אושר בשתי ערכאות: עורכת דין שהתגרשה מבעלה אחרי כעשרים שנות נישואים לא תקבל חצי מדירת המגורים ומהעסק המשפחתי. שופטים המחוזי בלוד צבי ויצמן, רמי חיימוביץ וצבייה גרדשטיין פפקין קבעו לאחרונה שלשון הסכם הממון המחריגה את הבית והעסק ממסת הנכסים המשותפים ברורה למדי, כך שאין בסיס לערעור שהגישה האישה על פסק דין שקבע שהנכסים שייכים לבעל.
בני הזוג נישאו לפני כ-20 שנה והביאו לעולם שלושה ילדים. כחמש שנים לפני חתונתם הקים הבעל שתי חברות ועסק לשיווק מטהרי מים. כשלושה שבועות לפני החתונה הם חתמו על הסכם ממון שמסדיר את זכויותיהם בנכסים שנרכשו קודם לנישואים.
בין השאר הוסכם שהעסק והחברות הם רכושו הבלעדי של הבעל. עוד הוסכם כי נכסים שייצברו במהלך הנישואים ויירשמו על שמו יהיו בבעלותו הבלעדית. ואכן, ב-2009 נרכשה דירת מגורים במרכז הארץ תמורת כ-2.7 מיליון שקל, ונרשמה בטאבו על שם הבעל.
לפני כשנתיים הם נפרדו ובמסגרת הליכי הגירושים דחה בית המשפט למשפחה את עתירת האישה לקבל מחצית מהבית ומהעסק המשפחתי, לרבות מניות בחברות של הבעל. נקבע כי לשון הסכם הממון ברורה ולא הוכח שהצדדים שינו אותו בהתנהגות.
בית המשפט ציין שהאישה עורכת דין במקצועה, כך שוודאי הבינה את השלכות ההסכם. יתרה מזאת, לא הוכח שהיא הייתה שותפה בעסק המשפחתי שכן לא הייתה מוסמכת לפטר עובדים, לחתום על צ'קים בשם החברה וכיוצא באלה. עוד נמצא, שהבית מומן באמצעות כספי הבעל והוריו בלבד. מכאן שאין יסוד לתביעתה.
בערעור למחוזי טענה האישה שפסק הדין מקפח אותה ומתבסס על הסכם "היסטורי" מלפני כ-20 שנה שספק אם אושר כדין. לדבריה, אין זה סביר שאחרי נישואים כה ארוכים היא תצא ללא זכויות בעסק ובדירה, עם פערי רכוש של כ-19 מיליון שקל בין הצדדים.
עו"ד נטע מרום מגנזימיכל קושרובלעומתה גרס הבעל שהסכם הממון עמד בבסיס יחסיהם, הוא נכח בחייהם והם התנהלו על פיו – דבר שאף גרר ויכוחים ומחלוקות. משהאישה לא הוכיחה שההסכם שונה בהתנהגות ואף לא הוכיחה כוונת שיתוף לגבי הנכסים, טען הבעל, הרי שיש לדחות את הערעור.
ואכן, שופטי המחוזי שוכנעו כי הסכם הממון לא שונה בשום שלב, ומאחר שהוא קובע מפורשות שהדירה והעסק המשפחתי שייכים בלעדית לבעל – הרי שצדק בית המשפט למשפחה כשקבע כי אין לאישה חלק בהם.
אף שניתן היה לסיים כאן את הדיון, השופטים הוסיפו שגם לא הוכחה כוונת שיתוף לגבי הנכסים. הוכח שרכישת הבית נעשתה חצי מכספי הורי הבעל וחצי מדמי שכירות שהתקבלו מנכסים בבעלותו. השופטים הבהירו שעצם העובדה שהכספים עברו בחשבון המשותף אינה מלמדת על שיתוף, שכן החשבון שימש רק כצינור להעברתם.
בנוגע לעסק המשפחתי הודגש כי עבודת האישה בו הייתה חלקית בלבד, והיא לא הוסמכה למשל לקבל או לפטר עובדים. "ברי כי לא כל עובד, בכיר ככל שיהיה, או שתרומתו לחברה גדולה ככל שתהיה, זכאי באופן אוטומטי לבעלות במניות החברה", כתבו השופטים וקבעו שהדירה והעסק שייכים לבעל בלבד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האישה: עו"ד עמרי דרור
• ב"כ הבעל: עו"ד עדנה אשכנזי
• עו"ד נטע מרום מגנזי עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
