בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות שהגיש רופא על צוואת אימו המנוחה, שהעניקה את דירתה לאחיו הגנן. הוא טען שלא הוכח שהחתימה על המסמך היא של האם, אבל השופטת ענת הלר-כריש לא השתכנעה.
המנוחה ערכה בחייה שלוש צוואות: המוקדמת ביותר, שנערכה בשיתוף בעלה שהיה אז בחיים, קבעה שאחרי מותם יחולק העיזבון שווה בשווה בין שני ילדיהם. השתיים המאוחרות נערכו לאחר מות האב, והמנוחה קבעה בהן מנגנון חלוקת רכוש שוויוני למעט ביחס לדירתה, שאותה הורישה לבנה הגנן בלבד. היא נימקה את החלטתה בכך שבנה הרופא מסודר יותר כלכלית.
21 שנה אחרי שערכה את הצוואה האחרונה הלכה האם לעולמה כשהיא בת 88. לאחר מותה ביקש הבן הגנן לקיים את צוואתה האחרונה, בעוד אחיו טען שהיא פגומה ולכן יש לקיים את הצוואה הראשונה והשוויונית. לטענתו, העדים לצוואה האחרונה לא הובאו לעדות בבית המשפט, ולא הוכח שאימו היא זו שחתומה עליה.
בנוסף, לדבריו, אימו לא ידעה עברית ובהיעדר אינדיקציה לכך שהצוואה האחרונה הוקראה לה, יש לקבוע שהיא חסרת תוקף. הוא הוסיף כי הלכה למעשה מצבו הכלכלי של הגנן מצוין, כך שהצוואה יסודה בטעות.
תחילה קבעה השופטת הלר-כריש כי העובדה שעדי הצוואה האחרונה לא הובאו לעדות, אינה פועלת לרעת הגנן. זאת משום שאחת העדות כבר נפטרה, ואילו העד השני הינו קשיש בשנות ה-90 לחייו המתגורר בבית אבות, ובתו מסרבת לשתף פעולה חרף המאמצים להביאו לעדות.
עו"ד גילה עינייתרה מכך, מטעם הגנן הוגש סרטון בו מאשר העד הקשיש שהמנוחה רצתה להוריש את דירתה לו. הוא אף צירף תצהיר של עורך דין שלדבריו נפגש עם העד והבין ממנו כי במעמד הצוואה האחרונה הייתה המנוחה כשירה והצוואה משקפת את הרצון שהיא הביעה.
השופטת ציינה שאמנם מדובר בעדות שמועה, אך עדיין יש לה משקל ראייתי מסוים. בהתחשב באמור היא דחתה את גרסת הרופא שלפיה החתימה על הצוואה האחרונה אינה של אימו, וניגשה לבחון את יתר טענותיו.
אשר לשליטת האם בשפה העברית, צוין בפסק הדין שהמנוחה אמנם עלתה מרוסיה לישראל, אלא שהיא עשתה זאת בשנות ה-60 וכארבעה עשורים לפני עריכת צוואתה האחרונה. בהקשר לכך הודגש שאפילו בנו של הרופא אישר כי שוחח עם סבתו בעברית בלבד. בנסיבות אלה לא היה צורך להקריא לה את צוואתה.
בהמשך דחתה השופטת אף את טענת הרופא שלפיה הצוואה נעשתה מחמת טעות של אימו ביחס למצבו הכלכלי של הגנן. לדבריה, הרופא התמקד במצבם של הצדדים כיום, שאיננו רלוונטי, ולא הופרכה נכונות מחשבת האם כי בתקופת עריכת הצוואה – שנת 2000 – בנה הגנן היה דל אמצעים ביחס לאחיו. לפיכך היא הורתה על קיום הצוואה האחרונה ועל חיוב הרופא בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הגנן: עו"ד עמיהוד בורוכוב ועו"ד יהודה אדרי
• ב"כ הרופא: עו"ד אבי וינרוט וע"ד אריק מגידיש
• עו"ד גילה עיני עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
