בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעה שהוגשה נגד המועצה המקומית בית אריה שבשומרון, על ידי תושבים שטענו שעבודות פיתוח מתחת לקרקע שלהם יצרו מדרון שנמצא בסכנת התפוררות. השופטת ניצה מימון שעשוע חייבה את המועצה לחזק את המדרון.
התובעים הם בני זוג שבנו את בית משפחתם בהתנחלות. בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד עמיר דרורי נטען כי החברה לפיתוח בית אריה פעלה מ-2013 ואילך לפיתוח מגרשים הנמצאים במפלס התחתון למפלס המגרש של התובעים. בין שני המפלסים הללו נחצב בהר מצוק בגובה של כ-20 מטר המורכב ממדרון תלול שבחלקו העליון קיר תומך של כשמונה מטרים. זאת בניגוד להוראות היתר הבנייה. לדבריהם, המצוק נמצא בהליכי התפוררות וקריסה ומהווה סיכון לשני המפלסים.
הם הוסיפו כי התביעה מוגשת לנוכח הידרדרות שחלה וסדקים נוספים שנפערו בבית ובמגרש, וזאת ככל הנראה בעקבות גשמים רבים שירדו, ואשר החלישו עוד יותר את המדרון והקיר ואשר עלולים לגרום לקריסה של מפלס המגרש.
המועצה, החברה הכלכלית והוועדה המקומית, שיוצגו על ידי עוה"ד דן שוורץ ואהרן זהבי, טענו מנגד כי אין סימנים המלמדים על היחלשות המדרון ולכל היותר נמצאה "דרדרת טבעית מעטה" שנקלטה על ידי הרשת שהוצבה לקליטתה. לשיטתן, הקיר התומך אשר בנוי מעל המדרון יציב ותקין.
שני הצדדים הגישו חוות דעת לתמיכה בעמדתם ובית המשפט מינה מומחים מטעמו. מסקנותיהם היו שהמדרון החצוב הוא כמעט אנכי ותלול מדי ואינו עומד בדרישות התקן. לפיכך קיבלה השופטת ניצה מימון שעשוע את התביעה וכתבה שהוכח כי חציבת המדרון שגובהו כ-15 מטרים בתלילות של מעל 80 מעלות, חורגת מהתקן המחייב הממליץ על זווית שיפוע של עד 70 מעלות. זאת, מאחר שמדובר בסלע שאינו אחיד ושיש בו סדקים וחללים העשויים להחלישו.
"כל המומחים היו איתנים בדעתם כי בסלע מסוג זה, וזווית חציבה כפי שנחצב המדרון, אין המדרון יציב במידה מספקת והוא עלול לקרוס ברבות השנים באופן שלא רק תיווצר דרדרת, המסכנת את המגרשים התחתונים, אלא גם תהיה קריסה של יציבות המצוק עצמו באופן המסכן את יציבות המגרש (המפלס העליון של המצוק)", כתבה.
השופטת קבעה כי חציבת המדרון בתלילות וללא דיפון (הצבת יסודות) היא עוולת הסרת תמיכה ממקרקעין ביחס למגרש התובעים והאחריות מוטלת על המועצה המקומית והחברה לפיתוח: "אני מוצאת לנכון והכרחי כדי למנוע חשש לאסון עתידי, לתת סעד של צו עשה המחייב את המועצה לתכנן ולבצע דיפון של המדרון מתחת למגרש".
נקבע כי לתובעים יוסדר דיור חלופי לתקופת ביצוע העבודות ככל שיבחרו לעזוב את הבית בתקופה זו וכי התכנון והביצוע של הדיפון ייעשו תוך 18 חודשים. המועצה חויבה בהוצאות משפט בסך 40 אלף שקל ובשכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד עמיר דרורי
• ב"כ המועצה, החברה הכלכלית והוועדה המקומית: עוה"ד דן שוורץ ואהרן זהבי ממשרד גדעון פישר ושות'
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
