מי שיכול היה להיות יורשו של בגין | אוצר מהעבר עם גד ליאור
(צילום: חגי דקל)
נורה אחת קטנה הפרידה לפני 40 שנה בין איש עסקים רב פעלים, שר בכיר בממשלה ומי שסומן כיורשו של מנחם בגין - לכהונת ראש ממשלת ישראל. יעקב מרידור היה ערב הקמת המדינה מפקד האצ"ל וגם מפקדו של מנחם בגין. הוא פינה לבגין את מקומו בפיקוד על האצ"ל ובשנות השמונים של המאה שעברה ביקש בגין לפנות עבורו את כס ראשות הממשלה. אולם, אז התברר שלפעמים הסתבכות קטנה, חלקה כלל לא באשמת המסתבך, הופכת את הקערה על פיה.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
השם יעקב מרידור לא אומר היום הרבה לישראלים רבים, בעיקר לצעירים שבהם. הוא לא הותיר אחריו רחובות רבים או מוסדות הקרויים על שמו ודומה שרבים לא זכרו לו את חסד נעוריו. אולם, אין כלל ספק שמרידור היה במשך יותר מחמישה עשורים, לפני ואחרי קום המדינה, מהבולטים בפעילות המחתרות ואחר כך בכלכלת ישראל ובעשייה רבה לקידומה של מדינת ישראל הצעירה.
ואז הגיעה אחת הפרשות הכלכליות המוזרות ביותר בתולדות המדינה. מרידור עסק, תחילה בחשאיות מרובה, בהכנות לפרסום ההמצאה הכלכלית שהייתה אמורה לשנות את פני המדינה. ימים ספורים לפני הבחירות לכנסת סיפר מרידור על ההמצאה, שעוררה עניין רב גם ברחבי העולם, אך לא הציגה בפומבי אלא לאחר תשעה ירחי לידה. בסופו של יום התברר כי הפך קורבן למהתלות של עבריין-נוכל, שהפיל אותו בפח. אל הפרשה הזאת עוד נחזור באריכות, אך סיפורו המרתק של מרידור מתחיל כאמור עוד הרבה לפני כן.
10 צפייה בגלריה
פינה לו את הפיקוד על האצ"ל. מנחם בגין (מימין) ויעקב מרידור
(צילום: מתוך ארכיון דוד רובינגר)
מלימודים ב"חדר" למפקד האצ"ל
יעקב מרידור נולד בספטמבר 1913 בשם יעקב ויניארסקי בעיירה ליפנו שבפולין למשפחה דתית מאוד וציונית במיוחד. בצעירותו רשמו אותו הוריו ללימודי קודש ב"חדר" ואת בית הספר היסודי עשה במסגרת מוסד חינוכי של תנועת "המזרחי" ואחר כך למד בגימנסיה "מוריה" שבוולוצלאווק.
כבר אז היה ציוני נלהב ובהגיעו לגיל 17 התפקד יעקב הצעיר לתנועת בית"ר ובהשראת זאב ז'בוטינסקי, שכתב אודות האחים מרי-דור ועמי-דור, עברת את שמו לשם העברי המיוחד בימים ההם - מרידור. שנתיים לאחר מכן עלה הציוני הבית"רי לארץ ישראל ומיד הצטרף לארגון האצ"ל, שם זכה לכינוי "בן-חנוך".
מרידור הנמרץ לא בזבז רגע, למד עברית, השתלב בבניין הארץ ובכלכלתה וכבר אז הביע רצון לעסוק בתחומי הבנייה והספנות.
בימי מלחמת העולם השנייה, שפרצה שבע שנים לאחר עלייתו לארץ ישראל, השתתף מרידור הצעיר בפעולת האצ"ל בעיראק, בשליחות הבריטים, יחד עם מפקד האצ"ל דאז, דוד רזיאל, שנהרג בפעולה האמיצה הזאת. קידומו של מרידור היה, כמו גם בשנות חייו הבאות, מטאורי. הוא התמנה במפתיע, לפני בוגרים וותיקים ממנו, למפקד האצ"ל.
בימים ההם הסתתר מרידור בבית שבבעלות אחד מפעילי הארגון, עובדיה לזרי, ברחוב סוקולוב בת"א. מרידור שימש כמפקד האצ"ל במשך יותר משנתיים, עד לדצמבר 1943. באותם הימים התבלט מאוד בארגון פעיל אחר, בשם מנחם בגין. יעקב מרידור חשב שבגין הכריזמטי מתאים ממנו לפקד על הארגון ופינה לו את מקומו. בגין מינה את יעקב לסגנו ובבוא היום יועיד אותו גם לרשת אותו בראשות ממשלת ישראל, בהכרת תודה על מינויו למפקד תחתיו בארגון המחתרתי.
ההסגרה לבריטים והבריחה מאפריקה
למרידור נכונו בחייו כמה וכמה צרות שלא צפה. ב-13 בפברואר 1945 הוסגר יעקב מרידור לבריטים, בעת "הסזון",על ידי חוליה של הפלמ"ח, מלווה בשוטרים בריטים, שפרצו לבית שבו התגורר ברעננה בחמש לפנות בוקר. הבריטים, שסברו שהשארת מרידור בארץ ישראל תהיה "מסוכנת מדי" עבורם, הטיסו אותו, כמו עוד כמה פעילי מחתרות, למחנות מעצר שהקימו באריתריה ובקניה.
מרידור ניסה תחילה לשכנע את הבריטים שלא ירחיקו אותו מארץ ישראל ומשנכשל בניסיונותיו, ברגע שבו נכלא במחנות באפריקה, ביצע מספר ניסיונות בריחה נועזים, שהאחרון מביניהם, חודשיים לפני הכרזת המדינה, צלח. את סיפור בריחתו תיאר בפירוט רב בספרו המוכר "ארוכה הדרך לחרות".
ידיעה ב-30 בדצמבר 1949 מספרת כי "המחבר מביע בדברי ההקדמה לספרו את רגשות תודתו לאלה שסייעו לו בחיבור הספר ותודה למר דוד בן-גוריון: 'הוא שאסרני לאחר יריית 'התותח הקדוש' והושיבני בבית הסוהר בבית שאן. מתוך שעמום התחלתי לכתוב שם את תיאור קורותי במאסר הבריטי ומתוך שהתחלתי לכתוב שוב לא הייתה ברירה אלא לסיים אל המלאכה".
אולם, מרידור נעצר גם אחרי הקמת המדינה. ב-26 בינואר 1950 מספר העיתון כי "המנהרה הגדולה, שנחפרה בעמל מפרך ובסכנת נפשות, במשך חודשים רבים ודרכה עמדו להימלט מכלא עכו אסירי אצ"ל ולח"י, נתגלתה אתמול ע"י פועלים שעסקו בבדק הרצפה במבצר. על קיומה של המנהרה הודיע מר יעקב מרידור, אחד מחופריה, למנהלי בית החולים לחולי רוח הנמצא במבצר, לפני כשנה, ברם החיפושים לא העלו דבר".
יצוין, כי ענייני אסירים-שבויים ישראלים תמיד היו בראש מעייניו של מרידור. כאשר התקיים דיון בכנסת על שבויי סוריה, מספרת ידיעה בעיתון, שנים רבות לאחר מכן, ב-10 ביוני 1965 כי יעקב מרידור נזעק על דוכן הכנסת. הכותרת בישרה, כי "זעקת שבויי סוריה הדהדה בכנסת" ובכותרת המשנה נאמר: "מהיציע האזין ראובן ליבס, ממשחררי כלא תדמור, לדרישה לחדש את הפעולה לשחרור חבריו הנמקים עדיין בדמשק ולהוקיע בתבל פשעי הסורים. את זעקתם של השבויים נשא בכנסת ח"כ יעקב מרידור, שנשא כתב אישום חמור נגד השלטונות הישראליים, כי לדעתו המדינה לא עשתה דייה כדי להוכיח לאזרחי ישראל שהמדינה עושה מספיק למען שחרור השבויים האלה".
10 צפייה בגלריה
ענייני אסירים-שבויים ישראלים תמיד היו בראש מעייניו של מרידור. הידיעה מה-10 ביוני 1965
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
בין פוליטיקה לעסקים
"צרותיו" של מרידור, כאמור, לא תמו. כאשר חזר לארץ הוא נעצר, לאחר פרשת "אלטלנה". כבר אז הבינו רבים כי מרידור הוא איש מיוחד, שניתן לנצלו לסיוע בהקמת המדינה ומוסדותיה. איסר הראל אף הציע לו, עם שחרורו, לכהן כסגן הרמטכ"ל, אך מרידור סירב. "אעסוק בנושאים האזרחיים והכלכליים, שם אוכל לעזור יותר", הסביר בענווה. כעבור שנים, בווידוי פתאומי, יצטער שלא קיבל את ההצעה "לעשות קריירה צבאית מפוארת", כדבריו.
סיפור מעצרו השני התפרסם בהרחבה ב"ידיעות אחרונות" ב-4 ביולי 1948: "התובע הכללי של צבא ישראל הוציא פקודת מאסר ל-10 ימים נגד הלל קוק, אליהו לנקין, יעקב מרידור ועמיצור. נגד ארבעתם הוגשו תלונות בכתב בהאשמות התנגדות מזויינת לצבא ישראל והסתה לעריקות. מקום מעצרם נשמר בסוד מטעמי ביטחון". כאמור, לאחר שחרורו דווקא הוצע למרידור להתמנות לסגן הרמטכ"ל.
יעקב מרידור נבחר לכנסת הראשונה והשנייה מטעם מפלגת הימין חרות, אולם העניינים הכלכליים, כעדותו לאחר שנים, "עניינו אותי הרבה יותר מהעיסוק הפוליטי". כבר בעת כהונתו בכנסת השנייה פרש מרידור לעסקים, שבהם אכן נחל לאורך השנים הצלחה מרובה.
תחילה, בשנת 1951, הקים עם אשר בן-נתן, לימים שגריר ישראל הראשון בגרמניה, ועם יוסף קלרמן, חברה בשם "אינקודה", שהחלה לייבא למדינת ישראל בשר משומר בקופסאות, וכמה אירוני היה שהיבוא התבצע דווקא מהמדינה שבה היה כלוא ערב הקמת המדינה – אריתריאה וגם מחבש.
אולם, צרה חדשה פקדה את מרידור. מצב לא שגרתי גרם לכך שהחברה החדשה נתקלה עד מהרה במחסום בלתי צפוי תחילה להצלחתה – מדיניות "הצנע", שעליה הכריזה ממשלת ישראל, בשל קשייה הכלכליים החמורים של המדינה החדשה הצעירה. התוצאה הייתה שממשלת ישראל רכשה את החברה שנקלעה לפתע לקשיים מבעליה.
מרידור רצה עד מאוד להמשיך בעסקים, אולם בתנועת החרות הצליחו לשכנעו לחזור לפוליטיקה, וכך נבחר בשנת 1955 לכנסת השלישית וכיהן בבית הנבחרים עד הכנסת השישית, כחבר בוועדה מהחשובות ביותר בכנסת ישראל אז כמו גם בימים האלה - ועדת החוץ והביטחון.
אולם, העניין בעולם העסקים מעולם לא עזב אותו. וכך חזר יעקב מרידור במהרה שוב לעולם הזה. ביחד עם מילה ברנר הקים ב-1960 את חברת הדיג "אטלנטיק", שאליה הצטרפה גם חברה שעסקה בעיקר בבניין הארץ, "רסקו".
10 צפייה בגלריה
משמאל: יעקב מרידור, בעל חברת הדיג אטלנטיק, ומילה ברנר, רב חובל שותף של מרידור
(צילום: מתוך ארכיון דוד רובינגר)
שנתיים לאחר מכן הקימו מרידור וברנר את אחת החברות המצליחות ביותר אי פעם בתולדות המדינה, "החברה הימית להובלת פרי", שעיקר עיסוקה היה הובלת מטענים בקירור, לא רק מישראל אלא באוקיינוסים ברחבי העולם כולו.
החברה גדלה במהירות מסחררת והגיעה להפעלה בו זמנית של 42 אוניות, חלק מהן אוניות בניהולה וחלק מהן אוניות חכורות. החברה הפכה במהרה בתחום הובלת מטענים בקירור לגדולה בעולם, והפעילה את האוניות לא רק תחת דגל ישראל, אלא גם עם דגלי בריטניה ואפילו גרמניה, הגם שמרידור היה איש חרות, שבה בלשון המעטה מאוד לא אהבו באותם הימים את הדגל הגרמני.
בשיאה שלטה החברה הישראלית הימית להובלה בים בכמחצית מנפח כל ההובלה בקירור של האוניות החדישות בעולם בתחום זה.
אולם מרידור וברנר לא הסתפקו בהובלה בקירור, והקימו חברות בת שהחלו לגלוש לתחומי פעילות נוספים, בתוך כך בניית מכליות להובלת נפט ברחבי העולם ולישראל.
אגב, מרידור היה ימני מאוד בדעותיו ויש המייחסים לו את הביטוי "שטחים משוחררים" ולא כבושים, לאחר מלחמת ששת הימים. ידיעה מה-18 ביוני 1967, ממש ימים ספורים לאחר תום המלחמה וכיבוש כל סיני, הגדה המערבית ורמת הגולן, מספרת:
"ח"כ יעקב מרידור רואיין על ידי הטלוויזיה הבריטית והם שאלוהו לעמדתו לגבי הכיבושים של ישראל. הוא תיקן אותם לאמור: 'לא כיבושים אלה, כי אם שחרורים, שחרור חלקי מולדת".
ב-9 ביוני 1968 מתפרסמת ידיעה המדגישה עד כמה הצליחה החברה של מרידור: "החברה הימית להובלת פרי – בשליטתם של ח"כ (חרות) יעקב מרידור ורב החובל מילה ברנר, ושעם בעליה נמנים שורת אנשי עסקים מכובדים בעולם, ביניהם מפיק סרטי ג'יימס בונד, הארי זלצמן – החליטה לפנות לוול סטריט במטרה לגייס שם 7 מיליון דולר, למימון המשך פעילויותיה של החברה, שרכשה לאחרונה בנורבגיה מספר אוניות קירור, הנחשבות למודרניות ביותר מסוגן בעולם. ההסבר: אנחנו מבקשים להרחיב את עיסוקי הובלת הפירות בין מדינות שונות בעולם".
באותם הימים, ראוי לציין, היה מותר לחבר מפלגה לכהן בכנסת ובה בשעה להיות גם איש עסקים. מרידור שוב ושוב ביקש להתעמק בעולם העסקים ולפרוש מהפוליטיקה, אך בתנועת החרות סרבו לו, כיוון שראו בו את אחד ממנהיגי העתיד של המדינה. ב-3 בספטמבר 1969 מפרסם העיתון כי "יעקב מרידור, איש עסקים משגשג, ביקש לפרוש מרצונו, אולם ראשי חרות מבקשים ממנו להישאר ברשימה לכנסת הבאה".
ואכן פעילותו העסקית של מרידור רק מתגברת. ב-6 בינואר 1970 מדווח כי "החברה הימית הגבירה את לחצה על הממשלה כדי שזו תאפשר לה לרכוש את מספנות ישראל". ב-10 בפברואר באותה שנה מספרת ידיעה כי "האימפריה הימית של יעקב מרידור מתפשטת ושטה מחיל אל חיל. הנה התבשרנו כי שמואל בזק, מזכיר ועדת הכספים של הכנסת, משתחרר מתפקידו ומצטרף לסגל העובדים של החברה הימית". הקשרים של מרידור, התברר שוב ושוב, היו בכל מקום ובעיקר במקומות הרגישים בכנסת. ויש טוענים שהוא ניצל זאת לא אחת גם לטובת עסקיו.
על קשריו המרובים בכל מקום ניתן ללמוד גם מהידיעה ב-18 במאי 1972: "במסיבת השקת האוניה החדישה 'איריס' של החברה להובלת פרי, שנבנתה במספנות העיר אולברג בדנמרק, השתתפו הרבה 'מי ומי'. הין היתר ניתן היה לראות את חיים וגליה טופול, עזר וראומה וייצמן, חגי פינסקר ודן שילון. הייתה זאת השקת האוניה ה-42 של החברה, על ידי מילה ברנר ויעקב מרידור, איש העסקים המצליח, איש המחתרת וחבר הכנסת לשעבר".
אגב, מרידור לא השתתף בשירה של השירים מהימים שלפני קום המדינה ששרו המשתתפים באירוע החגיגי. משנשאל על כך השיב כי "לא הכרתי את המילים כי באותה העת הייתי בשבי באריתריאה".
מים סוערים
ושוב, אחרי שמרידור סבל בעבר פעם אחת מ"הצנע", ארעה תופעה בלתי צפויה נוספת – והצרה הבאה פקדה אותו: משבר האנרגיה הגדול בשנת 1973 הביא לזינוק במחירי הדלק בעולם בשיעורים חדים במיוחד, על רקע החרם הערבי על מדינות המערב. מחירי המכליות שבנתה אותה עת החברה של מרידור צנחו והובלת הנפט בעולם התמעטה מאוד.
ב-8 באוקטובר 1975 מספרת ידיעה כי "החברה יעקב מרידור הימית להובלת פרי מנסה לנווט עצמה לחוף מבטחים. נראה כי סיפור ההצלחה המזהיר של הגדולה בחברות להובלה בקירור בעולם – לא נפגם בגלל יעקב מרידור העובדה, שראשיה נאלצו באחרונה למכור כמה מאוניותיה, כדי להיחלץ מקשי נזילות".
אולם, התוצאה הייתה בכל זאת בלתי נמנעת:
ב-6 בפברואר 1976 העיתונאי אריה אבנרי כבר חצי מספיד את החברה הגדולה: "הגלים הפיננסיים הסוערים שטילטלו את 'החברה הימית' אל שרטון: ירידת ביקוש למכליות נפט, פתיחת תעלת סואץ, שמכליות ענק אינן יכולות לעבור בה, המשבר המוניטארי העולמי ולחץ ערבי על בנקים שלא לסייע לחברה הישראלית. כל אלה גרמו לכך ששני מייסדיה, יעקב מרידור ומילה ברנר, ייאלצו לנטוש את גשר הפיקוד של חברה זו".
"החברה הימית" הישראלית נקלעה לקשיי נזילות קשים, שחייבו אותה לבצע מהלכי חירום להצלתה. אוניות החברה, ששימשו בין השאר כערבות למיזמים חדשים בתחום הבנייה, נמכרו – כפי שמספרת ידיעה בולטת נוספת מה-6 בפברואר 1976 – וכותרת נוספת מבשרת ב-29 ביולי באותה השנה: "21 אוניות הקירור של החברה הימית נמכרו לחברת סי-קונטיינר האמריקנית".
בשנת 1977, ארבע שנים לאחר משבר האנרגיה החמור, החברה של מרידור וברנר הפסיקה כליל את פעילותה.
החוק בתפירה אישית והחשבון בז'נבה
באותה עת הצליח מרידור לנצל את חבריו הרבים במשכן הכנסת ושנה לפני "המהפך", שבה עלה הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון, חוקקה הכנסת חוק מיוחד עבור יעקב מרידור, שאפשר לו להקדים ב-12 שנים את פדיון אגרות מלווה המלחמה שרכש בשווי של 21 מיליון לירות, סכום גבוה בימים ההם. כך הצליח מרידור, שתמיד אמר כי "חובות חייבים להחזיר בכל מחיר", להשיב את כל חובות החברה הימית.
יצוין, כי כבר ב-28 בדצמבר 1966 פורסם בעיתון כי החברה של מרידור עומדת במקום גבוה במיוחד בקבלת ערבויות מהמדינה: "את המקום השלישי בשטח הערבויות תופסת 'החברה הימית להובלת פרי' בבעלותו של ח"כ יעקב מרידור. ערבויותיה הסתכמו בתחילת השנה ב-27 מיליון לירות ואילו בסוף השנה כבר הגיעו ל-33 מיליון".
ב-8 באוקטובר 1978 מתפרסמת ידיעה לא נעימה, שמזכירה את האירוע שהביא בשעתו להתפטרות יצחק רבין מראשות הממשלה: "יעקב מרידור פתח בז'נבה חשבון בנק ללא אישור מהאוצר. כך התברר בעת דיון בתביעה שהגיש הבנק נגדו. מרידור הגיב: 'זה לא היה חשבון אישי אלא חברה שייצגתי'". גורלו של מרידור לא היה כשל יצחק רבין. הוא לא נפגע מהפרשה.
10 צפייה בגלריה
גורלו של מרידור לא היה כשל יצחק רבין. הוא לא נפגע מהפרשה. הכתבה מה-8 באוקטובר 1978
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
ב-4 ביוני 1979 מוזכר לראשונה כי מרידור אמור להיות יורשו של מנחם בגין בראשות הממשלה. וכך זה נוסח: "יעקב מרידור, שמדובר בו כי יהיה יורשו של בגין, ישב בשורה הראשונה ונהנה מעליה לרגל של צירים רבים. כשנשאל אם יתמודד על תפקיד יו"ר מזכירות התנועה אמר כי לא יעשה זאת אפילו יסירו כל האחרים את מועמדותם. 'זה פיתוי גדול אבל דווקא לפיתוי כזה צריך הרבה כוח".
בינתיים, מרידור עוסק במלוא כוחו בעניין אחר – בניית הארץ. ב-27 ביולי 1979 מתפרסם כי "מרידור יקים בארץ 4 מפעלים לבניית בתים בשיטה מתועשת. הזמן הדרוש לבניית דירות יקוצר בחצי. יוכלו לבנות 6,000 יחידות דיור בשנה. הדירות ניתנות להרחבה בעתיד ויהיו זולות בכ-30 אחוזים".
10 צפייה בגלריה
אמור היה להיות יורשו של מנחם בגין. הידיעה מה-4 ביוני 1979
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
אולם, הלחצים על יעקב מרידור, שיחזור במלוא כוחו לפוליטיקה ויהיה המועמד להחליף בעתיד את מנחם בגין בראשות הממשלה, הועילו. אחרי כמה תקלות שאירעו למרידור בעולם העסקים – הוא חזר אחרי שנות היעדרות לא מעטות לזירה השנייה, שבה פעל בחייו, הפוליטיקה.
בשבוע הבא: סיפורו של יעקב מרידור, חלק ב'
ההבטחה שקיבל יעקב מרידור מראש הממשלה מנחם בגין, הסיפור המוזר על "הדוגמניות חשופות החזה", והסיפור המלא על "הנורה שתאיר את כל רמת גן".
וגם: הנפילה בפח, הקריאות להתפטרותו מהממשלה, החשדות להסתבכויות והדעיכה במעמדו.
