לא רשימות שחורות ולא שיימינג רגולטורי עצרו את גל ההתייקרויות שרק הולך ומחריף מיום ליום. השר ניר ברקת ועמיתיו עם השטיקים הפופוליסטיים איבדו לחלוטין את כוח ההרתעה, כפי שנהוג לומר בימים אלה. ישראל מאז 7 באוקטובר היא ארץ השורדים. הציבור והחברות העסקיות, כל אחד עושה למען ביתו ומה שהוא מאמין שנחוץ לשרידותו האישית, במיוחד כאשר האמון בממשלה ובצעדיה הכלכליים הולך ופוחת.
אף אחד לא באמת יודע, למעט החברות, האם עליות המחיר רק מכסות את ההוצאות, שצריך להודות, הולכות ומתייקרות (שכר מינימום, אנרגיה, תובלה, ארנונה ועוד) או שבדרך הם גם משפרות, בקטנה, רווחיות. גם אם כן, הציבור לא בנוי כעת למחאות נגדן. אם עוד נשאר לו מרץ, הוא מפנה אותו למחאות בעד או נגד הממשלה וייתכן והחברות מנצלות זאת.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לא קוקה קולה ולא תנובה חולקות איתנו את המספרים. בזמנו, קלף נוסף ששלף ברקת היה הדרישה מהחברות, גם הפרטיות, להציג לו את פרטי תמחור המוצרים ורווחיותם. הוא נתקל בסירוב. ונגיד שהיה מתברר שקוקה קולה מרוויחה מעל ומעבר, מה היה עושה ברקת? מעניש חברה פרטית בשוק חופשי על זה שהיא מרוויחה? ברקת אפילו לא הגיע לשלב הזה, הוא נחסם כבר בשלב הדרישה לדוחות, בטענה כי אינה בסמכותו.
הכי קל לממשלה להאשים את המגזר העסקי, אבל כל כלכלן יודע כי הפתרון מתחיל בממשלה. במדינה נורמלית ניתן היה, כהתחלה, להפחית את המע"מ על מוצרי המזון שברוב מדינות המערב מסתכם ב-0 עד 6% לעומת 18% בישראל. רק לדוגמה, מחיר הדלק עלה מאז תחילת השנה כמעט בשקל: 43 אגורות לליטר נובעות מעליית מחיר הדלק בעולם, ו-53 אגורות הן מס בלו שגובה הממשלה שלאחרונה גם העלתה את המע"מ בעוד 1%.
מירב קריסטל, כתבתינו לענייני צרכנות על גל עליות המחירים
(צילום: ירון ברנר )
לממשלה מותר ולחברות לא? במציאות הנוכחית, הממשלה איבדה רסן בכל הנוגע למימוש גחמותיה על חשבון הציבור היצרני, ולכן אין צידוק מוסרי לדרוש זאת מהחברות.
