פעילויות של עסקים למען הקהילה החלו בעבר כיוזמות נקודתיות, בעיקר לשם יחסי ציבור. אלא שבשנים האחרונות, בד בבד עם התעצמות משבר האקלים ולאור שורת החלטות גלובליות, שהתקבלו כדי להתמודד עימו, הפכה הפעילות החברתית לתקן מחמיר ומחייב (ESG) בקרב חברות ציבוריות, כשאלה נדרשות להציג פעילות כזו בדוחותיהן. עם השנים חברות, ובהן גם בענף הנדל"ן, התרחבו והתמקצעו, רבות מהן הפכו לחברות ציבוריות, והן נדרשות כיום לעשייה ירוקה ולאחריות תאגידית הלכה למעשה.
לאחרונה יצא אל הפועל שיתוף פעולה יצירתי בין קבוצת הנדל"ן לוינשטיין והעומד בראש המחלקה להתחדשות עירונית בקבוצה, היזם אמיר לוטן, לעמותת שניר. במסגרת זו מוצרי חשמל ותאורה, פריטי ריהוט וביגוד – תרומת דיירים בשני בניינים שנהרסו ברחוב אנטיגונוס בתל אביב לקראת פרויקט התחדשות עירונית - יימסרו למשפחות נזקקות, קשישים וחיילים בודדים, באמצעות רשויות הרווחה העירוניות וגורמים חברתיים נוספים.
את עמותת שניר, הפועלת לקידום שוויון הזדמנויות, ייסד בשנת 2010 איש הענף ניר שמול, במטרה לסייע לשכבות החלשות במגוון תחומים, ביניהם הזדמנות שווה בחינוך, סיוע כספי למעוטי יכולת לצורך תשלום דמי שכירות, ארנונה וחשמל, העברת סלי מזון למשפחות נזקקות ועוד. העמותה פועלת להיות "חדר מיון" לכל אותם קשישים, משפחות נזקקות, נזקקים וחיילים בודדים משוחררים, ומספקת שני סלי מזון מדי חודש לכל משפחה, שמצבה וצרכיה נבדקו על ידי העמותה.
"זהו פרויקט חדשני, ראשון ויחיד מסוגו, שנאמץ עם חברות נדל"ן נוספות", אומר שמול. "מדובר ביוזמה מבורכת של קבוצת לוינשטיין, ואני קורא לאנשי עסקים ויזמים נוספים לפעול ולעזור לעמותות ולתרום את תכולות הדירות המתפנות, ולא לזרוק אותן. יש המונים שזקוקים להן". לדבריו, היוזמה אף תעודד דיירים בפרויקטים נוספים של התחדשות עירונית להשאיר את הציוד שלהם בבית הישן לפני הריסתו, בידיעה שייתרם. עוד הודה שמול למנכ"ל קרן ריט 1, שמוליק סייד, שתרם מחסנים לטובת אחסון הציוד.
"לאור העלייה בפרויקטים של פינוי־בינוי ותמ"א 38, זו הזדמנות נהדרת, טרם הריסת הבניין, לאסוף מכלל הדירות מוצרים שווים ולתרום אותם לנזקקים. זו תרומה ששוכבת על הרצפה, וחבל לא לנצל אותה. ממש מצווה", מוסיף לדברים מוטי אזולאי, יזם בתחום הנדל"ן המניב בחו"ל, שבכובעו הנוסף משמש כחבר דירקטוריון ומתנדב בעמותת שניר. אזולאי מדגיש, שאת הפרויקט בתל אביב ניהלה ביד רמה השחקנית לוסי דובינצ'יק, המשמשת כמנהלת פרויקטים בהתנדבות בעמותה. עוד הוא מספר על קשרים ישירים וענפים בין העמותה לאנשי נדל"ן ולגורמים הנזקקים לסיוע, המתקיימים באמצעות קבוצות ווטסאפ, שאליהן ניתן להצטרף באמצעות רישום לאתר העמותה.
"הקבוצה שלנו תרמה ותמשיך לעזור ככל הניתן ולתרום בכל פרויקט שתפנה בעתיד", מסכם היזם אמיר לוטן.
"איפה שהורים נטשו, זרים חיבקו"
מנהלת בית מחסה לילדים בכפר סירקין ביקשה סיוע בפייסבוק, ובתוך 24 שעות התגייסו אנשי מקצוע בענף הבנייה לבניית חדר חדש ומדוגם
כוחה של הרשת החברתית: לפני כמה חודשים נתקל יזם הנדל"ן נפתלי בן נתן בעמוד הפייסבוק שלו בפנייה של מנהלת בית מחסה לילדים בכפר סירקין שבפתח תקווה. לקראת החורף היא שיתפה בצורך הדחוף במיטות נוספות עבור ילדים, שפעילי המקום מאתרים, החיים ללא קורת גג, בתנאים קשים, בפארקים ובאתרים מפוקפקים נוספים.
בר נתן הגיע לבית המחסה ושוחח עם בני הנוער. עם אחד מהם הוא אף שיחק שש־בש והפסיד. "עד שהבנתי שאין לי סיכוי לנצח אותו במשחק, למדתי שכל מה שהילדים האלה צריכים זה תשומת לב, חום ואהבה, ולדעת שלמרות האכזריות, הקושי והשחור שראו בחייהם, יש טוב בעולם הזה, ומגיע להם לחוות ולראות אותו".
בר נתן פרסם את הבקשה ברשתות החברתיות, ובתוך 24 שעות נאסף כל מה שנדרש כדי לבנות חדר חם ומפנק נוסף בבית. מקץ שבועיים הושלמה העבודה, ששוויה כ־80,000 שקל, כמעט ללא צורך בתרומות. אנשי מקצוע מענף הנדל"ן נרתמו בהתנדבות, תרמו גם את חומרי הגלם, ועשו את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב. בשיתוף פעולה מלא של כולם יחד נבנה החדר בבנייה קלה, תוך שמירה על ההנחיות והחוק.
"במהלך העבודה למדתי להכיר את הילדים", מספר בר נתן. "שוחחתי איתם ושמעתי סיפורי חיים מזעזעים ודברים שחוו. חשבתי לעצמי, שההורים שלהם נטשו אותם, לאחר שהתעללו בהם, השפילו וביזו אותם, ואיפה שההורים נטשו, אנשים זרים חיבקו. הכוח של הכלל הוא כוח אדיר, וכשאנשים מכוונים לנתינה, אין גבולות של זמן, מקום ותנועה. הכול זז מהר, ומה שלוקח חודשים של תכנון ועבודה קשה, בוצע בזמן קצר ובקלות, עם שמחת עשייה והמון אהבה".
גם המתנדבים התוודעו לילדים, שוחחו איתם, ושימשו עבורם דוגמה אישית לנתינה. הם אף הזמינו את הילדים להושיט יד ולעבוד לצידם בבניית החדר.
למי תודה ולמי ברכה? על ההפקה כולה פיקח במקצועיות רבה הקבלן המבצע דודי כהן. ניר דגן עבודות בעץ תרם ימי עבודה שלמים, במהלכם בנה את רצפת העץ ודק לישיבה ודאג לאטום את התקרה. שני כהן מששונית תרמה לוחות גבס ומוטות מתכת לצד שינוע של ציוד. את עבודות האלומיניום, חומרי הגלם האיכותיים, המדידה וההתקנה תרם יקיר דבורה, ואת הדלתות - יוסי חסן. רותם אבישר דאג לפועלים, אביאור אלדג' השלים את עבודות החשמל, וארגון בשם "תנופה בקהילה", ששמע על הפרויקט, תרם כלי עבודה, חומרי גלם ופועלים ליומיים.
למימון העץ, גבס וחומרי גלם נוספים נרתמו: עדיאל רחמים, גברי בלונר, גליה גלית חלפון, דודי צמח, בועז רז, בן סולומון, ולדי פלטניקוב, אריק ליפסקר, אריה פרישמן, רפאל יונייב, יוסי סופר, שימרית מליחי ומאיר בנדיקט.
"ביום אחד אפשר לחולל שינוי גדול"
עובדי משרד האדריכלים CityBee התגייסו לשפץ מועדונית המשמשת את בני הקהילה האתיופית בפרדס כץ
מאות תושבים יוצאי אתיופיה פוקדים את המועדונית השכונתית ויצו פרדס כץ בבני ברק. מדובר במרכז תגבור לימודי לקהילה, הכולל גישה למחשבים, אינטרנט, ספרי עיון ומטבחון. המקום הוקם בשנת 2006 למטרת תמיכת לימודית החל בתלמידי כיתה א', שמגיעים לפעילות פנאי, לימודים והכנת שיעורי בית, דרך סטודנטים שנהנים מסביבת עבודה מתקדמת, וכלה במבוגרים שבאים ללמוד עברית. עם השנים המקום התיישן ונזקק למתיחת פנים.
ביום מעשים טובים האחרון נרתמו 30 עובדי משרד האדריכלים CityBee לשפץ ולחדש את המועדונית. זאת לאחר ששנה לפני כן שיפצו את מועדון הכדורגל לילדים של קבוצת בני יהודה בשכונת התקווה. "זו כבר מסורת אצלנו", מציין ערן לשם, מבעלי משרד האדריכלים. "ביום אחד אפשר לחולל שינוי גדול. זה מרגש עבורנו ועבור העובדים, וזו דרך מעולה לתרום בפעילות שהיא מעבר לתרומה כספית וכוללת ערך מוסף בתחום המקצועי שלנו".
איך אתם מגיעים למקומות האלה, ובפרט לפרדס כץ?
"המשרד שלנו ממוקם בבני ברק, וביקשנו לעשות משהו לקהילה הקרובה לנו לרגל יום מעשים טובים. חיברו אותנו למועדונית בשכונה, ובחרנו בה אחרי שבדקנו מה הצרכים שלהם ומה היכולות שלנו להשקיע. הגענו למקום בהרכב מלא, צבענו את הקירות, טייחנו את החלק החיצוני, טיפלנו במטבחון, שיפרנו את מראה השטח החיצוני, וגם הוספנו ציורי קיר ואלמנטים דקורטיביים. זה מתחבר למה שאנחנו מאמינים בו בעשייה שלנו - שאדריכלות היא עשיית טוב לעולם. זה מעניק ערך מוסף לעבודה היומיומית שלנו, והנתינה מרוממת את הנפש ועושה את האדם ואת עבודתו טובים ומספקים יותר".
ספר על התגובות?
"בעת הפעילות שם היה סטודנט שהיה צריך להיבחן באותו יום בזום. הקצינו לו חדר שקט ויצאנו החוצה, והוא התרגש והיה המום. בעולם המושגים שלנו זה היה קוסמטיקה, אבל אצל אנשים מעוטי יכולת זה משמעותי. גם מנהלת המועדונית הייתה חסרת מילים לנוכח התוצאה, ובמעט תקציב שהיה לה היא צ'יפרה אותנו בשתייה וכיבוד".
רחל מנגולי, מנהלת בוויצו ויזמת פרויקטים חברתיים, מספרת על ההתלהבות הגדולה שנרשמה בקרב הפוקדים את המועדונית המשופצת: "היה וואוו גדול, הם אהבו מאוד את הציור של הפיל ואת השיפוץ והניקיון בפנים ובחוץ. זה נתן להם תחושה שהם שווים ומוערכים. לצערי, מדובר בילדים שחווים גזענות קשה בגנים ובבתי הספר, והעשייה משדרת להם שיש גם ישראל אחרת, שבה מקבלים אותם". מונגולי מוסיפה, כי "המקום הוא בית לקהילה. יש לנו סטודנטים שנמצאים פה מההתחלה ב־2006, אנחנו עורכים פה ימי הולדת, בר מצוות ושבע ברכות. אנחנו מתקיימים רק מתרומות ובקושי שורדים, וחשוב שגם מבחינת נראות, המקום יספק לקהילה את התנאים הנאותים".
