כמה חודשים לאחר שהקורונה פרצה לחיינו ושיתקה אותם באחת, הגיע סיון פרג', אחד מאייקוני הצילום בישראל ובן למשפחת הצלמים המיתולוגית, לנתב"ג. לא כמתעד רגעים ואירועים, אלא כמי שטס לאיסטנבול, במטרה "להמציא את עצמו מחדש", לאחר 35 שנה בהן הצילום היה כל עולמו.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
שלוש שנים לאחר אותה טיסה הוא יכול לסמן וי גדול על המטרה לשמה הוא טס. במה שהוא מגדיר "מהפך אדיר", הוא ורעייתו ענת, הפכו לנציגים הבלעדיים והמשווקים של MK ILLUMINATION, חברה אוסטרית מהגדולות בעולם, שבונה מייצגי תאורה דקורטיבית לערים, מרחבים ציבוריים, שדות תעופה ומיזמי תיירות. מחזור המכירות השנתי של החברה עמד ב-2022 על כ-160 מיליון אירו. ענת משמשת מנכ"לית החברה בישראל, הוא מנהל השיווק והפרויקטים. על החוזה עם החברה הם חתמו בסוף דצמבר 2021, והשנה הם כבר מציגים מיצבי תאורה שהם עיצבו במקומות שונים בארץ.
"נפלה אצלנו ההבנה שעתיד הצילום לא ברור"
"חשבון הנפש המקצועי שלי החל כמה חודשים לפני הקורונה", מהרהר פרג' (54) בקול, כשהוא חוזר לרגע בו הבין שעליו לבדוק קריירה שנייה. "זה היה כשביקרתי בתערוכת צילום בינלאומית בגרמניה, אליה נהגתי לטוס מדי שנתיים, כדי להתעדכן בחידושים בתחום. אז נפלה ההבנה שיש מצב שעתיד הצילום לא ברור".
למה?
"אפשר היה לחתוך את השקט בתערוכה, שתמיד המתה מאנשים ומקולות של מתלהבים, בסכין. ואז, הגיעה הקורונה. ענת ואני, שהתרגלנו לעבוד ב-300% עבודה ולרוץ ממקום למקום, משדות תעופה לבתי מלון ולצלם אנשים ואישים בסטודיו, נכנסנו להדממה מוחלטת (חופש מוגדר, י.ו), שלא ידענו מתי היא תסתיים. ישבנו בבית ואין כלום. הבנתי שאני חייב למצוא פתרון, להמציא את עצמי מחדש, גם אם זה כשאני בן 51, וענת בת 49. ואז הגיע הטלפון מתומס".
כשפרג' אומר תומס, הוא מכוון לתומס מארק, אחיו התאום של קלאוס מארק, שייסדו את MK ILLUMINATION ב-1996. את מארק פגש פרג' עוד ב-2018, כשזה הגיע לביקור גישוש בישראל. "כבר אז הוא אמר, שהוא רואה בישראל יעד אסטרטגי בתחומי התאורה ואפשרויות פיתוח בתחום, בין היתר בהפקת מיזמי תיירות מקומיים ובינלאומיים", נזכר פרג'. "למרות שהתחברתי לרעיון, השבתי שזה לא הזמן הנכון עבורי. הוא חזר למקומו ונשארנו בידידות קרובה".
5 צפייה בגלריה
ענת וסיון פרג' עם תומאס קלאוס ומרי מארק בעלים ונשיאי החברה, במטה החברה באינסבורק
(צילום: פרטי)
מיצבי החברה, מספר פרג', מוצגים בכ-120 מדינות בעולם. בין היתר היא זו שבנתה את מייצבי התאורה במונדיאל בקטאר, ואת המיצבים בשדרה החמישית בניו יורק בכריסמס.
מתי החלטתם שאתם הולכים על זה? שעושים 'טוויסט' ומוסיפים לעדנת המצלמה מיצבי תאורה?
"בשיחת הטלפון תומס שאל איך אנחנו מרגישים, זה היה בתחילת הקורונה. בהמשך הוא שאל אם אני רוצה לחזור לדבר על מיזם התאורה. החלטנו לבדוק את הנושא וטסנו אליו לאיסטנבול, בתקופה שעוד היו מעט טיסות שיצאו מהארץ. כשחזרנו, החלטנו לצאת לדרך. בספטמבר 2020 טסתי להיות נוכח בהקמת פארק תאורה בגרמניה, ולהרגיש את השטח. בעקבות הקורונה, החברה הקימה פארק תאורה בחוץ ולא בשטח סגור, כפי שהיה עד אז. כשהגעתי לשם הרגשתי שאני בלונה פארק. בהמשך, במשך שנה וחצי, ענת ואני נסענו ל-11 פארקים ברחבי העולם ללמוד את הקונספט, את הבנייה ואת השיווק. הבנו שזה מה שמתאים לנו ועשינו את המהפך".
איך ישראל הקטנה מתכתבת עם ניו יורק וקטאר ועוד מדינות ענק?
"הרעיון הוא שכל מיצב מספר את הסיפור של המקום בו הוא מוצב. נציגות החברה בכל מדינה היא זו שבוחרת את המקומות ומעצבת את המיצבים בהתאם לסיפור המקום. הייצור נעשה בחו"ל ומגיע למדינה בשינוע ימי או אווירי. הפרויקט הראשון שלנו היה מייצבי תאורה של דולפין, סוס ים וצב ים, בחוף סירונית בנתניה, מטרה להעלות את המודעות על שמירת צבי הים. פרויקט הדגל שלנו, שנפתח בימים אלו, נמצא בירושלים. הצבנו בשבעה מקומות בעיר שבעה מיצבי תאורה, שמומנו ע"י עיריית ירושלים ו"אריאל", החברה העירונית לתרבות ופנאי בירושלים. עכשיו אנחנו מתמקדים בהכנות להבאת פארק התאורה הבינלאומי הראשון בישראל, פארק lumagica, שייפתח בנובמבר הקרוב באילת, במקביל לפתיחת 40 פארקים ברחבי העולם של החברה, והוא יספר באמצעות המיצבים איך נוצרה אילת. כל המשפחה נרתמה לפרויקט הזה: ענת ואני, והילדים: סאן ולי, שלומדים באוניברסיטה ובמקביל עובדים איתנו בעסק".
איך השתלטתם כלכלית על הנושא?
"הקורונה עצרה את ההכנסות. אמנם היו פה שם צילומים, אבל חיינו בעיקר מחסכונות. לשמחתי, הצלחנו להתמודד עם הקשיים הכלכליים, ועכשיו, אני מקווה, נתחיל לקצור את הפירות. המחזור השנתי של החברה בישראל ב-2022 עמד על 2 מיליון שקל. זו התחלה טובה".
ומה עם הצילום?
"אור, תאורה וצילום תמיד הלכו יחד, ובעידן הסלפי והרשתות החברתיות, החיבור עוד יותר מובן מאליו. החיבור של הניסיון של פרג' בעולם הצילום עם החדשנות של MK זו הבשורה החדשה. כמו שמשפחת פרג' עשו מהפכות בעולם הצילום והביאו, בין היתר, את הפיתוח בצבע ואת הפיתוח המהיר לישראל, כך אנו מביאים את הדור הבא של עולם התאורה לערים ולמרכזים המסחריים בישראל. אני שמח שמצאתי את הכיוון המקצועי החדש, הבינלאומי, להתפתח בו ולפרוץ גבולות, אבל אני עדיין נשאר עם קשר לעולם הצילום, קשר שיוביל אותנו לעשורים הבאים".
"גדלתי בסטודיו"
משפחת פרג', שמנתה חמישה אחים וחמש אחיות, עלתה לישראל מעיראק בשנות ה-50 והתיישבה במעברה בפתח תקווה. חנות הצילום הראשונה שהקימה המשפחה הייתה ברחוב מוהליבר בעיר, אותה המשיך לנהל ובה המשיך לצלם סמי, אביו של סיון, עד יום מותו, ב-2015. אז נסגרה החנות.
לאחר שיצאו מהקשיים הכלכליים של תחילת הדרך בישראל וחלק ממהלך התרחבות, נרכש בתל אביב הבניין בפינת הרחובות דיזנגוף וארלוזורוב, בו שכן לפני כן בית הקולנוע "ארמון דוד", והמקום, בו שלט ביד רמה פרג' פרי, הפך היכל צילום, אליו עלו לרגל פוליטיקאים, אנשי עסקים, אמנים וידוענים מהארץ והעולם.
לאורך השנים לא שקטו האחים על השמרים והביאו את מיטב הטכנולוגיה. כדוגמה, בתחילת שנות ה-60 הביא סמי פרג' מגרמניה לפתח תקוה את מכונת פיתוח הצבע הראשונה בארץ. במקביל, פרג' פרי היה הראשון שהחל בפיתוח תמונות צבע ופיתוח תמונות של "מהיום להיום", שהפך מטבע לשון בשפה הישראלית. אגב, בפזמון של שיר הפרחה, שכתב אסי דיין ז"ל, הוא התייחס לתמונות הרומנטיות שהופקו בסטודיו: "השמש של פרג' קורעת את הים". יש לציין, שעם שנים חל קרע במשפחה והיום יש נתק מוחלט בין האחים.
לתוך המציאות הזו נולד וגדל הילד סיון פרג'. "גדלתי בסטודיו בפתח תקוה מאז שהייתי בן 10 והתחלתי לעבוד בו בגיל 15. גדלתי על מושגים של 'חדר חושך' ועל חשיבות הדיוק בכל צילום ופיתוח תמונה. זו לא הייתה שאלה בכלל, היה מובן מאליו שזה מה שאני עושה בחיים".
בתחילת דרכו שימש פרג' הבן צלם של עיריית פ"ת, ואז עבר לצילומים של חברות עסקיות בארץ ובחו"ל. "מצד אחד התמקדתי בצילומים של ראשי מדינות וראשי המגזר העסקי והאירועים החשובים של המדינה, מצד שני המשכתי את דרכו של אבי בצילום יחידים ומשפחות".
ב-25 השנים האחרונות מתגורר הזוג פרג' בנווה ירק, מושב באזור השרון. ב-2019 פתחו השניים סטודיו בוטיק לצילום בהוד השרון. בהשקת הסטודיו הוצגה תערוכת צילומים של שלושת הדורות למשפחת פרג': סמי ז"ל, סיון, ודור ההמשך, ילדיהם של ענת וסיון, לי וסאן. כשנתיים לאחר פתיחתו, בעקבות הקורונה, נסגר הסטודיו. "את הסטודיו סגרתי, אבל אני ממשיך עם הצילום אפילו יותר מקודם. אני נוסע בכל הארץ ומצלם אנשים, משפחות ואירועים, נהנה מכל רגע של חיבור לאנשים. המוטו שלי בחיים היה ונשאר לגרום להם אושר", הוא מדגיש.
ב-2016 יצא לאקרנים הסרט "פוטו פרג'", שיצר בן דודך, הבמאי והשחקן קובי פרג', על המשפחה. הסרט הצליח, החוטים המשפחתיים נשארו קרועים.
"נכון. פרי עדיין בדיזנגוף, אבל אין לנו קשרים כמו בעבר", הוא שוקל מילים. "היה כאב, אבל הצלחתי לשים את העבר מאחוריי ואני מסתכל קדימה".
עד כמה השם פרג' מחייב?
"לגמרי", הוא מחייך. "משחר ילדותי עבדתי לטובת המצלמה וידעתי שמצפים ממני, כי אני פרג'. כשסיימתי את הלימודים והגשתי את עבודת הגמר, המורה אמר לי: 'עבודה יפה, אבל אתה פרג'. ממך מצפים שתגיש אותה אחרת'".
סודות וזכרונות
35 שנות צילום. בטח צברת זכרונות.
"המון. בין היתר אני זוכר את שני הביקורים שלי בארמון המלך חוסיין, את הצילומים של נשיאי וראשי ממשלת ישראל, של נשיאי ארה"ב, בין היתר קלינטון ואת ביידן, ושל מדינות נוספות. אני זוכר איך צולמו אצלנו כוכבים כמו מייקל ג'קסון, ג'רי סיינפלד, ברברה סטרייסנד, כל ה'גדולים' עברו דרכנו".
"זיכרון צרוב במיוחד הוא הצילום האחרון של יצחק רבין", הוא מספר ולוקח נשימה. "יומיים לפני הרצח היה כנס במוזיאון ת"א. קצת אחרי 11 בלילה הגיע רבין לאסוף את לאה. אני זוכר את הקול העמוק שלו אומר לה: 'לאה, בואי נעשה תמונה לפרג'', וחייך את החיוך הידוע שלו. הוא לקח פרח מאחד האגרטלים, שנהגו לקשט בהם שולחנות בשנות ה-90, הגיש לה אותו, וכך הם הצטלמו. באותה נשימה הוא אמר לי, שאין לי מה להגיע לצלם בכיכר במוצ"ש, כי זה כנס פוליטי, ואני עם פוליטיקה לא מתעסק. במוצ"ש הוא נרצח. למעשה, זו התמונה האחרונה שלו, שצילמתי".
"יש לי ספר עם כל הבקשות מאותה תקופה, כשכמובן לא אחשוף את האנשים ולא את הבקשות", משיבה ענת בחיוך. "ידעתי מראש מה כל אחד מהאישים רוצה, הייתי מאפרת ולאחר הצילום היינו מתאימים את הבקשות לפוטו שופ. אין איש ציבור ואין איש עסקים, שלא אוהב להיראות טוב ומאושר".
נראה שאתם יכולים להיות עשירים אם תפרסמו את ה'אוף רקורד' של הצילום, שנמצא ברשותכם.
"נכון", מסכים פרג', "אבל סומכים עלינו כבעלי סוד. תאמיני לי, אין דבר כמעט שלא ראינו במהלך שנים. לא נספר על מה שאסור לנו לספר".
לעבוד ולחיות כזוג יכול להיות נפלא, ועלול גם לחבל בזוגיות.
"אנחנו לא מכירים מציאות אחרת", משיבה האשה שאיתו כבר 26 שנה. "אנחנו יחד מאז שהייתי בת 17. הגעתי לחנות של סמי כדי להצטלם לתעודת זהות, וסיון לקח את הטלפון שלי כדי להודיע מתי התמונות מוכנות. למעשה, הוא לקח את הטלפון גם כי הוא התעניין בי. גם שירתנו יחד בדובר צה"ל, ואנחנו גם עובדים יחד. 24/7".
"בשנתיים האחרונות התנגן לנו באוטו בלי הפסקה השיר Together We're Strong (דואט של הזמרת הצרפתייה מיריי מתייה והשחקן האמריקני פטריק דאפי, י.ו)", מוסיף פרג' בנימה רומנטית. "שיר שמלווה אותנו מאז שהיכרנו. בתקופה הזו הוא דיבר אלינו במיוחד. הכוח והביטחון שלנו הוא הביחד שלנו, אחרת אפשר להתפרק".
"התאכזבנו מאנשים שהאמנו שהם חברים שלנו"
היו רגעי שבירה?
"בוודאי. תתפלאי, אבל לא המצב הכלכלי, למרות שהוא היה קשה, שבר אותנו. גם היו רגעים ששאלתי את עצמי מה אני עושה פה, אבל גם זה לא מה ששבר, כי ידעתי שזה חלק מההתאקלמות. מה שאיכזב במיוחד הייתה התנהגות של אנשים, שסמכנו עליהם. התאכזבנו מאנשים. בעיקר נפגענו מאנשים, שהאמנו שהם חברים שלנו והם ואכזבו אותנו. מצד אחד קיבלנו חיבוק חזק מהילדים שלנו הבנים ומחברים טובים, מצד שני היו כמה אנשים שהיינו בטוחים שיתמכו בנו, והתברר לנו, שכנראה לא הכרנו אותם נכון. התברר לנו, שלא לכולם לחיצת יד יותר חשובה מכל הסכם כתוב וחתום, כמו בראייה שלנו. לאט לאט יצאנו מהתמימות והתחלנו ללמוד את חוקי המשחק. בעיקרון אנחנו מרגישים עכשיו, שאנחנו בדרך הנכונה, צועדים בכל הכוח והאהבה אל המטרה".
