בית משפט השלום בבת ים קבע לאחרונה שדייר מוגן המתפעל חנות תכשיטים ברחוב בן יהודה בתל אביב ייאלץ לצאת ממנה באופן זמני על מנת לאפשר לבעלי הבניין לבצע תמ"א 38. במסגרת ההחלטה דחה השופט אודי הקר את דרישת בעלי הנכס לפנות את הדייר לצמיתות.
הנתבע מחזיק בחנות כדייר מוגן מכוח ירושת הוריו, שחתמו על הסכם שכירות מוגנת עוד בשנות ה-70. במרץ 2020 קיבלו בעלי הבניין היתר לתמ"א 38, וכשנתיים לאחר מכן הגישו את התביעה לבית המשפט.
הם טענו שהם זכאים לפנות את הדייר מכוח שתי עילות חלופיות: האחת, הפרתו את הסכם השכירות המוגנת בכך שהעביר את זכויותיו בחנות לחברה שבשליטתו; השנייה, לאור עילת הפינוי שבחוק הגנת הדייר שעניינה "שינוי הבניין ותיקונו היסודי", על רקע עבודות התמ"א.
מנגד טען הדייר שזכויותיו בחנות לא הועברו בשום שלב לחברה שבבעלותו, אלא שבסך הכול עשה בה שימוש לצורך הנהלת החשבונות של העסק, כפי שעשה ב-22 השנים האחרונות.
בנוגע לעילה השנייה סיפר שסיכם עם בעלי הבניין בהליכים קודמים שעבודות התמ"א לא יגררו את פינויו הסופי מהחנות, וכי הוא יהיה רשאי להישאר בה אחרי השלמתן. לטענתו, עצם העובדה שהעבודות מבוצעות בפועל על סמך היתר בנייה אחר לא אמורות להשפיע על ההסכמות הללו.
עו"ד אנוש וקסמןצילום: אנוש וקסמןואכן, השופט הקר דחה את טענת בעלי הבניין שלפיה הם זכאים לפנות את הנתבע מהחנות באופן קבוע. לגבי הטענה שהזכויות בחנות הועברו לחברה שבשליטת הנתבע הוא נימק שההסכם בפועל אינו קובע שפעולה זו – גם אם היא אכן נכונה עובדתית – מקנה לבעלי הנכס זכות לפנות את הדייר. מכל מקום, הדגיש, התובעים ידעו במשך שנים רבות על כך שהשכירות משולמת באמצעות החברה ולא אמרו דבר בנושא, עובדה הסותרת לעמדתם לפיה מדובר בהפרת חוזה.
בכל הנוגע לעילת הפינוי השנייה צוין שאין מדובר בפרויקט הריסה ובנייה מחדש המחייב פינוי, אלא בעבודות חיזוק ושיפוץ שאינן עתידות לשנות את מיקום החנות או שטחה. נמצא שכוונתם האמיתית של הבעלים היא להשתמש בחנות התכשיטים כמשרד לצורך תפעול העסק שלהם ביום שאחרי השלמת העבודות – השכרת הדירות בבניין לטווח קצר.
"לא מצאתי כי עבודות אלה מהוות 'שינוי ניכר' או 'תיקון יסודי' בחנות. גם אם יש בעבודות המבוצעות על ידי התובעים משום שינוי ניכר בבניין כולו, הרי שהשפעתן על החנות היא מועטת מאד (אם בכלל) ובחנות עצמה לא צפוי לחול שינוי ניכר בשל העבודות", כתב השופט.
לפיכך נקבע שאין מקום לפנות את הדייר לצמיתות אלא יש ללכת אחר המתווה שעליו הוסכם במסגרת ההליכים הקודמים – פינוי זמני בלבד לתקופה המצומצמת של העבודות, על מנת שלא לפגוע בהתקדמותן. בעלי הבניין חויבו לשלם לדייר הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד עוז קינן
• ב"כ הנתבעים: עו"ד דוד בסון
• עו"ד אנוש וקסמן עוסק בתמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
