בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגישה מורה על החלטת בית המשפט למשפחה שבה נקבע כי בעלה לשעבר זכאי לחלק היחסי מהפנסיה שלה לפי גובה משכורתה במועד הפרישה, שיכלול תנאים משופרים לפי תוכנית "אופק חדש" למורים. השופטים קבעו כי מאחר שהבעל הסכים בעבר שהחישוב יהיה לפי השכר במועד הקרע - הוא אינו יכול לחזור בו. עם זאת, על מנת שהחישוב ישקף משכורת ריאלית נקבע שבמועד הפרישה יש לבצע תחשיב שיקבע מה היה שכרה של האישה לו הייתה ממשיכה לעבוד במסלול הרגיל.
בני הזוג התגרשו ב-2013. במסגרת תביעה לאיזון משאבים שהגישה האישה הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה כל אחד מהם יהיה זכאי לחצי מהזכויות הפנסיוניות של הצד השני והסכמה קיבלה תוקף של פסק דין. כשנה לאחר מכן הצטרפה האישה לתוכנית "אופק חדש" של משרד החינוך, שבמסגרתה היא עובדת שעות רבות יותר וזוכה לשכר ותנאים גבוהים באופן משמעותי.
במסגרת הליך רישום פסק הדין במנהלת הגמלאות במשרד האוצר התעורר בין הצדדים ויכוח בשאלה אם השכר הקובע לחישוב חלקו של הבעל הוא השכר במועד הפרישה הצפוי של האישה בעוד חמש שנים, או השכר במועד הקרע (שנקבע לאפריל 2012). בעוד הבעל סבר שהשכר צריך להיות השכר במועד הפרישה, עמדת האישה הייתה שהשכר הקובע צריך להיות מחושב לפי מועד הקרע (לפי התנאים הישנים).
בדיון שנערך במרץ 2020 הסכים הבעל שבית המשפט יורה למומחה לערוך תחשיב בהתאם לשכר במועד הקרע ובית המשפט אישר את ההסכמה והורה למומחה כמבוקש. אך המומחה הודיע כי לפי החוק לא ניתן לרשום את זכויות הבעל לפי המשכורת שהייתה לאישה ביום הקרע אלא רק לפי המשכורת במועד פרישתה.
בנסיבות אלה הגיש הבעל בקשה לפסיקתה מתוקנת שלפיה החישוב יהיה לפי המשכורת האחרונה ובית המשפט החליט לקבל את עמדתו.
האישה ערערה וטענה שלפי ההחלטה, הבעל נהנה מהגידול הדרמטי במשכורתה לאחר מועד הקרע, וימשיך לצבור זכויות שלא מגיעות לו על חשבון עבודה קשה שלה שנים רבות לאחר הפירוד. הבעל טען מנגד שהגידול במשכורתה של אשתו ובפנסיה שהיא זכאית לקבל, הוא חלק מפירות החיים המשותפים שלהם.
ואכן, השופט נפתלי שילה קיבל את הערעור. הוא ציין שהמקרה אינו חד משמעי. מצד אחד משך הנישואין היה כ–25 שנים, ומאידך, תקופת העבודה של האישה מאז מועד הקרע ועד למועד פרישתה הצפוי אף הוא ארוך, כ–15 שנים. כמו כן, אף שהאישה ממשיכה באותה עבודה כמורה, התוספת לפנסיה שלה נובעת מעבודתה במסלול הדורש עבודה אינטנסיבית יותר ולא מדובר רק בתוספת הנובעת מהעלאת השכר בגין ותק או עליה בדרגה.
נקבע שאין צורך להכריע בשאלה זו לגופה לאור הסכמת הבעל ממרץ 2020 שממנה לא היה יכול לחזור. בסופו של דבר נקבע שזכויות הגרוש יחושבו מתוך משכורת האישה ביום הקרע. אולם, לסכום זה יש להוסיף את כל התוספות שהיו מגיעות לה לו הייתה ממשיכה בעבודתה כמורה במסלול הרגיל. התחשיב והרישום במשרד האוצר בפועל יתבצעו במועד הפרישה.
השופטות צילה צפת ועינת רביד הצטרפו לפסק הדין. הבעל חויב בהוצאות בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד עדי רוזנבלום
• ב"כ המשיב: עו"ד נטלי ברדוגו
• עו"ד מעיין סבג עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
