לחיצה על כפתור ותחנת הכוח הקומפקטית נכנסת לפעולה, רועשת ומהבהבת. המחוגים מרקדים בשעוני לוח הבקרה ומדגימים את הפעילות הימית של התחנה. אינה ברוורמן (35), מנכ"לית אקו וייב פאוור, החברה החלוצית לייצור חשמל מגלי הים, פוצחת בהסבר מהיר וידעני על המצופים, הבוכנות, הלחץ שנוצר במצבר בהתאם לגובה הגלים, והגנרטור הקטן שמייצר חשמל.
> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"הטכנולוגיה מאוד מעניינת", היא מנסה להישמע רשמית ואז התשוקה מתפרצת ממנה: "נכון שזה מגניב? אני אוהבת את תחנת הכוח הזאת, היא הבייבי שלי. נראית טוב גם אחרי שהייתה בים", היא אומרת. "חשמל סולרי ותחנות רוח כולם כבר מכירים. זה סוג חדש מאוד של אנרגיה מתחדשת".
פגשנו את ברוורמן בחודש שהחברה גייסה 9.2 מיליון דולר בהנפקה בנאסד"ק. ההישג לא זכה לסיקור בתקשורת הישראלית, כנראה בגלל רצף ההנפקות הגדולות של חברות ישראליות בתקופה האחרונה. "דברים טובים קורים בשקט. כמה חברות הכריזו על הנפקה שלא קרתה?", היא אומרת, לוגמת כוס תה רותח בשיא הקיץ הישראלי. מחלון משרדה המרווח בקומה ה-21 של בניין משרדים תל-אביבי רואים את הים.
אקו וייב פאוור היא כבר חברה ציבורית, שברוורמן הובילה להנפקה לפני שלוש שנים בנאסד"ק שטוקהולם. "הבחירה בשבדיה הפתיעה את כולם, אבל חשבנו שזה רעיון טוב להנפיק במדינה מתקדמת מבחינת אנרגיות מתחדשות. החלטנו להשתמש בזה כמקפצה לנאסד"ק ארצות הברית. ב-2020 הייתה ירידה במניה בגלל הקורונה, אבל אז חתמנו על עסקה חדשה בפורטוגל. אחרי שהמניה עלתה בכ-80% זיהינו שזה זמן טוב להנפיק בנאסד"ק ארצות הברית".
בימים אלה מתמודדת ברוורמן עם רגלוציה של שתי בורסות שונות - אמריקנית ושבדית, וחוץ מזה היא מקדמת עסקאות להקמת תחנות נוספות לייצור חשמל מגלי הים ובמקביל פועלת להרחבת החברה. הבונוס: היא תצלצל בקרוב בטקס פתיחת יום המסחר. "יש תור ארוך, אבל הלוגו שלנו הופיע בטיימס סקוור ביום ההנפקה", היא אומרת.
כילדה, ברוורמן לא דמיינה שתגיע למעמד הזה. "במקום שממנו באתי לא יכולתי לחלום על דבר כזה. עלינו ארצה מברית המועצות ב-1990, ישר לקרוואנים בעכו. לא היו מילים כמו סטארטאפ או אנרגיה מתחדשת, לא היה כסף. מעולם לא קיבלתי דמי כיס, לא היה קולנוע בעיר - אף אחד לא אמר לנו שיש לנו סיכוי להצליח, כולם חשבו שאנחנו מוזרים. החלום של ילדות בעכו היה להיות מורה או מוכרת בחנות".
8 צפייה בגלריה
"החלום של ילדות בעכו היה להיות מורות או מוכרות בחנות". ברוורמן בנמל יפו
(צילום: THE SUSTAINABLE MARKETS INITIATIVE)
"הכור התפוצץ, ואמא צעקה: 'התינוקת מתה!'"
עם תואר שני בכלכלה, אמה ניקתה בתים כשהגיעו לארץ. אביה, שניהל בברית המועצות חברת מכוניות, הפך לפועל בשטראוס. אבל מה שעבר על המשפחה לפני שעלו ארצה, היה אפילו קשה יותר: "שבועיים אחרי שנולדתי, ב-26 באפריל 1986, הכור הגרעיני בצ'רנוביל התפוצץ לידינו. הבדיחה הקבועה של אמא שלי הייתה: 'תראי איזה מיוחדת את - איך שהוצאתי אותך לטיול ראשון בעגלה, הכור התפוצץ מרוב התרגשות'. נכון חמוד?
"זה היה פחות מצחיק כשקיבלתי דום נשימה מזיהום האויר. אמא שלי ניגשה לעריסה, ראתה שאני כחולה, לא נושמת, וצעקה לאבא - 'התינוקת מתה!', הוא היה צריך לנער אותה כדי להזכיר לה שהיא אחות. היא עשתה הנשמה מפה לפה ועד שהאמבולנס הגיע היא הצילה אותי.
"גדלתי עם התחושה שזכיתי להזדמנות שנייה בחיים ושאני צריכה לעשות עם זה משהו טוב. אבל הייתי ילדה חולנית, חליתי במחלות הזויות, הייתי מתעלפת, מפרכסת, ההורים פחדו שאצא לטיולים שנתיים, לא נתנו לי לעשות שום דבר. עד היום אני לא יודעת לרכוב על אופניים, עליתי על מטוס בפעם ראשונה רק בגיל 21, ואני פוחדת לשחות בעמוקים. מזל שאני לא צריכה לצלול כדי להפיק חשמל, כי ההתקנה של התחנה מתבצעת על היבשה".
מהאח הגדול לוול סטריט
בדרך לנאסד"ק, או יותר נכון בדרך החוצה מעכו, עצרה ברוורמן ב-2008 בבית האח הגדול, העונה הראשונה. היא הוצגה לקהל כסטודנטית רווקה מעכו שמדגמנת מגיל 16, וזכתה לטיפול שטחי, שהנכיח בעיקר צחקוקים בביקיני. היא הספיקה להתקוטט עם עינב בובליל בעקבות משימת הקרמבו והודחה שתי תוכניות לפני הגמר הגדול.
"הכניסו אותי באמצע העונה על תקן דוגמנית כביכול. החוויה הייתה מוזרה, זו הייתה העונה הראשונה ולא ידענו מה רואים בחוץ, איזו עלילה יוצרים בעריכה. בסופו של דבר, כדי שהתוכנית תעניין, יצרו מכל אחד מאיתנו טייפקאסט. לא באתי מהברנז'ה, כך שהיה די קשה".
מצטערת על ההשתתפות?
"באותו רגע לא הייתי בהכרח מרוצה, אבל עברו הרבה שנים, ובסופו של דבר זה אפשר לי לעבור לתל-אביב. לא היו לי חסכונות לעשות את המעבר אחרת. אחרי התוכנית עדיין הייתי צריכה לחפש עבודה.
"כשגלית לוי, מעצבת שמלות הכלה, פרסמה שהיא מחפשת מנהלת לסטודיו, זה היה חלום מבחינתי. בעכו אין סלבס, וראיתי אותה כילדה ערב-ערב בגיא פינס. גלית זימנה אותי לראיון, ואמרה לי - אין לך ניסיון, את צעירה מדי, את לא יכולה לנהל את הסטודיו. היא הציעה לי להיות מוכרת, ולזה לא הסכמתי, והתבאסתי. בדיעבד, אם היא היתה מקבלת אותי אולי לא היתה לי חברה? או שגלית לוי היתה מונפקת בנאסד"ק, אחד מהשניים", היא צוחקת.
"עם תואר ראשון במדעי המדינה ושפה וספרות אנגלית מאוניברסיטת חיפה, ותשוקה לשנות את העולם - מצאתי עבודה כמתרגמת עבור חברת אנרגיה מתחדשת שכבר לא קיימת. גיליתי שחברות השקיעו מיליארדי דולר בניסיונות להפיק חשמל מגלי הים, ולא משנה כמה כסף הן השקיעו - הן לא הצליחו למסחר את זה. למרות שאין לי רקע בהנדסה, התחלתי לבחון איפה החברות נכשלו והבנתי איך אני אצליח לעשות את זה. לילדה מעכו שגדלה עם המחשבה שהיא מיוחדת ושיש לה רעיון גאוני - אין הרבה מה לעשות. לא היו לי קשרים, או כסף לרשום פטנט או לבנות תחנת כוח. היה לי רק רצון. אבל לפעמים חלומות מתגשמים.
"ערב אחד הוזמנתי למסיבה בווילה בהרצליה פיתוח. לא הכרתי אף אחד. התיישבתי בצד, ולידי התיישב בחור זרוק עם ג'ינס קרוע, וצמידי חוטים על הידיים. הוא הפנה אלי שאלה ישירה: 'מה התשוקה שלך?' עניתי לו במקום: הפקת אנרגיה מגלי הים. חפרתי לו על כל המחקר, והוא היה בשוק. זה היה דיוויד לב, יזם סדרתי מצליח שעשה כבר אקזיטים בעבר. הוא בדיוק חזר מפנמה. כשהוא ישב על החוף הוא התבונן בכוח הגלים וחשב - בטוח אפשר לעשות עם זה משהו טוב יותר מלגלוש. זה היה שידוך עסקי משמים. ויחד איתו הקמתי את החברה".
איך יצאתם לדרך?
"הוא ביקש שאכין תוכנית עסקית. נכנסתי לגוגל, הקלדתי 'איך מכינים תוכנית עסקית', הגשתי והוא אהב. הוא האמין בי ואמר שהוא מוכן להשקיע את המיליון הראשון. מאוד פחדתי. הייתי ילדה צעירה ללא ניסיון ודאגתי לכסף שלו. רציתי לחסוך בעלויות. הצעתי שאטוס לאוקראינה, שם מחירי המהנדסים זולים יותר. כל אחד מהמועמדים הכין לנו הצעה, את מרביתן שללנו, כי ראינו שזה מה שחברות אחרות עשו בעבר והם העתיקו. מתוך אלף מהנדסים שניגשו, שכרנו חמישה מהנדסים שהציעו את הדרך הכי טובה להפוך את הרעיון התאורטי שלנו לפרקטי - ויצאנו לדרך.
"תראי, הנדסה היא חלק חשוב מאוד בחברה, אבל למהנדסים יש נטייה להישאר בקופסא, לא לחשוב מסחרית, ולא להוציא משהו שלא מושלם ברמת הבורג. מרבית המתחרים שלנו בחרו לבנות את תחנות הכוח בלב ים. אנחנו בנינו על שובר הגלים. להתקין מצוף עם גנרטור בלב ים זה יקר, ההקמה דורשת ספינות, כבלים תת קרקעיים וצוללנים. בלב ים יש גלים שמגיעים לגובה 20 מטר כך שהתחנה עשויה מהר מאוד להישבר, והארגונים הסביבתיים שאמורים לתמוך בזה מתנגדים בגלל הפרת המאזן האקולוגי. אז למה כולם בונים שם? כי המהנדסים אומרים להם שהפוטנציאל האנרגטי הכי חזק שם.
8 צפייה בגלריה
"הרבה חברות בונות את התחנות בלב ים, כי המהנדסים אומרים להם שהפוטנציאל האנרגטי הכי חזק שם. אנחנו יצאנו מהקופסא". תחנת הכוח של החברה בגיברלטר
(צילום: אקו וייב פאוור )
"לחברות אחרות לפעמים לוקח עשור עד שהן נכנסות למים, הן עושות הרצה על יבש, אבל כל ההרצות האלה לא שוות כלום. דייויד כל הזמן אמר - צריך להיכנס למים. הקמנו את החברה במרץ 2011 ובדצמבר כבר הצבנו מתקן בבריכת גלים, ואז התקדמנו לניסוי בתנאי אמת בחצי האי קרים, שעוד היה חלק מאוקראינה. למזלנו, כמה שבועות לפני שפוטין כבש את קרים חתמנו הסכם עם נמל יפו ושלחנו את כל המתקן ארצה בקונטיינר. אחרת לא היינו רואים אותו יותר".
היום השווי הנוכחי של החברה עומד על בערך 55 מיליון דולר, "אבל זה נע ונד", אומרת ברוורמן. "אחרי ההנפקה המניה עלתה ב-300 אחוזים ומי שהשקיע הרוויח הרבה ומימש, אז היא ירדה. יש חברות שמתנהלות סביב המחיר של המניה ומוציאות מלא הודעות לתקשורת. לי חשוב שהמחיר של המניה לא יהפוך לאובססיה. אחרי ההנפקות, במשך שבוע העובדים רפרשו בלי הפסקה את ערך המניה. זימנתי את כולם לישיבה ואמרתי - שחררו, מחר החברה יכולה להיות שווה דולר או מיליארד דולר, אני כמובן מאמינה נלהבת באפשרות השנייה, אבל כרגע זה רק הייפ של אחרי ההנפקה, זה לא אומר שום דבר, זו ספקולציה. אני רוצה לעשות דברים שבאמת שווה לכתוב עליהם ולא רק להגיד 'הנה הובלנו הנפקה'. זה חביב אבל יותר דחוף לי להקים את תחנת הכוח ביפו. זו הפעם הראשונה שנתחבר לרשת החשמל הישראלית".
אבל זו לא הפעם הראשונה שאתם מתחברים לרשת חשמל.
"נכון. ב-2016 כבר הקמנו תחנת כוח בגיברלטר וחיברנו אותה לרשת החשמל, ושם יש הספק של 100 קילו ואט. חתמנו על הסכם עם ממשלת גיברלטר להרחיב את התחנה לחמישה מגה ואט כדי לספק עד 15% מתצרוכת החשמל שלה".
8 צפייה בגלריה
"חתמנו על הסכם עם ממשלת גיברלטר להרחיב את התחנה כדי לספק עד 15% מתצרוכת החשמל שלה". תחנת הכוח בגיברלטר
(צילום: אקו וייב פאוור )
למה גיברלטר?
"בדומה לישראל, זו טריטוריה קטנה במרכזו של סכסוך ארוך שנים. היא בשליטה בריטית וספרד השכנה לא מספקת לה חשמל או מים. כרגע היא מייצרת חשמל מדיזל, וזה יקר ומזהם. היא ניסתה לקדם שימוש באנרגיית רוח וזה לא עבד, כי צפיפות האוכלוסין גדולה. באנרגיה סולרית, הם לא הצליחו לספק מספיק חשמל. יש להם המון מים טריטוריאליים, אז למה לא להפיק חשמל מגלים? זה לא תופס שטח של נדל"ן יוקרתי. זה מאוד התאים להם, והם האמינו בזה. הסדירו לנו רגולציה מהירה והראו לעולם שזה לא מפחיד. אנחנו מודים להם על זה. בגלל כל כישלונות העבר של החברות הגדולות, כולם פחדו לתת לנו להתחבר לרשת החשמל, שלא נהרוס להם, שלא נפוצץ הכול. זה היה ככה גם עם סולרי ורוח עד שקבעו רגולציות. אז ראינו שהכל עובד - אפשר להירגע".
פחדת שזה לא יצליח?
"חששתי אבל עשיתי הכל כדי למזער את הסיכון. חקרתי נושאים לרמה שמהנדסים לא מגיעים אליה. תחשבי, אני מנהלת חברה ציבורית בשני שווקים, אחראית מול בעלי המניות, הדירקטוריון, העובדים שלי, ואני כל כך צעירה. כל צעד הוא מפחיד, בעיקר כשאת עוף מוזר בעסקים, כמוני".
עוף מוזר?
"כן. אני אישה בתחום האנרגיה. תחשבי על אילי נפט, זה שוק גברי לחלוטין. בשבדיה ייעצה לי בכירה בחברת יחסי ציבור - אם חשוב לך להצליח - תתפטרי מתפקיד המנכ"לית, ותעסיקי במקומך גבר מבוגר עם שיער לבן. השוק הפיננסי השוודי מחפש מומחים, וכאשה צעירה את לא משדרת מומחיות. הייתי בשוק. וזו עוד מדינה שנחשבת שוויונית. אמרתי לה שאני אובססיבית לקידום נשים - והיא ענתה: את רוצה להיות צודקת או שאת רוצה לעשות כסף? כמובן שבחרנו לא לעבוד איתה.
"הרבה נשות עסקים חוו חוויות דומות וכולי תקווה שהן לא ויתרו. כי אם את תוותרי, הבת שלך תוותר, ונוצרת שרשרת שלילית. נשים צריכות לעמוד בראש חברות במגזר הטכנולוגי. 98% מהכסף של קרנות ההון סיכון לא מנותב להשקעה ביוזמות של נשים. זה הזוי. צריך לחשוב על כל ההון שנמנע מאיתנו".
