בית הדין לעבודה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה שהגיש נהג משאית שטען שחברת ההובלות שבה הועסק במשך 31 חודשים לא שילמה לו שכר על שעות נוספות אף שעבד בכל יום לפחות 12 שעות וכן ביום שישי. השופטת יעל אנגלברג שהם קבעה שגרסתו לא נסתרה ופסקה לטובתו 185 אלף שקל לצד פיצוי על רכיבי תביעה נוספים שהתקבלו.
התובע הועסק בחברת "ר.מ.פ.ה שירותים לוגיסטיים" כנהג סמיטריילר להובלת מטענים ללקוחות מדצמבר 2014 ועד יולי 2017. הוא עבד במשרה מלאה שכללה חמישה ימים בשבוע, תשע שעות ביום. בין הצדדים התעוררה מחלוקת לעניין עבודתו בשעות נוספות.
לטענת הנהג, הוא זכאי לתשלום שעות נוספת מאחר שעבד בכל יום לפחות 12 שעות וכן עבד ביום שישי ולא קיבל תמורה על כך. הוא ביסס תביעתו על הוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר שלפיו בהיעדר רישום נוכחות קיימת חזקה לתשלום גמול בעבור 60 שעות נוספות חודשיות.
החברה טענה מנגד שסוכם בין הצדדים ששכר הנהג יעמוד על סך כולל וגלובלי של 5,000 שקל בחודש ואליו התווספו תשלומים בגין פרמיות, שווי אחזקת טלפון, הוצאות אש"ל ותוספת מקצועית. לדבריה הפרמיה מהווה חלף לתשלום שעות נוספות.
החברה הוסיפה שהגם שקיימת מערכת מעקב במשאיות, היא אינה מקיימת מעקב צמוד אחר הנהגים ואין לה אפשרות לדעת מדוע המשאיות עומדות/חונות/נוסעות באותו מקום. לדבריה, כל עוד אין תלונה בגין אי קבלת הסחורה, היא לא נכנסת למערכת המעקב לברר היכן נמצאת המשאית.
עוד נטען שהנהג עבד שמונה שעות ביום וככל שעבד שעות נוספות שולמו אלה במסגרת פרמיה כפי שסוכם עמו בתחילת עבודתו, ואין יסוד לטענה שעבד 60 שעות נוספות מדי חודש.
עו"ד מילה קרסקובאבל השופטת יעל אנגלברג שהם קבעה שהמעסיקה לא הרימה את הנטל להוכיח כי הוסכם שהשכר כולל תשלומי פרמיה המהווים חלף גמול שעות נוספות. יתר על כן, הממונים מטעם החברה נשאלו לגבי אופן חישוב אותה "פרמיה" ולא ידע להצביע על הסבר או תחשיב ברור.
כמו כן, החברה אישרה כי אין בידיה דוחות נוכחות. היא גם לא הכחישה שהתובע הועסק בשעות נוספות אלא טענה כי הפרמיה היוותה תמורה בגין עבודה זו.
השופטת ציינה כי מעדות סדרנית שהועסקה בחברה עלה כי לחברה יש שליטה על נסיעותיו של התובע באמצעות גי.פי.אס. היא העידה שהנהגים מועסקים בדרך כלל 12 שעות מ-6:00 עד 18:00, ומכאן שטענת התובע שלפיה נדרש לעבוד לפחות 60 שעות נוספות חודשיות לא נסתרה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת כי התובע זכאי לגמול שעות נוספות בסך 184,778 שקל. בנוסף היא פסקה לטובתו פיצויים בגין אי מתן הודעה לעובד, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, קרן השתלמות, הפרשי פיצויי פיטורים ופיצוי מכוח חוק הגנת השכר. החברה חויבה גם בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל, ובסך הכל נקבע כי היא תשלם לו 266,250 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד דרור אורן
• ב"כ הנתבעת: עו"ד מאיר נוי
• עו"ד מילה קרסקוב עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
