אורה קוסטר (90) שהביאה לעולם יחד עם בעלה תיאו קוסטר שנפטר לפני כשנתיים עשרות משחקים שהפכו לפופולריים בישראל ומחוצה לה כמו "פופיט" ו"נחש מי?", הלכה לעולמה בשבוע שעבר והשאירה אחריה שני בנים ונכדים. בועז קוסטר, בנה של אורה, ספד לה בפייסבוק וכתב: "אורה אכן הייתה אדם ייחודי. כולנו מתגעגעים אליה. אנו נעשה כמיטב יכולתנו להפיץ את רוחה, רעיונותיה, המצאותיה ויצירותיה לשמחת אנשים ברחבי העולם".
אורה ותיאו קוסטר היו נשואים 64 שנים והתגוררו בצפון תל אביב כשבקומה השנייה לכל אחד מהם היה סטודיו, שם הם הגו את רעיונותיהם. אורה חשבה על רעיון, ותיאו היה מייצר דגם ראשוני שלו, ומשם העניינים היו מתגלגלים עד לייצור ושיווק של משחקים בישראל, גרמניה, יפן, יוון, אוסטרליה ועוד.
4 צפייה בגלריה
אורה קוסטר ז"ל. היא ובעלה תיאו הגו את רעיונותיהם בקומה השנייה בביתם
(צילום: בועז קוסטר, פוקסמיינד)
כאמור, אחד המשחקים הפופולריים שהומצא על ידי בני הזוג ותפס תאוצה בעולם הוא "פופיט", המכונה בארץ גם "העכברון האחרון" ומכר למעלה מחצי מיליון יחידות בשנה, כשהרבה יזמים מנסים לרכוב על ההצלחה ולהעתיקו. "אם רעיון שלך נגנב, אתה יודע שיש לך רב מכר ביד", אמרו בני הזוג קוסטר בריאיון שהעניקו ל-ynet ב-2010. "כשאנחנו אומרים לאנשים שאנחנו הממציאים של 'נחש מי?' מכירים את המשחק בכל מקום, אפילו בפפואה ובאוסטרליה. זה נותן תחושה שתרמנו משהו לעולם".
לדברי בועז קוסטר, "המשחק האורגינלי הוא אכן פיתוח כחול לבן שנולד בשנות השבעים תחת השם 'האחרון מפסיד - GO POP'".
תיאו ואורה קוסטר, שפיתחו את המשחק, נחשבו לבכירי מפתחי המשחקים בעולם ובארץ, עוד בשנות ה-70. ב-2012 קיבלה את הזכויות חברת פוקסמיינד הבינלאומית והחליטה לייצר את המשחק מסיליקון נעים שגרסתו הראשונה נקראה "העכברון האחרון", ובהמשך פותח ליין משחקים צבעוני בסדרה שנקראה Go Pop.
בני הזוג העידו כי אהבתם לא הייתה אהבה ממבט ראשון, אלא להפך. הם נפגשו לראשונה אצל חברים משותפים, כשאורה הכירה דרך לימודי הציור שהעבירה באולפן בנתניה, אחרי שעזבה את קיבוץ משמר השרון, שבו לימדה בין היתר גם את שר הביטחון וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. כשחבר אמריקני לקח אותה לפגוש את האפוטרופוסים שלו בארץ, היא נתקלה בחברו לאולפן, תיאו, עולה מהולנד שסיפר כיצד נסע מאות קילומטרים כל הדרך מהולנד לישראל על אופניים ממנועים. "הוא היה הולנדי, נוקשה כזה, וחשב שאני גועלית", סיפרה.
מה שחיבר בין השניים, הייתה הווספה של אורה. "כשעזבתי את הקיבוץ הדבר הראשון שעשיתי היה לקנות לי וספה", סיפרה אורה. "לא היה לי מושג איך לנסוע עליה, כי בקיבוץ אפילו אופניים בקושי היו. חיפשתי מישהו שיסביר לי מה עושים עם הכלי הזה, ואז ראיתי את תיאו לגמרי במקרה באוטובוס בתל אביב".
אחרי שהתחתנו חיפשו בני הזוג קרקע לבנות עליה בית בתל ברוך בתל אביב. אורה סיפרה בריאיון כי "היו כאן בעיקר פרדסים ושועלים. את הקומה השנייה של הבית בנינו לבד, כי כשפנינו לאנשי מקצוע הם אמרו לנו שזה יהיה בלתי אפשרי לבנות קומה שנייה עשויה מעץ. כשעברנו לפה הייתי בהיריון עם בני הבכור. הוא בן 51 היום".
כמה שנים לאחר מכן, כשאורה הייתה בשמירת היריון עם בנם השני, נאסר עליה לזוז מהמיטה. תיאו טיפל בה. "הוא היה גם האח שלי ולא רק בעלי באותה תקופה. הוא לא עבד ודאגתי. בכל זאת, כשיש ילד בבית ועוד אחד בדרך, הם גם צריכים לאכול לפעמים". בשלב הזה של חייהם שבו בילו הרבה יחד בבית נולד רעיון ראשון, שהוביל לפתרון ולמפעל חיים שהסיר את הדאגות מעל ליבה של אורה: "בני בועז שאל איפה ירושלים. חשבתי איך אסביר לילד בן חמש שעוד לא קורא איפה העיר נמצאת. ציירתי את ישראל על קרטון, ועם קובייה התקדמנו עליה מעיר לעיר".
מה שהתחיל כמשחק משפחתי קרם עור וגידים כשחבר ראה את המשחק וביקש לשווק אותו כצעצוע מתנה דרך החברה שבה עבד. משם הייתה הדרך קצרה להתחיל לעבוד בבית ולהכין יחד צעצועים ומשחקים לחברות שונות: "עשינו הכול לבד, הרבה מהקופות של 'דן חסכן' היו שלנו. קצת מאוחר יותר פגשנו אדם ששיווק משחקים לחו"ל. נתנו לו שלוש הצעות והוא חזר עם שלושה חוזים". הם התחילו לשווק אב טיפוס של משחקים לחו"ל בערך לפני 40 שנה, וחלק מהמשחקים הראשונים, ביניהם "נחש מי" שנמצא כמעט בכל בית בישראל, עדיין נמכרים. "יש לי שלושה בוסים: תיאו ושני הבנים שלי. הם מייעצים לי ומסבירים לי כל מה שאמא צריכה ללמוד", סיפרה אורה. "יש גם חמישה נכדים שיכולים לייעץ, ולשחק כמובן".
