העלאת שכר המינימום, שעליה מתעקש יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד במסגרת עסקת החבילה מול הממשלה, היא צעד נחוץ לשיקום המשק, אשר ישפיע באופן ישיר על מאות אלפי עובדות ועובדים במדינת ישראל. המהלך לא רק יחזק את העובדים ברמות השכר הנמוכות, אלא יביא בשורה של ממש לרבבות עובדים שניצבים כעת בנקודת הכניסה למעגל העבודה.
אחד מהטיעונים המרכזיים בקרב המתנגדים למהלך כזה הוא שהעלאת שכר המינימום עלולה להביא לפיטורים ולעצירת גיוסי עובדים. כלומר, חלק מהעובדים ייהנו מהעלאת שכר המינימום וחלקם האחר יאבדו את מקום העבודה, כי עלויות ההעסקה יהפכו לגבוהות מדי עבור המעסיקים. טיעון זה, שהועלה בעבר לפני מהלכים דומים, הוכח כבר כטיעון שגוי, ולא רק אצלנו.
הודות לפרופ' ג'ושוע אנגריסט, כלכלן בעל שורשים ישראליים, רבים בארץ נחשפו בשבועות האחרונים לעבודתם החשובה של זוכי פרס נובל בכלכלה לשנת 2021. שלושה חוקרים, אשר חוללו יחד פריצת דרך משמעותית בשיטות מחקר ובבחינת הסיבתיות בכלכלה. במסגרת הסיקור העיתונאי של הישגי הזוכים בנובל, בלט במיוחד מחקר חלוץ מתחילת שנות ה־90 של המאה הקודמת, אשר עסק בהעלאת שכר המינימום.
המחקר שאיתגר את התיאוריות
לאור העובדה שלא ניתן לבדוק את הנושא בתנאי מעבדה, רווחה עד אז הנחה מוסכמת ומקובלת בקרב כלכלנים, כי עליית שכר המינימום מובילה לאבטלה. כדי להעמיד את ההנחה הזו למבחן פרופ' דיוויד קארד, אחד מזוכי הנובל, בשיתוף עם הכלכלן הבכיר פרופ' אלן קרוגר ז"ל, החליטו לערוך ניסוי טבעי ראשון מסוגו. בשנת 1992, ולקראת העלאת שכר המינימום הצפויה במדינת ניו ג'רזי שבארצות הברית, הם החליטו לאסוף נתונים ממאות מקומות עבודה שהעסיקו עובדים בשכר נמוך, בעיקר ממסעדות מזון מהיר. במקביל הם אספו את נתוני התעסוקה במקומות עבודה דומים גם במדינת פנסילבניה השכנה, שבה שכר המינימום נותר על כנו. לאחר ששכר המינימום בניו ג'רזי עלה, הם בחנו את השפעות המהלך על התעסוקה במדינות השכנות, והמסקנות שלהם הצליחו לאתגר את כל התיאוריות הקלאסיות בכלכלה.
קארד וקרוגר הראו באופן מובהק, כי בניגוד למה שהיה נהוג לחשוב עד אז, עלייה בשכר המינימום לא מובילה להפחתה בהיצע המשרות, ואפילו להיפך. העלאת שכר המינימום במסעדות בניו ג'רזי שיפרה את שכרם של העובדים, אך לא פגעה בשיעור התעסוקה. יתרה מכך, בפרקי זמן לא מבוטלים התעסוקה בניו ג'רזי הייתה אף גבוהה מזו שבפנסילבניה השכנה, שבה שכרם של העובדים לא השתנה. ממצא זה שוחזר וקיבל ביסוס מחקרי בניסויים רבים שנערכו בהמשך.
אגב לא חייבים להרחיק 30 שנה אחורה או להיתלות בכלכלנים בעלי שם עולמי על מנת להפריך טיעונים ממוחזרים. המציאות הישראלית עשתה את זה מצוין לפני פחות מחצי עשור.
בפעם האחרונה ההסתדרות הצליחה להביא להעלאת שכר המינימום בהוראת שעה ל־5,300 שקל, באמצעות משא ומתן והסכמות עם המעסיקים. ההשפעה הייתה אדירה. העלאה זו השפיעה לא רק על עובדים ברמות השכר הנמוכות, אלא דחפה כלפי מעלה את כל רמות השכר במשק. כוח הקנייה של השכירים גדל, וזה קרה במקביל לירידה של שיעור האבטלה לשפל של ארבעה עשורים. יצוין, כי בתקופה זו התעסוקה עלתה גם בענפים שונים שבהם רמות השכר נמוכות.
לפני שפרץ משבר הקורונה, ראינו כיצד השכר הריאלי התחיל לטפס אחרי עשור וחצי של קיפאון, וכל זה בשעה שמדד המחירים לצרכן נותר נמוך - דבר שמעיד על כך שעדכון שכר המינימום לא גרם לעליית מחירים.
ההשפעות המיטיבות של העלאת שכר המינימום, בייחוד בתקופה הנוכחית, יכולות לעזור באיזון הפערים שהעמיקו בתקופת המשבר וביצירת צמיחה כלכלית - כזו שכל העובדים והמעסיקים במשק יוכלו ליהנות ממנה. באיחוד האירופי, למשל, העלאת שכר המינימום לא הפכה למילה גסה בעקבות המשבר. ההיפך הוא הנכון. ב־18 מדינות שונות ברחבי היבשת, ביניהן גם כלכלות חזקות ומפותחות, הועלה שכר המינימום בשנתיים האחרונות. ישראל לא יכולה להישאר מאחור.
השאלה החשובה, "האם נצליח לממש את תחזיות הצמיחה?", תלויה לא במעט בשאלה "האם ישראל תצליח לדאוג לעובדים שמניעים את המשק?". העלאת שכר המינימום ל־6,000 שקל באופן אחראי ומוסכם, כפי שדורשת ההסתדרות כחלק מעסקת החבילה, תעודד יותר עובדים להיכנס לשוק התעסוקה, תעלה את התמ"ג ותתרום לצמיחת המשק. במקביל לכך מדובר באמירה חברתית ברורה לגבי זכות הקיום בכבוד, והמשקל שתיתן לכך החברה הישראלית ביום שאחרי המשבר.
