בית הדין לעבודה בחיפה קיבל לאחרונה את תביעת יורשיו של שחקן הכדורגל והמאמן המנוח אילן סויסה להכרה במחלת המלנומה (סרטן העור) שממנה סבל כפגיעה בעבודה. מומחה סבר שחשיפתו האינטנסיבית לשמש במסגרת עבודתו הייתה גורם סיכון מרכזי להתפתחות המחלה, והשופטת כרמית פלד אימצה את הקביעה.
סויסה ז"ל היה שחקן ומאמן כדורגל מאז שנת 1996. הוא עבד בין היתר במכבי עכו, הכח רמת גן, מכבי קריית אתא והפועל מגדל העמק. האימונים בקבוצות נערכו במגרשים או בחוף הים, שם הוא נהג להתאמן בלי חולצה. הוא הלך לעולמו במאי 2020 בגיל 44.
כשנה לפני כן הוא הגיש תביעה שבה עתר להכיר במחלתו ככזאת שנובעת מתנאי העבודה שלו. אחרי מותו נכנסו יורשיו בנעליו. לצורך בירור התביעה מינה בית הדין מומחה לבדיקת הקשר הסיבתי בין עבודת של סויסה לבין מחלתו. המומחה ציין כי גורם הסיכון המרכזי למחלת המלנומה הוא ריבוי שומות, ולמנוח היו שומות רבות. על רקע האמור קבע שמדובר במחלה מולדת שלא קשורה לעבודה.
ואולם, בהמשך הצדדים הסכימו על מינוי מומחה נוסף, ועמדתו של הייתה מנוגדת לזו של קודמו: הוא סבר שיש קשר סיבתי בין העבודה למחלה. לדבריו, המנוח נחשף לקרינת השמש באופן ממושך כשהתאמן על חוף הים ללא חולצה. הוא הסביר כי חשיפה לשמש מהווה גורם סיכון מרכזי לסרטן העור, ולכן לדעתו המחלה נובעת מתנאי העבודה.
ביטוח לאומי ביקש לשלוח למומחה שאלות הבהרה במטרה לערער את קביעתו, אך עמדת המומחה נותרה נחרצת. הוא הסביר שאמנם לסויסה היו שומות רבות שהן גורם משמעותי להתפתחות המחלה, אך לא מדובר בגורם היחיד. מדובר בשילוב של גורמי סיכון שפעלו במקביל כשאחד מהם – החשיפה המסיבית לשמש של אזור שבדרך כלל מכוסה (גב עליון) – הוא קריטי.
בתוך כך התייחס המומחה למסמך של ביטוח לאומי הקובע מסגרת של זמן חשיפה לשמש כתנאי להכרה – 10 שנים, ארבע שעות ביום. הוא הבהיר כי אין נוסחאות מתמטיות וצריך להיצמד להיגיון רפואי. "גם אם ניצמד למספרים ללא ספק אצל המנוח התקיים תנאי הסף של חשיפה מצטברת", כתב והסביר שישראל היא מדינה חמה וסויסה נחשף במשך 23 שנות עבודתו לקרינת השמש בהיקפים נרחבים.
ביטוח לאומי המשיך לנסות לאתגר את עמדת המומחה, אך השופטת פלד דחתה את בקשתו הרביעית למשלוח שאלות הבהרה. בשלב זה ביקשו בני המשפחה לאמץ את עמדת המומחה השני ולקבל התביעה, בעוד הביטוח הלאומי ביקש להעדיף את עמדת המומחה הראשון.
השופטת מצאה את עמדת המומחה השני "סדורה, מקיפה, מנומקת וברורה", ובחרה להסתמך עליה. היא הוסיפה כי תשובותיו לשאלותיו הביטוח הלאומי היו מפורטות ומקצועיות כשמנגד, המומחה הראשון נשאל פחות שאלות ועמדתו הייתה תמציתית ופחות מפורטת. לפיכך קבעה כי המלנומה שבה לקה המנוח היא פגיעה בעבודה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים (האלמנה והילדים): עו"ד אלי מלול
• ב"כ המוסד לביטוח לאומי: עו"ד בוריס קמינסקי
• עו"ד עבד עודה עוסק בנזיקין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
