צפו: סיפור הטלפון הציבורי
(צילום: חגי דקל)
"נפל לו האסימון". את הביטוי הזה אנחנו שומעים בערך פעמיים בשבוע ואולי גם יותר. אולם, יש כיום ישראלים רבים מאוד שלא ראו בחייהם אסימון. המטבע הכסוף עם החור במרכזו כבר נעלם מזמן, אולם הביטוי הנקשר אליו. "נפל לי האסימון" כנראה יישאר איתנו לעד.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
וגם את התמונה הזאת לא נראה עוד. טור של אנשים ממתינים בלי סבלנות ליד תא צר מידות, ובתוכו מכשיר קטן, כאשר הם מנסים לזרז את האיש שנמצא בתא הקטן, מחזיק בידיו שפופרת טלפון ומדבר בהתרגשות עם מי שמעבר לקו. בימים האלה ממש מפרקים עובדים את מכשירי הטלפון הציבוריים האחרונים ברחובות הישובים ברחבי הארץ. אלה נפטרו בשיבה טובה, 100 שנים לאחר שהראשונים הובאו לכאן על ידי המנדט הבריטי.
בסוף שנת 1921, במשרדי מוסדות ציבוריים אחדים בארץ ישראל, הציבו עובדים מטעם המנדט הבריטי מכשירים שחורים מגושמים וצרפו אליהם הוראות שימוש מסובכות. היו אלה למעשה הטלפונים הראשונים, מעין ציבוריים, אך הם נועדו אז בתחילה רק לשימוש לצרכי עבודה של העובדים הבכירים במשרדים.
כעבור זמן מה הוצבו מכשירים אחדים גם בכמה רחובות בערים הגדולות במדינה. הם הוצמדו לדופן תא בצבע אדום בוהק, שעוצב בסגנון מאוד מיוחד, בדיוק כמו בלונדון. במשך השנים הפכו התאים למרשימים פחות ופחות, עד שנותרה מהם פיסת עץ צמודה לקיר שאליה הוצמד מכשיר טלפון כסוף. אפילו תא כבר לא היה ופרטיות בוודאי שלא.
בשנים האחרונות הופך תא הטלפון הציבורי, שהיה מוצב מאז קום המדינה כמעט בכל ישוב בארץ, מקיבוצים ומושבים ועד לכל עיר ואם בישראל, למוצג מוזיאוני. המצאת הטלפון הסלולרי והתרחבות השימוש בו גרמו לסילוקם של הטלפונים הציבוריים בישראל מהרחובות וממוסדות הציבור, עד שבימים אלה קשה מאוד למצוא מכשיר טלפון ציבורי וסביר להניח גם שהוא כבר לא פועל.
שיחת הטלפון הראשונה בעולם בוצעה ב-10 במרץ 1876. היו כמה מדענים שטענו כי הם המציאו את הטלפון, אולם ההמצאה מיוחסת לאלכסנדר גרהם בל, אף שיש הסבורים כי את הטלפון המציא למעשה אנטוניו מאוצ'י. את שיחת הטלפון הראשונה ביצע בל מחדר אחד למשנהו ובשיחה קרא לבן שיחו לבוא לחדר שבו הוא נמצא - והוא הגיע. כעבור חמישה חודשים כבר קיים בל שיחת טלפון למרחק של קילומטרים אחדים.
בהדרגה החלו מפעלים לייצר מכשירי טלפון ראשונים, מגושמים ולטווחים קצרים בעיקר. אולם, את אלה יכולים היו לרכוש כמובן רק אנשים בעלי ממון. כאן הגיע הרעיון להציב במוסדות וברחובות טלפון ציבורי, שיעמוד לשימוש האזרחים שיבקשו לדבר בו תמורת שלשול מטבעות בחריץ המכשיר. זה הקנה להם את הרשות לשוחח במכשיר במשך דקות אחדות, בהתאם למספר המטבעות שהקציבו לשיחה. את המצאת הטלפון הציבורי המופעל במטבעות מייחסים לויליאם גריי שרשם עליו פטנט בשנת 1891.
טלפון גדול, מטבע קטן
את הטלפונים הראשונים הציב במדינת ישראל, לאחר עזיבת הבריטים, משרד הדואר, הטלגרף והרדיו, חודשים אחדים לאחר הקמת המדינה. היו אלה מכשירים גדולים ומגושמים מתוצרת בריטניה, שניתן היה לשוחח בהם באמצעות מטבעות של כסף אמיתי, אולם כבר בשנת 1953 יצקו בישראל את האסימונים הראשונים והוחל להשתמש בהם. היו אלה מטבעות קטנים, מעט גדולים מהשקל של היום, ובמרכזם חור.
המעבר לאסימונים נבע למעשה מכמה סיבות: ערך המטבעות הלך ונשחק בשל האינפלציה המתמדת בארץ, הוטבעו בכל סדרת כסף מטבעות חדשים ולכן היה צריך להתאים להם את מכשירי הטלפון הציבורי וגם היה קיים חשש (שהתאמת לאחר מכן) ממכת פריצות לתוך קופת הטלפונים הציבוריים כדי לגנוב את מטבעות הכסף.
השימוש באסימונים להפעלת טלפון ציבורי החל בשיקגו שבארה"ב בסוף המאה ה-19, אולם בשנת 1944 הם הוצאו משימוש ולאחר שבוטלו יוצרו מעשרות מיליוני אסימונים תרמילים לכדורים, סמוך לסיום מלחמת העולם השנייה.
באמצע שנות ה-50 יוצרו בישראל טלפונים ציבוריים משוכללים יותר, אך אלה שימשו לאורך שנים רק לשיחות בתוך העיר ממנה התבצעה השיחה, בעוד שבמכשירים הבריטיים ניתן היה לשוחח גם בשיחות בין-עירוניות ואף לחו"ל, אם כי במחירים גבוהים במיוחד.
בשנת 1962 הותקנו בשלושה סניפי דואר בארץ לראשונה טלפונים ציבוריים מתוצרת התעשייה הצבאית, שאפשרו לבצע שיחות מעיר לעיר, מבלי להזדקק לסיוע של מרכזיית טלפונים, כפי שהיה עד לאותה שנה. בשנת 1966 הוצבו טלפונים כאלה גם בתאי הטלפון ברחובות הערים. האסימונים חודשו בצורתם ולראשונה ניתן היה לשלשל בחריץ קופת הטלפון גם מספר אסימונים בבת אחת, כדי להאריך בשיחה.
ב-8 באוגוסט 1966 מבשרת כותרת ב"ידיעות אחרונות", כי "פותח טלפון לחיוג בינעירוני אוטומטי. שני ממציאיו יקבלו 15 אלף לירות כל אחד בתמורה לפטנט של טלפון ציבורי חדש שהמציאו, משר הדואר, אליהו ששון". השר המכונה שר הדואר דאז הוא בעצם שר התקשורת היום.
21 צפייה בגלריה
"פותח טלפון לחיוג בינעירוני אוטומטי". מתוך "ידיעות אחרונות", 8.8.1966
(צילום: ארכיות "ידיעות אחרונות")
ב-3 במרץ 1967 מבשרת ידיעה, תחת הכותרת "מבצע להתקנת 100 טלפונים ציבוריים", כי משרד הדואר יתאים את כל הטלפונים המופעלים על ידי אסימונים לשימוש באסימונים קטנים חדשים, או במטבעות של 10 אגורות.
ב-6 בפברואר 1968 מספרת ידיעה כי "סוללות של טלפונים ציבוריים הותקנו על ידי משרד הדואר במספר מקומות חיוניים בתל אביב והסביבה. בתחנה המרכזית הוקמו חמישה טלפונים ציבוריים נוספים. בדואר ברחוב מקוה ישראל – 10 טלפונים, בבית החולים בילינסון – 4 טלפונים".
ההתחכמויות כיצד לדבר בחינם הלכו כבר בשנים ההן ורבו. מעשה המרמה הנפוץ ביותר היה לחבר חוט דק לאסימון, לשלשלו לחריץ ולאחר סיום השיחה לשלוף את האסימון מהמכשיר.
ב-9 במאי 1968 מספר העיתון כי "בני 15 מצאו 'פטנט' לשוחח חינם בטלפון ציבורי, מבלי לשלם תמורת השיחה. הם נלכדו על ידי מארב שוטרים, שהוצב ליד טלפונים ציבוריים, לאחר תלונה של הדואר, בו נטען כי אלמונים נוהגים לנהל שיחות מבלי לשלם ואף גורמים בכך נזק למכשירים. תחילה ניסו הנערים להיתמם 'מה זה כבר אסור לדבר בטלפון?', אך לאחר מכן הסכימו להראות לשוטרים את 'הפטנט'".
"איך זה שבמרכז העיר אין תא טלפון אחד?"
קוראים רבים התלוננו במכתבים לעיתון, כי אין בסביבתם טלפונים ציבוריים. הדובר המיתולוגי של משרד התקשורת, זכריה מיזרוצקי, השיב בסבלנות לכולם. כך, למשל, ב-5 במרץ 1969, הודיע לקורא מר טייכר כי בלוד מותקנים ומופעלים כיום כבר 12 טלפונים ציבוריים, אשר ל-10 מהם יש גישה 24 שעות. הקורא נורי אליתים מקריית מלאכי התלונן כי בעיירה יש רק שני טלפונים ל-8,000 תושבים.
ב-18 באוקטובר 1970 מבשרת ידיעה כי בבתי האבות חויבו להתקין מעתה טלפונים ציבוריים לשימוש המשתכנים בהם. שר הסעד, מיכאל חזני, חתם על תקנה בעניין זה.
לקורא שתוהה מדוע זה אין מפעילים טלפונים על מטבעות אלא על אסימונים, השיב הדובר מיזרוצקי ב-2 במרץ 1970, כי "האסימון מבצע תפקיד כפול בטלפון הציבורי: הוא משמש לתשלום עבור השיחה, והוא גם פריט טכני, המפעיל את מנגנון הטלפון. לצורך זה קיים בגוף המכשיר מסלול מיוחד, הבנוי בהתאם לגודלו ולצורתו של האסימון. מובן כי ניתן לבנות מסלול שיתאים למטבע הכסף, אך השינוי הרב בערך המטבע מאז קום המדינה, והמספר הרב של סוגי המטבעות, היה מחייב שינויים כה תכופים במבנה הטלפונים הציבוריים, עד שלא ניתן היה להפעילם באורח סביר".
ב-18 בספטמבר 1970 תמהים תושבי שכונת גאולים בטבריה איך זה ייתכן שבשכונה שלמה אין טלפון ציבורי אחד, כאשר השיכון כולל משפחות מרובות ילדים. "איך יכולים אנו להתדפק על דלתותיהם של בעלי הטלפונים הספורים בהיות ילד חולה או פצוע?" עוד קודם, ב-9 בינואר אותה שנה, מספרים במושב בית עוזיאל, כי שם "יש טלפון אחד יחידי במזכירות. כאשר נזקק אדם בלילה לרופא או לאשפוז בבית חולים, יש לגשת אל המזכיר, להעירו משנתו ולקבל את מפתחות המזכירות".
ב-20 בפברואר, תמהים תושבי פתח תקווה, "איך זה שבמרכז העיר, המונה כמה רבבות תושבים, אין תא טלפון אחד?" וב-3 בנובמבר הכותרת היא, כי "בבר אילן אין אפילו טלפון ציבורי פועל אחד, אחרי ששלושה המכשירים בשטח האוניברסיטאי התקלקלו זה מכבר ולא תוקנו".
21 צפייה בגלריה
"ב'בר-אילן' אין אפילו טלפון ציבורי אחד". מתוך "ידיעות אחרונות", 3.11.1971
(צילום: ארכיות "ידיעות אחרונות")
בריאיון ב-19 באפריל 1970, מתחייב שר הדואר, אלימלך רימלט, בתשובה לשאלה מדוע קיים מחסור כה גדול בטלפונים ציבוריים, להתקין 300 טלפונים ציבוריים במקומות חיוניים ברחבי הארץ, "והטלפונים הללו יהיו מהדגם החדיש. עתה אנו בודקים אפשרות להתקין מכונות אוטומטיות לאספקת אסימונים. המכונות מצויות בשלבי ניסוי".
ב-27 ביוני מספרת ידיעה, לא ראשונה בנושא הזה, כי "ארבעה נערים בני 15-16 מבני ברק נעצרו הלילה כחשודים בפריצת קופות של טלפונים ציבוריים". מידיעות רבות בנושא מתבררת הסיבה למעבר המהיר באותם הימים מטלפונים העובדים על מטבעות כסף לאסימונים. אולם, גם את האסימונים שדדו ממש בכל שבוע.
ב-8 בספטמבר 1971 מדווח בעיתון כי היו מי שחשבו שהאסימון הוא השקעה טובה ולכן פרצה "בהלת אסימונים בחודש הפיחות". מאות אלפי אסימונים נרכשו ל"השקעה" – אך המחיר לא עלה בסופו של יום.
21 צפייה בגלריה
מאות אלפי אסימונים נרכשו כהשקעה. הכתבה מה-8 בספטמבר 1971
(צילום: מארכיון "ידיעות אחרונות")
ב-24 בדצמבר 1972 מתברר שקיימות מריבות קשות בין עיריית חיפה למשרד התקשורת (שמו של משרד הדואר הוסב אז לשם המודרני החדש) והמריבה "מעכבת התקנת טלפונים ציבוריים בעיר". ולמה רבים? "כי הדואר תכנן התקנת 25 טלפונים ציבוריים בחיפה, אך העירייה סרבה כי צורת ההתקנה אינה אסתטית". פעם, מסתבר, התקנת תא טלפון ציבורי היה נושא לריב בעניינו.
"המתקן המיוחד" שגילה שמעון פרס כתחליף לאסימונים
ב-14 במרץ 1973 מדווח העיתון בכותרת גדולה כי "מתקן ישראלי מהפכני יחליף את האסימונים בטלפונים הציבוריים", ובכותרת המשנה נכתב "שר התחבורה והתקשורת סיפר אתמול, כי גילה אותו בפריז" . ומה גילה שר התקשורת, שמעון פרס, בביקורו בפריז? פרס סיפר, כי נסע ברכבת התחתית של פריז, המטרו, ועינו נפלה על "מתקן מיוחד", שהחליף את הכרטיסן. במקום לרכוש כרטיס או אסימון לכל נסיעה, החזיקו הנוסעים, להפתעתו, כרטיס פלסטי מיוחד, מגנטי, רב פעמי.
העיתונאי הוותיק ישראל תומר (שם הכינוי של ראול טייטלבאום, שחגג בימים אלה 90 שנה) מספר: "במוחו של השר פרס הבזיק הרעיון: אולי ניתן להשתמש בהמצאה זו גם לשיחות המתבצעות בטלפונים הציבוריים, במקום באסימונים". אכן חזון נוסף של שמעון פרס, למזרח תיכון חדש והפעם בתחום הטלפוניה, שיושם כעבור זמן לא רב. פרס התפלא עוד יותר לשמוע ממארחיו הצרפתים, כי מקור ההמצאה הוא במפעל בחו"ל. מששאל היכן המפעל הזה, השיבו לו: "בקבוצת גבע בישראל".
ב-14 במרץ 1974 מדווח כי "אלפי טלפונים ציבוריים עוברים 'טיפול יסודי' על ידי פרחחים, בריונים וסתם אזרחים שעצביהם מתוחים. הם תולשים בתאים שפופרות, מפרקים מנורות, עוקרים דלתות ושוברים שמשות. חוליות מיוחדות של משרד התקשורת אורבות למשחיתים".
ב-8 בדצמבר 1974, "בשורה רעה" לאוגרים אסימונים, תופעה רחבה באותם הימים: "בגלל בהלת אגירה, טלפונים ציבוריים יופעלו גם במטבעות רגילים", מבשרת הידיעה של אריה אבנרי, המספרת כי "משרד התקשורת עומד לאכזב בקרוב את אותם גורמים אלמונים, האחראים להיעלמם של מאות אלפי אסימונים מן השוק – בתקווה לצבירת רווחים שמנים עם העלאת מחיר האסימון. בהתאם לתוכנית יוחלפו בהדרגה חלקיהם העליונים של 6,000 הטלפונים הציבוריים הפזורים ברחבי המדינה בצורה שניתן יהיה להשתמש בהם באמצעות מטבעות של 10 אגורות וחצי לירה, במקביל לשימוש באסימונים". לצד זה הובטח כי בשנה הבאה יהיו כבר בשוק 18 מיליון אסימונים והמחסור לא יורגש עוד.
21 צפייה בגלריה
"בשורה רעה" לאוגרים אסימונים. הידיעה מה-8 בדצמבר 1974
(צילום: מארכיון "ידיעות אחרונות")
ב-13 בפברואר 1975 מתרגז השוטר מאיר ברקת במכתב למערכת: "כשוטר ותיק נדהמתי להיווכח שמשרד התקשורת התקין טלפונים ציבוריים המופעלים על כסף מזומן במקום אסימונים. בשעתו השתתפתי בלכידת עשרות אנשים שפרצו מדחנים עירוניים כדי לשלשל לידיהם מטבעות בנות 10 אגורות. עתה, משקופות הטלפונים הציבוריים מלאות בחצאי לירות – הפיתוי גדול עוד יותר".
ב-25 בנובמבר 1975 מספרת ידיעה על בעיה: בטלפונים הציבוריים אין רשומים מספריהם ולכן, למשל, "מי שנמצא בטלפון ציבורי לא יכול לומר לידידיו שיתקשרו לטלפון הציבורי ויוכלו לשוחח כך בנחת". דובר משרד התקשורת הבטיח: "הטכנאים יבקרו בתאים ויוודאו להחליף כל תווית שחוקה מהעבר במדבקה חדשה עם מספר הטלפון". אשרינו.
ב-27 באפריל 1977 ידיעה שמזכירה מעט את עבודתו של בעל עבר פלילי בביתו של שר הביטחון בימינו אנו. מבקר המדינה ציין בביקורתו: "קבלן פרטי, שנשכר על ידי משרד התקשורת לרוקן את קופות האסימונים בטלפונים הציבוריים, הטיל את העבודה על עובדיו, ומשרד התקשורת לא התעניין אפילו בשמותיהם ובעברם. רק לאחר שנתגלה מעשה גניבה, ביוני 1976, המציא הקבלן רשימות שמיות של העובדים ותעודות 'יושר' ונמצא, כי שישה מעובדי הקבלן הם בעלי עבר פלילי".
באותו דו"ח ביקורת בדק מבקר המדינה "מי באמת אחראי למחסור הכרוני באסימונים?" במפתיע חשף המבקר כי החלפת הטלפונים הציבוריים דרשה תמיד הקפדה מיוחדת למניעת מעשי גניבה, "אולם משרד התקשורת לא הצליח עדיין לפתח שיטה לפיה ניתן יהיה לדעת כמה אסימונים שולשלו לקופות הטלפון, ובכך לבקר את פעולת הריקון של הקופות על ידי עובדי הדואר – ומי יודע לאן באמת נעלמים האסימונים?".
המבקר קבע גם כי הפסדי ההכנסה של משרד התקשורת בשנת 1975 בנושא הטלפונים הציבוריים היו 12.5 מיליון לירות "והסיבות העיקריות לגירעונות הן שיחות שמבצעים בני אדם במרמה וכן חבלות במכשירי הטלפון עצמם".
שוק שחור של אסימונים
ב-18 במאי 1977 כותרת בעיתון מבשרת: "שוב מספסרים באסימונים - 11 מיליון נוספים הוזמנו בחו"ל". הידיעה מספרת שאין להשיג אסימונים גם אצל המורשים למכור אסימונים. "מתווכים המסתובבים במקום מציעים אסימונים, שמחירם הרשמי הוא חצי לירה, בלירה אחת. המכירה נעשית בתנאי מחתרת, בפינות של מסדרונות".
21 צפייה בגלריה
"שוב מספסרים באסימונים". מתוך "ידיעות אחרונות", 18.5.1977
(צילום: ארכיות "ידיעות אחרונות")
אחרי שורת מעשי ונדליזם בתאי טלפון ציבורי ברחבי הארץ, ב-25 ביולי אותה שנה הכותרת היא: "משרד התקשורת: יש להסביר לבני הנוער חשיבות הטלפון הציבורי, כדי למנוע הרס בזדון".
ב-20 בינואר 1978 מבשרת כותרת בעיתון כי "26 מיליון אסימונים נאגרו". הרבה יותר מאגירת מצרכי מזון וחפיסות סיגריות, כאשר נודע מראש על התייקרותם העתידית.
ב-18 בספטמבר 1978 מתפרסם כי 100 טלפונים ציבוריים המופעלים באמצעות מטבעות של חצי לירה יותקנו בקרוב באחדות מיחידות השדה של צה"ל. מפקדת קצין קשר ואלקטרוניקה ראשי הוציאה נהלים לפיהם "יהיה הטלפון הציבורי באחריות היחידה ושליש מן הפדיון שיתקבל משיחות הטלפון ייכנס לקופת היחידה".
ב-1 בפברואר 1979 מדווח כמה כסף עולה למי ש"שכח" להשתמש באסימונים. "תושב אשקלון ביקש לחסוך שני אסימונים - ונאלץ לשלם 1,500 ל"י. זה הקנס שהוטל עליו לאחר שנתפס כאשר השתמש בחוט ברזל במקום אסימונים בטלפון ציבורי".
ב-11 ביוני 1979 בשורה לאסירים: "תוכנית לריאורגניזציה בשרות בתי הסוהר: טלפונים ציבוריים יוצבו בבתי הסוהר הפתוחים, כמו מעשיהו והאגף הפתוח בכלא באר שבע". לא אחת פורסם גם ששירות בתי הסוהר והמשטרה מאזינים לשיחות האסירים, כדי לשמוע אם אלה מתכננים במקרה מעשים פליליים או אולי גם בריחה. מזכיר לכם שיחות שבוצעו לפני חודשים ספורים מכלא גלבוע?
ב-7 בנובמבר 1977 - מחיר האסימון מזנק, והאוגרים מתברר עשו עסק טוב: "מחיר האסימונים הועלה פי שניים וחצי והחל מהבוקר מחיר אסימון הוא 2.5 לירות במקום לירה אחת עד כה". רווח של 150% זה לא דבר של מה בכך.
ב-12 במאי 1980 מדווח על חידוש: טלפונים ציבוריים הוצבו באולם הנוסעים היוצאים שבנמל התעופה בן גוריון: "אם תרצה לנהל שיחת טלפון מקומית או בינלאומית, עומדים לרשותך באולם טלפונים ציבוריים רבים. חלק ממכשירי הטלפון הותאם גם לשירותם של נכים ומוגבלים".
עוד חידוש - שם יוצא דופן נבחר לטלפונים ציבוריים חדשים: "אל ונדל". ב-28 במאי 1981 מתפרסם כי "משרד התקשורת הציב ברחבי הארץ טלפונים ציבוריים חדשים שזכו לכינוי 'אל-ונדל'', שכן הם יוצרו מחומר מיוחד המונע חבלות בהם. הטלפונים החדשים מיוצרים במפעל 'אלסינט'".
ב-8 באפריל 1984 מבשר העיתונאי דני קיפר על חידוש נוסף: "האסימונים סומנו בחומר זרחני כדי ללכוד את החשוד בגניבתם מתאי טלפון". ואת מי עצרה המשטרה בעקבות התרגיל? מדהים - את סגן מנהל סניף הדואר המרכזי בבאר שבע, בן ה-66, שנעצר כחשוד בגניבות של אלפי אסימונים מהטלפונים הציבוריים בבאר שבע, במקום למנוע את גניבתם. הוא שוחרר בערבות.
ב-24 בנובמבר 1985 מפורסם הסיפור הבא: "המומחים טענו: חבל על הכסף. בארץ יש ונדליזם. לא כדאי לבזבז על טלפונים ציבוריים. ישחיתו אותם. אבל שר התקשורת אמנון רובינשטיין התעקש: נעמיד את הטלפונים בצמדים או בשלשות, נאיר אותם בלילה ולא יהיה ונדליזם. היום, כמה חודשים אחרי, הוא נוכח שצדק. 2,000 טלפונים ציבוריים הועמדו לרשות הציבור, אבל המשחיתים 'אכזבו': אף מכשיר טלפון לא הושחת. תן דבר יפה ואז ישמרו עליו".
ב-6 במאי 1987 ידיעה מעדכנת על מספר הטלפונים הציבוריים: "במשך השנה הותקנו 2,400 טלפונים ציבוריים חדשים. בסך הכל פועלים עתה ברחבי המדינה 13,765 טלפונים ציבוריים".
אולם, ב-28 בדצמבר 1987 מתפרסם כי "15% מהטלפונים הציבוריים אינם תקינים. כך עולה מסקר שערכה הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות". מה מתברר? המצב הזה טוב מאוד לעומת העבר, כאשר עשרות אחוזים מהטלפונים הציבוריים לא היו תקינים.
"שמונה שנים אני מחכה לרגע הזה. אני לא אאמין שזה קורה, עד שלא אראה כאן את מכשיר הטלפון ואמשש אותו במו ידי". כך מתואר בידיעה מה-23 באוגוסט 1989. "כושי" רימון המפורסם מגיב על הודעת העיתונאי צבי אלוש, כי יו"ר הנהלת בזק, יורם אלסטר, אישר להרכיב טלפון ציבורי בפונדק של איש סיירת הצנחנים בכביש הערבה. תחנוניו של "כושי" רימון נידחו במשך שנים על הסף, עד שהסבריו כי קרו כבר עשרות מקרים שהיה צורך בטלפון במקום הנידח על כביש הערבה, הביאו לתוצאה המקווה. וכך הורכב בפונדק המפורסם, הקיים גם היום, הטלפון הציבורי הראשון.
21 צפייה בגלריה
סוף סוף טלפון ציבורי בפונדק של "כושי" רימון. הידיעה מה-23 באוגוסט 1989
(צילום: מארכיון "ידיעות אחרונות")
עידן הטלכרט
ב-1990, 6 שנים לאחר שהוקמה חברת הטלפונים "בזק", הוחל בהחלפת מכשירי הטלפון הציבורי ברחבי הארץ, שבהם החל לראשונה השימוש בכרטיסים שנקראו "טלכרט", שבו ניתן היה לטעון סכום כסף ולהשתמש בכרטיס עד שהשיחות אזלו ממנו.
הכרטיס האופטי הראשון שהופץ בישראל היה של החברה השווייצרית "לנדיס אנד גיר" וייצור הכרטיסים בוצע גם על ידי תע"ש, התעשייה הצבאית. הכרטיסים הפכו מיד לפופולריים עד מאוד. משקלם היה קל, הם היו נוחים להחזקה בארנק ולשימוש והביאו להפסקת הפריצה של עבריינים לקופות הטלפונים הציבוריים, כדי לגנוב את האסימונים. חברת בזק, אגב, המציאה סלוגן פרסום להפצת התודעה שהנה יש אמצעי חדש לקיום שיחות בטלפונים ציבוריים - "אין כיס בלי כרטיס".
גם שיטת המרמה, שהייתה נפוצה שנים, של שלשול אסימון הקשור לחוט בטבורו לתוך הקופה ומשיכתו בחזרה החוצה עם סיום השיחה - הפכה נחלת העבר. אגב, הטלכרט הראשון לטלפונים ציבוריים, בעל פס מגנטי, יוצר באיטליה עוד בשנת 1976.
ב-16 באוקטובר 1990 מפרסם צבי זינגר ידיעה לפיה "טלפון ציבורי מסוג חדש המופעל באמצעות כרטיס מגנטי, הותקן אתמול בישראל. שר התקשורת, רפאל פנחסי, חנך את סוללת המכשירים הראשונה שהותקנה בדואר המרכזי בירושלים. הטלפון החדש מופעל ע"י כרטיס במקום אסימון. קיימים 5 סוגי כרטיסים: בתכולה של 10 שיחות, 20, 50, 120 ו-240 שיחות. המכשיר מאפשר חיוג בינלאומי ישיר".
הכנסת הטלכרט לשימוש בישראל הביאה במהרה לייצור מאות כרטיסים שונים, שעליהם הוטבעו תמונות וציורים. איסוף מגוון של כרטיסי טלכרט הפך אז ובמשך שנים, עד לאחרונה, לתחביב מקביל לאיסוף בולים, ואף נקבע ערך לכרטיסים "נדירים" שונים, שכמותם יוצרו רק מעטים. בין השאר נמכרו בארץ כרטיסי טלכרט עם נופים, תמונות ספורטאים, זמרים ובעלי חיים שונים, דיוקני נשיאי ישראל וראשי הממשלה. זכור במיוחד הכרטיס העצוב עם דיוקנו של יצחק רבין, בתוך מסגרת שחורה, שהונפק לפי ידיעה בעיתון, עם צילום צמוד של הכרטיס, ב-16 בנובמבר 1995, מיד לאחר הירצחו.
לפי ידיעה ב-12 ביולי 1994 הופקו בארה"ב כרטיסי חיוג עם תמונות יצחק רבין ויאסר ערפאת. "השניים יוצאים מתוך ארנקים של אזרחים אמריקנים מהוגנים ומיד אחר כך הם עוברים יחדיו דרך חריץ הטלפון, כשהם לוחצים ידיים", כתב העיתונאי הוותיק דב גנחובסקי.
כך, למשל, התפרסם ב-20 בספטמבר 1993, כי הופקה סדרה חדשה של ארבעה כרטיסי טלכרט עם תמונות של פרחי ישראל, בשיתוף עם החברה להגנת הטבע, הכרטיסים בערך של 50 יחידות הונפקו בכמות מוגבלת. המחיר ליחידה: 23.50 שקל. לאספנים, באריזה מיוחדת, נמכרו כל ארבעת הכרטיסים ב-99 שקל.
ב-11 בדצמבר 2000 מתפרסם כי בזק מדווחת שמאז 1990, מאז שיצאו כרטיסי הטלפון לשוק, הנפיקה החברה 350 דוגמאות שונות, כאשר בזק מנפיקה מדי שנה כ-30 עיצובים חדשים בממוצע".
"אזל הטלכרט עם תמונת בית"ר ירושלים"
ב-13 ביוני 1993 הכותרת היא: "אזל הטלכרט עם תמונת בית"ר ירושלים. כל 50 אלף הכרטיסים עם תצלום קבוצת הכדורגל נמכרו בתוך ימים ספורים. היה זה הכרטיס הראשן שהפיקה בזק עם תצלום. בכורה חגיגית לבית"ר, כאשר כבר אז הובטח שהכרטיס הבא שיופק יוקדש למשחקי המכביה.
ב-7 ביוני 1994 עוד חידוש לימים ההם. הכותרת היא: "כרטיס ביקור על טלכרט". חברת בזק תשווק כרטיס טלכרט ייחודי שישמש גם ככרטיס ביקור אישי. "המדובר בכרטיס, שניתן יהיה לערוך באמצעותו מספר מוגבל של שיחות טלפון. בעל כרטיס הביקור שיחלק אותו יעניק למעשה מתנה: שיחות אחדות חינם. אתמול העניק מנכ"ל בזק, יצחק קאול (שנפטר השבוע) כרטיס ראשון כזה לשרת התקשורת, שולמית אלוני.
בשנת 2007 הופסקה מכירת הטלכרט ובמקומם נכנסו למחזור כרטיסי "בזקכרט", שהתבססו על הקשת קוד סודי לאחר חיוג למספר גישה.
המעבר מאסימונים לכרטיסי טלכרט הביא לעלייה עצומה בשימוש בטלפונים הציבוריים. במהרה עלה מספר המכשירים שהוצבו במאות ישובים ברחבי הארץ מ-14 אלף בשנת 1990 למספר כפול כמעט של 27 אלף מכשירים בשנת 1996.
ב-13 במאי 1991 מתפרסמת ידיעת מבצע כי "מי שירכשו את כרטיסי הטלכרט החדשים עם שיחות רבות ייהנה מהנחה גדולה במחיר השיחות. כרטיס טלכרט עם 50 יחידות מנייה יעלה 20 שקל, כרטיס עם 120 יחידות יעלה 45 שקל, כרטיס עם 240 יחידות יעלה 80 שקל".
אולם, המעבר לטלכרט היה הדרגתי ובינתיים נמשכו הגניבות של המצרך הכל כך מבוקש - אסימונים - מהטלפונים הציבוריים. ב-14 בנובמבר 1991 מתפרסמת ידיעה כי "עשרות עבריינים המתמחים בפריצה לטלפונים ציבוריים, נתפסו בשבועות האחרונים, במהלך מבצע מיוחד של "בזק" והמשטרה. כך נעצרו בבת ים גבר ואשה כשברשום 1,271 אסימונים, 10 מפתחות קטנים של קופות טלפונים, 4 אולרים ו-31 קופות של טלפונים ציבוריים. הם חשודים בפריצת 91 טלפונים".
ב-30 בינואר 1992 מתפרסמת ידיעה המספרת כי בזק מתחייבת, בתקנות חדשות, להתקין טלפונים ציבוריים בכל קילומטר אורך בחופי הרחצה, בכל מוסד חינוכי, שמספר תלמידיו עולה על 100, ובכל רשות מקומית, שבה מספר בתי האב עולה על 60. התקנה תוסיף 10,000 טלפונים ציבוריים בארץ.
והנה החידוש הבא כבר בדרך: ב-13 בפברואר 1992 הפתעה: "בזק התקינה בנתב"ג טלפונים ציבוריים חדישים, שבאמצעותם אפשר לטלפן לחו"ל בכרטיסי אשראי. אם הניסיון יעלה יפה, יותקנו טלפונים כאלה גם באתרים נוספים". ב-14 בספטמבר אותה שנה הטלפונים הציבוריים מגיעים לראשונה לכפרים בדואים מרוחקים בנגב. בעלות כוללת של 100 אלף שקל, יחנוך השר משה שחל 3 טלפונים ציבוריים-סלולריים ועוד 11 טלפונים ציבוריים רגילים בכפרים בדואים מרוחקים בנגב. תארו לכם היום את שר התקשורת נוסע לנגב לחנוך טלפונים.
ב-27 באפריל מפרסם כותב מדור זה, במדור מהימים ההם "כאן בון", כי גניבות מטלפונים ציבוריים הן לא רק נחלת ישראל: "שני עובדי חברת הטלפון 'טלקום' הסתתרו מאחורי הגדר והמתינו. בתוך תא הטלפון הציבורי עמד ילד בן 12 ו'טיפל' בקופת הטלפון. בשלב מסוים הוא הצמיד שקית חומה אל הקופסה ורוקן את המטבעות. אז הסתערו השניים עליו ותפסו את שודד הטלפונים הציבוריים. בחקירתו הודה הילד, כי הוא זה שרוקן במחצית השנה האחרונה מאות קופות טלפונים ציבוריים באזור המבורג, לאחר שהצליח לברר כיצד ניתן לפתוח את קופות הטלפון. שללו: עשרות אלפי מארקים. הוא ואחרים גרמו ל'טלקום' נזקים מחבלות ומשוד בשנה האחרונה ברחבי גרמניה בסך של 60 מיליון מארקים".
ב-23 בנובמבר, כך מתפרסם, השתתף השר שחל בטקס שבו נחתם הסכם בין בזק לבין התעשייה הצבאית, שלפיו יסופקו לבזק 14 אלף טלפונים ציבוריים המופעלים בכרטיסים מגנטיים. העסקה היא בהיקף של 95 מיליון שקל וחתמו עליה מנכ"ל בזק, יצחק קאול, ומנכ"ל תע"ש, גבי קומיסר.
ב-3 בדצמבר 1992 טרוניה חדשה: "השבוע שונו מספרי הטלפון לכ-30 אלף מנויים. העיתונאית נורית ארד מדווחת: "כשחייגתי אתמול מטלפון ציבורי שמעתי תקליט המודיע על ההחלפה וחוייבתי בפעימת מונה. אם כל חיוג כזה מחויב, צאו וחשבו כמה מיליוני התקשרויות נעשות לעשרות אלפי הטלפונים שהוחלפו וכמה משלם הציבור".
ב-28 בדצמבר 1993 הכותרת היא, איך לא, "נפל להם האסימון": "בעתיד הלא רחוק יהיה אפשר להפעיל בארץ מטלפון ציבורי, בעזרת מטבעות, פקס, מודם וטלפון אלחוטי". אכן חידוש לימים ההם.
21 צפייה בגלריה
תחילת הסוף של הטלפונים הציבוריים. הכתבה מה-25 בנובמבר 1994
(צילום: מארכיון "ידיעות אחרונות")
ב-19 בדצמבר 1994 ידיעה של שושנה חן המתאימה לימינו אנו: "חברה אמריקנית עלתה על 'מפחידון' חדש: טלפונים ציבוריים שעלולים להעביר מחלות. הסכנה גדולה במיוחד בבתי חולים ובבתים של חולים כרוניים. הפיתרון: 'סטריפון שילד', עליו מדווח מומחה המידע חזי לביא מחברת 'אדקיט'. הערכה כוללת שתי טבעות פלסטיק, המוצמדות לאפרכסת ולפומית ומונעות מגע בין המכשיר לבין האוזן או הפה".
ב-6 בינואר 1994 הכותרת מדווחת כי "הטלפון האדום חוזר" ובידיעה מסופר כי עשרות תאים אדומים של טלפונים ציבוריים הוצבו בחודש האחרון שוב באזורים שונים בלונדון. הסיבה: התרעה של משרד התיירות הבריטי, שבלי התאים האדומים התיירים פשוט יפסיקו לבוא לעיר וזאת לאחר שבשנים האחרונות הורדו מרחובות לונדון 5,000 תאי טלפון אדומים ומסוגננים, שהיו סימלה של העיר ובמקומם הונחו תאים חדשים. גם בישראל שקלו להחזיר בעבר את התאים האדומים, אך הצעה כזאת נשללה לבסוף מטעמים תקציביים.
ב-25 בנובמבר 1994 מספרת שושנה חן בכתבה רחבת היקף, כי "בלי ששמנו לב, הפכו הטלפונים הציבוריים מגרוטאות שקשה למצוא ובלתי אפשרי להפעיל, למכשירים המופעלים בטלכרט ומטבעות שנמצאים בכל פינה וגם בהם מתחרים טלפונים שמופעלים בכרטיס אשראי. וזה לכבוד מות האסימון בסוף השנה". ומה הכותרת לכתבה? "נפל האסימון". והכתבת מספרת כי ברחובות הארץ נותרו בעת הזאת רק עוד 300 טלפונים ציבוריים שמופעלים באמצעות אסימון. כמו שנפתחה הכתבה: "אפשר לשכוח מהאסימון".
ב-27 במרץ 1995 מספרת ידיעה כי אגד יכניס לשימוש כ-100 מכשירי טלפון ציבורי באוטובוסים בקווים הארוכים כמו ת"א-אילת, ת"א-קרית שמונה, חיפה-ירושלים וירושלים-אילת. הטלפונים יופעלו במכשירים האלחוטיים באמצעות כרטיס טלכרט.
ב-28 באוגוסט 1995 מתברר שישראל גם מייצאת טלפונים ציבוריים. הכותרת של הכתבה היא: "טלפונים ציבוריים המופעלים ב'כרטיס חכם' ייוצאו לרוסיה". המייצאות: חברות תע"ש ואורדעקרד.
ידיעה ב-27 בנובמבר 1995 מדווחת כי "ישראל תתקין טלפונים חכמים באוטונומיה (כן היה פעם מושג כזה). לפי הידיעה "הרשות הפלשתינית השיגה את ישראל בטכנולוגיה המדוברת ביותר בעולם כיום: כרטיסים חכמים. מדובר בכרטיס בגודל כרטיס אשראי, שפועל בתוכו מעבד-מחשב, ואשר יכול לשמש במקום כסף לשיחות טלפון ולקניות מרחוק. חברה ישראלית, סיסברד, זכתה בפרויקט להתקנת הטלפונים הציבוריים מבוססי הכרטיס החכם ברשות הפלשתינית".
21 צפייה בגלריה
"הרשות השיגה את ישראל בטכנולוגיה המדוברת ביותר בעולם". מתוך "ידיעות אחרונות", 27.11.1995
(צילום: ארכיות "ידיעות אחרונות")
"הלך האסימון" היא הכותרת ב-2 במאי 1996 לידיעה בליווי צילום המספרת, כי "כמיליון אסימונים נגרטו והותכו אתמול, כחלק מהמעבר של בזק לשימוש בכרטיסי טלכרט".
ב-1 באוקטובר אותה שנה מדווח דורון מאירי, כי "רשת נוכלים הפועלת בירושלים השיגה מספרי כרטיסי אשראי של תיירים באמצעות טלפונים ציבוריים. בחודשים האחרונים הציבה הרשת טלפונים ציבוריים, שנגנבו מבזק, במספר מקומות בעיר. הטלפונים מיועדים לחיוג באמצעות כרטיסי אשראי מחו"ל, והושתל בהם מתקן אלקטרוני מתוחכם, שבכוחו 'לזכור' את מספריהם. עם הרמת השפופרת בטלפון הציבורי התבצע חיוג מידי מן הטלפון הסלולרי ליעד שטרם הוברר. כאשר התיירים התמימים העבירו את כרטיסיהם במכשיר, מספר הכרטיס והקוד הסודי נקלטו במתקן האלקטרוני והמידע הועבר לידי הנוכלים. הטלפון הציבורי תוכנת כך שזמן קצר לאחר העברת הכרטיס התקבלה הודעה אוטומטית מוקלטת שבשל תקלה לא ניתן להשתמש במכשיר".
ב-13 במאי 1998 מפרסם העיתונאי דימיטרי פרוקופייב ידיעה, כי "בשנה שעברה שברו בריונים כל טלפון ציבורי שלישי במוסקבה והנזק לחברת הטלפונים שנגרם הסתכם ב-1.8 מיליון דולר, ושכונות שלמות בפרברי העיר נותרו ללא טלפונים ציבוריים". הנחמה בארץ: לפי דיווח של כתבי "ידיעות אחרונות", שערכו בדיקות בטלפונים ציבוריים כאן, כי רק כל אחד מחמישה חובל ולא היה תקין.
ב-2 במאי 1999 פרסמה חברת בזק כי היא מפסידה 150 מיליון שקל בשנה מהפעלת 22.3 אלף הטלפונים הציבוריים. פרט לחבלות בטלפונים אחת הסיבות העיקריות היא החדירה המואצת של הטלפונים הסלולריים לשוק המקומי, בעוד שחברת בזק מחויבת להמשיך ולהתקין טלפונים ציבוריים בכל רשות מקומית, כפונקציה של מספר התושבים.
ב-3 ביוני 1999 מסופר על חבורת "המעילים השחורים", תלמידים בחטיבת ביניים בהוד השרון, שהשחיתו להנאתם טלפונים ציבוריים, ניקבו צמיגי מכוניות, שברו פנסי רחוב וריססו כתובות נאצה גזעניות ברחבי הישוב. השוטרים לכדו 15 נערים שנהגו ללבוש מעילים שחורים ארוכים תוך ניסיון לחקות חבורות נוער דומות בארה"ב.
ב-21 באוגוסט 2000 מספרת ידיעה על "הטלפון הדובר": "בשורה לתיירים, לעולים ולעובדים הזרים. טלפונים ציבוריים ש"מדברים" בתשע שפות, לנוחות המחייגים לחו"ל. את הטלפונים הציבוריים הצהובים החלה לרשת ברחבי הארץ חברת 'קווי זהב – 012'".
ב-30 בספטמבר 2002 מסופר, כי לאחר שאסיר בטחוני הצליח להשתמש בטלפון סלולרי כדי להתראיין מכלא מגידו ל"אל ג'זירה" ולהסית, הועלו תמיהות איך הגיע אליו הטלפון ומי אישר לו לשוחח בו. ח"כ אחמד טיבי הסביר, כי "אסירים ביקשו קשר טלפוני מסודר באמצעות טלפונים ציבוריים בהשגחת הסוהרים – ונתקלו בסירוב. מי שלא רוצה טלפונים סלולריים שייתן לאסירים אפשרות להתקשר בטלפון רגיל. קשר עם המשפחה הוא זכות יסוד".
ב-10 בנובמבר 2002 מסופר כי "יבמ" חשפה בכנס "טלקום" בתל אביב טלפון ציבורי חדשני המחובר לאינטרנט ומאפשר לבצע שיחות ועידה בווידיאו. הטלפון נוסה לראשונה במשחקי הגביע העולמי בכדורגל שנערכו בקוריאה, שם עמד לשירות העיתונאים שליוו את המשחקים.
"פעם אמא קשרה לנו אסימון לשרוך. היום כל זאטוט מצויד בטלפון סלולרי"
תאי טלפון רבים נותרו מיותמים לאחר שהוחלט שהטלפונים הציבוריים יפורקו באופן מבוקר בהדרגה. פשוט לא צריך אותם עוד כמו בעבר. אז מה עושים עם התאים הגלמודים? ב-21 במרץ 2004 הכותרת היא "כספומטים במקום טלפונים ציבוריים. המהפכה הסלולרית שעוברת על העולם הותירה את הטלפונים הציבוריים כשריד לעידן עתיק. באנגליה מצאו דרך להפוך את הטלפונים הציבוריים למתקן לשירות הציבור: חברת הטלפונים הבריטית, BT, הפכה את תאי הטלפון לכספומטים. הצעה דומה בישראל נתקלה בינתיים בשלילה.
21 צפייה בגלריה
"המהפיכה הסלולרית הותירה את הטלפוניים הציבוריים כשריד לעידן עתיק". מתוך "ידיעות אחרונות", 21.3.2004
(צילום: ארכיות "ידיעות אחרונות")
ושוב מככבת הכותרת "נפל להם האסימון" בכתבה ב-21 ביוני 2004. "בימים שבהם כל אחד מאיתנו מחזיק טלפון סלולרי, נראה שהטלפונים הציבוריים עומדים לעבור מחיינו. כיום מותקנים בישראל 16 אלף טלפונים ציבוריים, אבל בזק טוענת שרבים מהם מיותרים". והיכן הם נותרו הרווחיים ביותר? בידיעה מצוין כי "המקומות הרווחיים ביותר להפעלת הטלפונים הציבוריים הם בתי הסוהר, כיוון שהאסירים לא מורשים להחזיק בטלפונים סלולריים". ב-16 באוגוסט אגב פתחו 1,500 אסירים ביטחוניים בשביתת רעב, כאשר דרישתם העיקרית היא עוד טלפונים ציבוריים.
חברת בזק ממש מעוניינת בימים ההם להיפטר מהטלפונים הציבוריים, אולם עוד יארך שנים עד שהסרתם תאושר רשמית. ב-29 בדצמבר 2004 דחתה ועדת הכלכלה של הכנסת את בקשת בזק לקצץ במספר הטלפונים הציבוריים. יו"ר הוועדה, ח"כ שלום שמחון, אמר בדיון כי "יש להבטיח כי בכל ישוב ובכל בית ספר יהיה לפחות טלפון ציבורי אחד".
ב-18 באוגוסט 2005 מסבירה כתבה במשפט אחד מהו השינוי המהפכני המתחולל כעת בישראל: "בתי הספר של היום הם לא בתי הספר של פעם: פעם אמא קשרה לנו אסימון לשרוך, שלא נשכח להתקשר. היום כל זאטוט מצויד בטלפון סלולרי".
21 צפייה בגלריה
"היום כל זאטוט מצויד בטלפון סלולרי". מתוך "ידיעות אחרונות", 18.8.2005
(צילום: ארכיות "ידיעות אחרונות")
ואכן, הלחצים עוזרים וב-15 בדצמבר 2005 "משרד התקשורת ימליץ לאשר לבזק להסיר כ-3,000 טלפונים ציבוריים. כיום יש עדיין 15 אלף טלפונים ציבוריים בארץ".
ב-5 בדצמבר 2007 מתברר שהמפכה גורמת לשינוי גם בעסקי החברות: "איי-טי-אנד-טי, חברת הטלפון הגדולה ביותר בארה"ב, מתכוונת לצאת עד סוף השנה הבאה מעסקי הטלפונים הציבוריים, אחרי 129 שנה. הסיבה: יותר ויותר אנשים משתמשים בטלפון הסלולרי כדי לבצע שיחות מחוץ לבית".
למרות הירידה בפופולריות בעת מלחמות, הטלפונים הציבוריים תמיד היו מצרך מבוקש. ב-7 בינואר 2009, בעיצומו של מבצע "עופרת יצוקה", הודיעה חברת בזק על פריסת 100 טלפונים ציבוריים לחיילים בדרום. הטלפונים שהוצבו היו חדישים במיוחד ואפשרו גם במה שכונה "נקודות חמות" חיבור לאינטרנט אלחוטי. החיילים זכו להשתמש בהם ללא תשלום.
ב-28 במרץ 2018 מסופר בידיעה קצרה על סופו של עידן. "ב-1999 עוד היה אפשר לצלצל מאחד מ-2 מיליון טלפונים ציבוריים בארה"ב. היום, מדווח אתר "סי.אן.אן. מאני" כי נותרו רק עוד 5% מהם, 100 אלף מהטלפונים הללו מצויים עדיין בניו-יורק. רבים מהם יפורקו אף הם בקרוב". הממציא ויליאם גריי התקין אל הטלפון הראשון שהופעל במטבעות ב-1889 בבנק בהרטפורד שבקונטיקט. את שני הטלפונים הפעילו חברות שמהן נולדה אחר כך איי-טי-אנד-טי".
תחילת השימוש בטלפונים הסלולריים הביאה בתוך שנים לרצון חברת בזק להפחית את כמות הטלפונים הציבוריים ברחבי הארץ, בשל העלות הגבוהה של החזקתם והנזקים הרבים שגרמו להם פרחחים.
תחילה התנגדו לכך חברי ועדת הכלכלה של הכנסת, מחשש לפגיעה באנשים שאין להם טלפון בבית ותלמידים המבקשים להתקשר הביתה או לחברים, ואסרו על הצמצום. אולם, בהמשך אישר משרד התקשורת לבזק להפחית את מספרם של הטלפונים הציבוריים, אך ההיתר ניתן בצמוד לאיסור להותיר ישובים ומוסדות ציבוריים גדולים ללא טלפונים ציבוריים. על בזק היה להותיר את כל הטלפונים שהוצבו בבתי חולים ובמוסדות החינוך עוד במשך שנים.
נשארו בעיקר בישיבות חרדיות ובבתי הסוהר
בשנים האחרונות ניתן ההיתר והרוב המכריע של הטלפונים הציבוריים ברחבי הארץ הוסרו. אלה שנותרו משמשים בעיקר ציבור שאינו מחזיק בטלפונים סלולריים מסיבות של דת, כמו החרדים, או בשל מחיר מכשירי הטלפונים הללו, בעיקר מיעוט של עובדים זרים שעדיין משתמשים בטלפונים הציבוריים המעטים שנותרו במקומות הסמוכים למגוריהם.
21 צפייה בגלריה
היום נשארו טלפונים ציבוריים בעיקר בישיבות חרדיות. ארז טל ואברי גלעד הצעירים מדברים בטלפון ציבורי
(צילום: ארכיון)
לציבור החרדי יוצרו, בין השאר, כרטיסי חיוג כשרים, שאפשרו חיוג מטלפון ציבורי תוך כדי חסימת תכנים לא הולמים, כפי שאישרו בשעתו חברי ועדת הרבנים לענייני תקשורת. בישיבות חרדיות לכן, הטלפונים הציבוריים עודם נפוצים, משום שבקהילות מסוימות הרבנים אוסרים לחלוטין שימוש בטלפון סלולרי אישי.
מכשירי טלפון ציבוריים נפוצים כיום כבעבר, בכמות דומה, בעיקר במקומות מסוימים מאוד, כמו בבתי סוהר. הסיבה היא האיסור על האסירים להחזיק במכשירים סלולריים. לאסירים הונפקו החל בשנת 2013 כרטיסי חיוג מיוחדים על ידי שירות בתי הסוהר במערכת חדשה שנקראת שחף מבית חברת בינת, שמאפשרת גם תכונות ביטחונית חדשניות וסודיות, שכנראה לא כל כך עזרו בהאזנה שהייתה מביאה כנראה למניעת בריחות מבתי הסוהר בשנים האחרונות.
לפני שבועות אחדים אישרו ועדת הכלכלה של הכנסת ומשרד התקשורת לחברת בזק להסיר בשנת 2022 כמעט את כל הטלפונים הציבוריים ברחבי המדינה ואף נקבע כי לא יוצבו עוד טלפונים ציבוריים חדשים במרחב הציבורי. סוף עידן.
כאשר הותקן הטלפון הציבורי הראשון בעולם ב-1878 ההתקשרות הייתה מתאפשרת כך: אדם קיבל מהמטלפנים את הכסף, עמד ליד הטלפון והיה מקשיב לשיחות ומוודא לאן הן מתבצעות ושהן נמשכות רק בזמן שהוקצב לפי התשלום. תארו לכם היום מישהו עומד ליד הטלפון הסלולרי שלכם, גובה כמה שקלים, מוודא לאן ועם מי אתם מדברים וסופר את הדקות.
