בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהגישו יורשים לפינוי דירה שאביהם השכיר בעיר בשכירות מוגנת לפני 44 שנים, ובנו של הדייר המשיך להתגורר בנכס עד היום. השופטת רויטל באום קבעה שהוא גם ישלם דמי שכירות ראויים עבור 4.5 השנים האחרונות.
הסכם השכירות המוגנת נחתם ב-1980. ילדיו של בעל הדירה, שמת ב-2018, טענו כי לאחר שהדייר המוגן נפטר ב-2012, נטשה אשתו את הנכס, ובנו, שאינו דייר מוגן, נותר להתגורר בו בהסתר על מנת להמשיך ולשלם 100 שקל בחודש בלבד. בתביעה שהגישו באוקטובר 2021 באמצעות עו"ד איתי הפלר הם דרשו לפנות את מהדירה ולקבל דמי שכירות ראויים בסך 145,800 שקל.
מנגד טענו אלמנת השוכר ובנו באמצעות עו"ד אמין עודה שהאם מעולם לא נטשה את הדירה, אלא רק עברה באופן זמני לגור אצל בתה מפאת מצבה הבריאותי. הם הוסיפו כי הבן תמיד התגורר עם הוריו ולכן זכאי להמשיך לגור בדירה גם לאחר פטירת אביו.
אבל השופטת באום ציינה כי בהתאם לחוזה השכירות ולהוראות חוק הגנת הדייר, רק האב שנפטר היה דייר מוגן. אלמנתו לא חתומה על ההסכם, וטענתה שכך מקובל בחברה הערבית השמרנית לא הוכחה.
זאת ועוד, מהעדויות והראיות בתיק הוכח שהאלמנה עזבה את הדירה כבר ב-2016 ולא שבה אליה. "לא יכול להיות חולק כי תקופה של שמונה שנים איננה 'זמנית', ומדובר בנטישה של הדירה מצידה של הנתבעת", נכתב לפסק הדין.
עוד צוין כי על מנת שהבן יוכר כדייר ממשיך, היה עליו להוכיח שהתגורר עם אביו בדירה לפחות שישה חודשים סמוך למותו, ושלא הייתה לו דירה אחרת. ואולם נמצא כי למעשה הבן עבר לגור בדירה רק לאחר מות האב, והוא נמנע מלהצהיר בפני בית המשפט שאין לו דירה נוספת.
השופטת התרשמה כי הנתבעים הכינו מבעוד מועד "תשתית עובדתית כוזבת" על מנת לבסס את זכותם בדירה, למקרה שיתגלה שהאלמנה עזבה אותה. כך, הם הציגו מסמך שלפיו כשנתיים לפני התביעה קיבלה האלמנה הצעת מחיר לבניית מעלית שתסייע לה לעלות לדירה, וכן קבלה שמראה לכאורה כי בנה שילם את דמי השכירות עבור שנת 2014.
בפועל נמצא כי האלמנה לא פנתה אל התובעים כבעלי הדירה בבקשה לבנות מעלית, ושהבן ביקש מהם שהקבלה תירשם על שמו אף שהוא מעולם לא שילם בעצמו את השכירות. השופטת קבעה כי הבן גר שלא כדין בדירה החל מינואר 2020, והורתה על פינויו משם עד סוף יוני הקרוב.
בסוגיה הכספית היא קיבלה חוות דעת של שמאי מטעם התובעים, שלפיה דמי השכירות הראויים עבור הדירה עומדים על 2,300 שקל לחודש. לפיכך, הבן חויב לשלם ליורשי הדירה את הסכום הזה עבור כל תקופת המגורים שלא כדין. בקיזוז דמי השכירות המוגנים נקבע שהוא ישלם 118 אלף שקל. בנוסף הוא חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד איתי הפלר
• ב"כ הנתבעים: עו"ד אמין עודה
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
