היא לא האזעקות והבומים, זה לא מטריד אותי, אני ממשיך כרגיל כשיש אזעקה. הבעיה הגדולה היא העובדים הזרים שהלכו ואין מי שיעבוד. ישראלים לא רוצים לעבוד, פוחדים מעקיצות. מתחילת המלחמה ועד דצמבר, זו התקופה שבה עושים נחילים - כל הפחת שהיה כל השנה, זה הזמן להשלים אותו. אבל לא יכולנו לנסוע לשטח לרוב הכוורות שלי, שהן באזור אשקלון. עד אמצע ינואר זה היה סיכון חיים. גם כשהיה אפשר להגיע, אני הייתי במילואים, התאילנדי לא הסכים לצאת לשטח, אבא שלי בן 71, גם לא יצא, כך שהכוורות חיכו עד אמצע ינואר. מה ששרד שרד. היה פחת גדול. התחלתי את השנה עם 60% מהכוורות".
המדינה באה לקראתך?
"שאלה מורכבת. אני בדיוק הולך לרואה חשבון להבין אם קיבלתי את כל הפיצויים ומה מגיע לי".
הגדלת מכסות היבוא תפגע בכם?
"זה לא נתפס שבשעה שיצרנים מקומיים עובדים 24/7 כדי להמשיך לייצר דבש גם בצל המלחמה ובתנאים לא פשוטים ועם פחות עובדים, מתעדפים את היבוא על פני הייצור המקומי. זה מקומם".
אבל הדבש המקומי יקר מאוד.
"כשעושים השוואה במחיר בין דבש תוצרת הארץ לדבש מיבוא, צריך להשוות גם את האיכות ולא רק את המחיר. לרוב תיווכחי שיש הבדל מהותי. זה לא דבש. אם רוצים דבש איכותי, תקנו כחול-לבן. ואם מאמצים את החוקים האירופיים - שיאמצו גם את זה שבאירופה הדבש מחולק על המדף לפי איכויות".
איך יודעים לבחור דבש איכותי?
"חייבים מעבדה. וצריך גם לזכור שדבורים אינן רק דבש. בלי דבורים אין פירות, אין תלתן וירקות".
מה זה להיות דבוראי?
"דבוראי עובד לפי הלו"ז של הדבורים. זה אומר שאם אני רוצה לצאת לחופשה ארוכה בקיץ, זו בעיה כי צריך לטפל בדבורים, לתת להן מים. 40 כוורות ביולי-אוגוסט שותות בין 200 ל-400 ליטר מים בעשרה ימים. גם כי חם וגם כי צריך לקרר את הקן. צריך לתכנן מראש שיהיה מישהו שידאג להן. אז אני מעדיף חופשות קצרות. להיות דבוראי זה אומר שלא תוכל ללכת להסתגלות בגן של הילדים, כי זו בדיוק עונת הרדייה. השנה הלכתי ואבא עזר, כי היה לי חשוב מאוד להיות עם הילדים בגלל המילואים"
"עבדנו תחת אש"
ניצן למדני מכפר חיים בעמק חפר, בן 66, נשוי, אב לשתי בנות וסבא לשני נכדים, הוא דבוראי כבר 45 שנה, אבל למכוורת המשפחתית שלו אין דור המשך, לאחר שחתנו, שעבד אצלו, עזב את התחום. "הרומן שלי עם הדבורים התחיל כשהייתי בשירות קבע", הוא מספר. "התחלתי לעבוד בזה עם אבא של אשתי שהיה מדריך ארצי בחקלאות, ועשה כמה דברים שבזכותם הענף נראה כמו שהוא נראה היום. למשל, הוא פתר בשנות ה-80 את בעיית הטפיל 'ורואה' שמחסל כוורות. מבחינתי להיות מנהל מכוורת זה לדאוג לשמונה עובדים ולהיות משרתם של 500 אלף דבורים. כולנו עובדים בפרך לשמור על הדבורים ולתת להן את כל התנאים שהן צריכות כל השנה ושלא ימותו ממזיקים ומחלות.
"יש לי כוורות מהמרכז ועד הגליל ורמת הגולן, עמק הירדן, חוף הכרמל. המטרה העיקרית של המכוורת היא לספק האבקה לגידולים החקלאיים, כי אין מספיק דבורים. היום יש 170 אלף דונם מטעי אבוקדו, ואין מספיק כוורות כדי להאביק אותם. כל כוורת פונה קודם כל למתן שירותי האבקה לאבוקדו. פעם דבש היה העיקר, והיום זו ההאבקה. ברמת הגולן עד יוני-יולי היה אפשר להגיע בחופשיות לכוורות, אבל אז הסכנה התגברה, אז הורדנו כוורות למרכז. בגליל המערבי יש כוורות שלא הגיעו אליהם מ-6 באוקטובר, ומטעים שלא הכניסו כוורות להאבקה בגלל בעיות ביטחון. הצליחו להציל חלק ולהוריד למרכז, אבל דבש לא היה שם".
הכוורות אינן מיועדות רק להפקת דבש, אלא גם ובעצם בעיקר להאבקת גידולים חקלאיים על ידי הדבורים, מה שהכרחי להפקת יבול, בעיקר פירות וירקות. החקלאים משלמים לדבוראים על הצבת כוורות בשטחי הגידול שלהם. וכך למרות האתגרים, רוב הדבוראים המשיכו בעבודת הטיפול בדבורים, העברת כוורות בין שטחים חקלאיים לפי העונות והצרכים ורדיית הדבש.
המדינה מסייעת?
"יש פגיעה ביבולי הדבש בעקבות המלחמה, וצריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי להציל כוורות לשנה הבאה. נשרפו שטחים גדולים מאוד וזה משפיע על הצוף, זו בעיה גדולה. יש צמחים שמתחדשים, אבל עצים כמו אקליפטוסים שנותנים צוף לא מתחדשים, וזו בעיה לעשרות שנים קדימה. כוורות נותנות שירות לכל המטעים בכל הארץ. אם בגלל המלחמה אי-אפשר להגיע למקומות וכוורות נחלשות, המדינה צריכה לעזור כדי שבשנה הבאה נוכל לתת שירותי האבקה לחקלאות. אחרת יש פגיעה חמורה בביטחון המזון. הגידולים שזקוקים להאבקה הם אגסים, תפוחים, דובדבנים, אוכמניות, קיווי, אבטיחים, מלונים, קישואים. למדינה יש אחריות לשמור על המשאב הזה שנקרא גידול דבורים בארץ. מכוורות מתרסקות. אם 15 שנה לא עלה מחיר הדבש, אז המכוורות בבעיה".
"המדינה צריכה להתעורר"
יד מרדכי הוא מותג הדבש הנמכר ביותר בישראל, עם נתח של 49% מהשוק ב-2023, לפי סטורנקסט. המותגים הפרטיים אחראים ל-25% מהמכירות, ו-26% נוספים מתחלקים בין מותגים קטנים, בהם מכוורת עמק חפר (5.5%), מכוורת עין חרוד (3.3%) ועוד. במכוורת יד מרדכי, שמייצרת דבש בעצמה וגם רוכשת דבש ממגדלי דבורים בכל הארץ, שותפה חברת שטראוס ב-51%.
6 צפייה בגלריה
"כשהמלחמה התחילה היינו בשלבי ההכנה לעונת הרדייה. לא ניתן היה להגיע לכוורות, כוח אדם רב גויס וההכנות נפגעו מאוד". יאיר שוורץ ועידו דביר מיד מרדכי
(צילום: הרצל יוסף)
מתוך כ-40 אנשים ונשים שעובדים במפעל של יד מרדכי, רק ארבעה הם תושבי הקיבוץ והיתר מהסביבה - שדרות, נתיבות, אופקים, אשקלון, קיבוצי העוטף ועוד. עם פרוץ המלחמה תושבי הקיבוץ פונו והמפעל היה סגור במשך חודש.
לדברי יאיר שוורץ, מנהל הרכש של יד מרדכי, חבר הקיבוץ, הדבש בישראל מגלגל כ-100 מיליון שקל בשנה, בעוד שהתרומה של הדבורים למשק הלאומי דרך החקלאות נעה בין 2.5 ל-3 מיליארד שקל בשנה. "מטע אבוקדו ללא האבקה ייתן 300-500 קילו פרי לדונם, בעוד שעם האבקה זה יכול להגיע ל-2.5-4 טונות", הוא נותן דוגמה.
עיקר הקשיים בענף, הוא אומר, נובעים מהאורבניזציה המואצת שבאה על חשבון הטבע, השדות והפריחה. בנוסף, יש כמובן ריסוסים ליד כוורות וגם המזיק "ורואה" שמדלל מאוד את אוכלוסיית הדבורים.
והשנה יש גם מלחמה.
שוורץ, שבזמן המלחמה היה גם ראש צוות החירום של הקיבוץ: "יד מרדכי נמצא כ-2.5 ק"מ מרצועת עזה, וב-7.10 קרה לו נס. חברי הקיבוץ ניצלו מטבח 7 באוקטובר. חברי כיתת הכוננות הצילו את הקהילה בכך שהיו ערוכים, וביחד עם כוחות ימ"מ בפיקודו של גיבור ישראל ארנון זמורה ז''ל ולוחמי מג"ב מהבסיס הסמוך, חיסלו את חוליות המחבלים שניסו לחדור לקיבוץ פעם אחר פעם. כשהמלחמה התחילה היינו בשלבי ההכנה לעונת הרדייה. לא ניתן היה להגיע לכוורות, כוח אדם רב גויס וההכנות נפגעו מאוד. בנוסף, שטחי מרעה וכוורות רבות נשרפו ב-11 חודשי המלחמה ופגעו בכמויות הייצור. למרות זאת, באמצעות עזרה הדדית בין המגדלים השונים, וסיוע מהצבא בהגעה לכוורות, הצלחנו לגשר על הפערים ולהביא לבסוף לכמויות דבש יפות. מגדלים שאנחנו עובדים איתם שנפגעו קשה במיוחד, סייענו להם במענקים, בהובלות הדבש, בתשלומים נוחים, ומשתדלים לתת את השירות הטוב ביותר לקליטת הדבש שאנחנו רוכשים מהם".
עידו דביר, מנהל הרכש החקלאי, גם הוא תושב הקיבוץ: "כשחזרנו למפעל, העבודה הייתה תחת אש בלתי פוסקת. לאורך כל השנה סייענו למגדלים שלנו. דבוראים מהמרכז הגיעו עם עובדים ומשאיות לגבול הצפון, ובסיוע הצבא נכנסו לנקודות שאף אחד לא העז בכלל להתקרב אליהן. סייענו להם בהובלה וביקרנו אותם במכוורות. החלטנו כולנו כאן יחד שאנחנו לא מוותרים וגם תחת אש נייצר, כמובן בזהירות ובביטחון הנדרש לאנשינו. העובדים שלנו היו חדורי מטרה להמשיך ולעבוד. היום, כ-11 חודשים אחרי, אני גאה לומר שתחושת האחדות והרצון לייצר עוד ועוד נטועה בכולנו. אף אחד ושום דבר לא ינצח אותנו".
"יבול הדבש ממכוורות הארץ עומד השנה על הממוצע הרב-שנתי, של כ-4,200 טונות דבש לשנה", אומרים במועצת הדבש. "חשוב לזכור שהמטלה העיקרית, המרכזית והחשובה של דבורת הדבש היא האבקת הצמחים. בכל פעם שנשרפים שטחים חקלאיים, שטחי מרעה וכוורות, נפגע גם ייצור המזון מן הצומח. ולכן הדבוראים ממשיכים בעבודה החשובה גם תחת אש, לבקשת החקלאים, כדי לשמור על רצף של שיווק תוצרת חקלאית".
"חיזבאללה לא יבריח אותנו"
שי ספקטור, בן 65, נשוי עם שני ילדים וחמישה נכדים, ממושב כפר רות ליד מודיעין, הוא דבוראי כבר יותר מ-40 שנה. מטעמי אידיאולוגיה, שי מתעקש להגיע עם העובדים שלו גם למטעים שמגדלי דבורים אחרים חוששים להגיע אליהם: "כי חיזבאללה לא יבריח אותנו. הסברתי לחקלאים שאיפה שהם מעבדים את הקרקע - אני מכניס כוורות. בצפון, על הקו עם לבנון, אנשים חששו להגיע. הבנתי שזו מצוקה גדולה, המון יבול תלוי בדבורים, אז עשיתי את מה שאחרים לא הסכימו לעשות בשום מחיר, הכנסתי בעצמי לשם כוורות. באתי עם המשאיות ופרקתי. בקיבוצים כמו מעיין ברוך ומשגב עם, במטולה. חקלאי שהחליט להמשיך לעבוד תחת אש, אני איתו. לא ניתן לאף אחד להבריח אותנו מכאן".
מה זה בשבילך להיות דבוראי?
"זה כמו להיות רועה צאן, ללכת עם העדר אחרי האוכל. אנחנו הולכים עם הדבורים למרעה. צריך להבין: בלי דבש אפשר להסתדר, אם לא יהיה דבש העולם ימשיך להתקיים, אבל בלי דבורים להאבקה תהיה בעיה קשה של מזון בעולם. היבולים יהיו נמוכים ומחירי המזון יעלו מאוד. צריך להוביל את הדבורים מאזור לאזור, לטפל בהן, לתת להן תנאים נוחים. באזורים יבשים הן צריכות מים לקירור. באביב המשפחה מתפתחת ומרחיבים לה את נפח הבית. צריך להתפתח עם הכוורת ולהגדיל לפי קצב ההתפתחות שלה. בחורף נפח הדבורים קטן, מטילים פחות, ובהתאם צריך לצמצם את הכוורת. אם לא עושים את זה נכון, הדבורים יוותרו עליך וילכו לטבע".
מה קרה מאז 7 באוקטובר?
"הכוורת כמובן סבלה. אני פרוס בכל הארץ - מצאלים בדרום ועד אל-רום בצפון. בכל אזור העוטף, שדרות, נחל עוז, בארי – היו לנו כוורות ולא יכולנו להגיע אליהן. הגענו עד איפה שהצבא איפשר, ואיפה שלא יכולנו לגשת הכוורות ספגו מכה קשה. בצפון נשרפו לי כוורות ושטחי מרעה".
המדינה עוזרת?
"כדאי שמקבל ההחלטות יתעוררו. אם יפגעו בפרנסה שלנו בגלל דבש מסין או מכל מדינה אחרת, מחירי ההאבקה לחקלאות יעלו. יש לי עובד אחד שעזב. היו לי גם עובדים פלסטינים שלא יחזרו לעבוד כי לא נותנים להם להיכנס לישראל. אמנם קיבלנו עובדים זרים ודברים מסתדרים לאט-לאט, אבל בכוורות של צמודי הגבול יש בעיה, כי שם עובדים מפחדים לעבוד".
איך יודעים אם קונים דבש איכותי?
"בודקים את מקור הדבש ומי עומד מאחוריו. כשאתה קונה יד מרדכי, עומד מאחורי זה גוף שדואג מאוד לתכולת התוצרת שבצנצנת, עושה בדיקות מעבדה ומקפיד על אחסון נאות. כשאומרים דבש 'טהור' זה שטות - זה פשוט דבש אמיתי מדבורים. לדבש יש הגדרה אחת - צוף של פרחים שנאסף על ידי דבורים. אם הוא דבש, אז הוא טהור".
מילואים עד גיל 60
בועז כנות, בן 67, ממושב אביגדור ליד קריית-מלאכי, הקים את המכוורות שלו לפני יותר מ-40 שנה. היום הוא עובד עם בנותיו ענת וחגית ובעלה של חגית רן, ו"משאיר את האופציה שגם הנכדים ימשיכו את העסק".
6 צפייה בגלריה
בועז כנות ובנותיו ענת (מימין) וחגית. "משאיר את האופציה שגם הנכדים ימשיכו את העסק"
(צילום: משפחת כנות דבורים ודבש)
איך זה להיות דבוראי?
בועז: "לדבורה יש אורח חיים שתלוי באקלים ובעונות השנה, ואני מתאים את חיי לשלה. יוצא לחופש כשהיא פחות עמוסה. באביב רדייה אורכת כחודש וחצי בעסק בגודל שלנו, אז בחודש וחצי האלה אני חייב להיות בעסק. המקצוע הזה דורש כל הזמן להיות בחוץ, וזה סוג של רועה. מעבירים את הכוורות ברכבי שטח בין אזורים של פריחות לפי תקופות. עבודה פיזית קשה מאוד, שמלווה גם בעקיצות. בתוך החליפות, הכובעים והכפפות מזיעים, בשמש ובקור. צריך לדעת לקבל את זה, לאהוב את זה ולהמשיך הלאה. צריך לאהוב טבע ובעלי חיים, פרחים".
איך משפיעה המלחמה?
"התנודות במצב הביטחוני מלוות אותנו שנים. בעבר נשרפו לנו כוורות כתוצאה מבלוני תבערה. אנחנו עובדים הרבה בדרום ובעוטף, לא מעט תחת טילים. בשטח אין מיגוניות, מסתדרים בלי, שוכבים על הרצפה עם ידיים על הראש או נכנסים מתחת למשאית. מ-7 באוקטובר לא יכולנו להגיע להרבה כוורות תקופה ארוכה, אבל אנחנו לא מתלוננים, אלה בעיות קטנות לעומת מה שקרה להרבה אנשים באסון הנורא הזה. למגדלי הדבורים בצפון יש אזורים סגורים שהם לא יכולים לגשת אליהם. כשהם ייגשו הם ימצאו כוורות מתות או כוורות חלשות. שטחי מרעה גדולים נשרפו ולדבורים אין מזון, מה שמשפיע גם על השנה הבאה. כוורות נפגעו פיזית.
"עד גיל 60 עשיתי מילואים וניהלתי עסק במקביל. ב-7 באוקטובר עזרתי למכוורת החקלאית של יד מרדכי, כי הם היו מנועים להגיע לשם, והם השתמשו בתשתיות שלי כדי לטפל בדבורים שלהם. עזרנו להם להיערך לעונת ההאבקה על-ידי ייצור של מלכונים (כמו מלכה קטנה) כדי לייצר מלכות עתידיות. הקשר הזה הדדי. כשיד מרדכי חזרו למפעל, הם חידשו את קליטת הדבש ויכולתי להמשיך לספק להם דבש, מה שנעצר ב-7 באוקטובר. אני בקשר מקצועי צמוד וארוך שנים של עזרה הדדית איתם".
ומה עושה המדינה?
"לפגיעות שהיו בדרום, המדינה הייתה נדיבה וזריזה, בחלק מהמקרים. יש עוד תביעות שמתבררות, אבל עוד לא קיבלנו על זה פיצוי".
איך הגדלת היבוא תפגע בכם?
"הגדלת יבוא הדבש בוודאי שלא תתרום לייצור המקומי, ובוודאי לא במציאות של מלחמה. קשה להיות עצמאי, קשה להיות חקלאי, וקשה להיות דבוראי – והמדינה מקשה איפה שלא צריך להקשות. בהיבט המקצועי יש הרבה אתגרים גם בלי קשר למדינה. לדבורה יש בעיות בריאות שהולכות וגדלות ושטחי מרעה שהולכים וקטנים. הטיפול בדבורים אינטנסיבי יותר מבעבר. החקלאות בעולם כולו עומדת בפני אתגר עצום של ייצור מזון איכותי ליותר אנשים. המדינה צריכה לעזור לנו בזה, ולא להקשות עלינו. כפית דבש זה עמל חיים שלמים של כ-17 דבורים. צריך להעריך את מי שעובד קשה בשביל הכפית הזאת. אני חושב שמשרד החקלאות עושה ככל שביכולתו".
איך יודעים אם הדבש שקונים איכותי?
"הצרכן לא יכול לדעת את רמת האיכות של הדבש והאם הוא אמיתי או מזויף. וצריך לקחת בחשבון שדבש הוא מוצר המזון השני בעולם מבחינת כמות הזיופים, אחרי שמן זית. איך קובעים אם הוא מזויף? רק במעבדות. הדבש שלי, שמסופק ליד מרדכי, נשלח כל שנה למעבדה הכי טובה בעולם בגרמניה, שמאשרת שזה דבש אמיתי. יכול להיות הבדל בטעם, בצבע ובריח, שתלויים במקור הפרחים ובסוג הפרחים, אבל האיכות נקבעת במעבדות, וזה עולה כסף. אי-אפשר לייצר דבש אמיתי בזול".
מה ההבדלים בין סוגי דבש שונים?
"דבש הדרים הוא בהיר וצהבהב, יש לו טעם אופייני וריח שונה מדבש איקליפטוס, שהוא גם כהה יותר. זה תלוי גם בשנים שבהן יוצר הדבש. דבש מ-2018 ודבש מ-2024 יהיו שונים, אבל ההבדלים לא דרמטיים".
דבש עושים באהבה
חגי שיצר ממעלה גמלא ברמת הגולן, בן 73, נשוי עם חמישה ילדים, הוא דבוראי כבר 40 שנה ועובד עם אחד מבניו, עומרי, בן 43, מהנדס חשמל במקצועו שהעדיף את הדבורים. "זה ענף מיוחד, מי שלא אוהב לא שורד", אומר חגי. "זו עבודה שיש לה מחירים, אבל זו אהבה, וזה מעניין. אנחנו משתדלים לשמור על שגרה, ממשיכים לעבוד ולא נפסיק. כשיש כטב"ם מעלינו ואנחנו עם הדבורים, מתעלמים. יש סיכוי גבוה יותר למות מנסיעה לתל-אביב. פגיעה אחת הגיעה לאזור שלנו ושרדנו אותה, הכוורות לא נשרפו אבל המרעה כן, נאלצנו לקחת משם את הכוורות".
6 צפייה בגלריה
חגי שיצר, מעלה גמלא. "פגיעה אחת הגיעה לאזור שלנו ושרדנו אותה, הכוורות לא נשרפו אבל המרעה כן"
(צילום: אפי שריר)
הגדלת יבוא הדבש תפגע בכם?
"כל עוד אנחנו יכולים למכור את התוצרת שלנו, והשאר יגיע מהיבוא, זה בסדר. אבל כשאומרים שמייבאים דבש בחצי מחיר בלי לדעת איך ייצרו אותו, זה לא ריאלי. בקצב הזה הענף ייסגר ותהיה פגיעה בהאבקה, בטבע, בנוי ובחקלאות".
איך מבחינים באיכות של דבש?
"יש מה שנקרא 'תוכנית איכות' לדבש, וכוורנים מקומיים עומדים תחת פיקוח ועושים בדיקות. יש פרוטוקול גידול, ומי שלא עומד בו יוצא מהתוכנית. מי שמשווק תחת התוכנית - זה דבש טוב. יד מרדכי עובדים רק עם מגדלים שמשתתפים בתוכנית האיכות, כולל בדיקות מעבדה במפעל ובחו"ל. על דבש מסין אין פיקוח, ואין איך לדעת מה החומרים שהשתמשו בהם".
פורסם לראשונה: 07:15, 13.09.24
