אגף התקציבים באוצר סיימו לפני שעה קלה את הצגת עיקרי תקציב המדינה לשנת 2025 לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הגירעון החזוי נכון לעכשיו לפי תחזיות הכלכלן הראשי, שמואל אברהמזון, עומד על 5.2% תמ"ג. פקידי האוצר מציעים להוריד אותו ל-3.8% תמ"ג, כלומר, קיצוץ של 28-30 מיליארד שקל (לפני תוספות למערכת הביטחון שדורשת תוספת של עשרות מיליארדים).
בדיונים, שנמשכו יומיים בלבד לפי החלטת סמוטריץ', הושגה הסכמה כי יחס החוב-תוצר חייב לרדת וכי זו הדרך היחידה להעביר מסר של רצינות ואחריות למשקיעים שבורחים מכאן. באוצר התייחסו להצעה של אבי שמחון, יועצו הכלכלי של ראש הממשלה נתניהו, לתת הנחות ופטורים ממס כדי לתמרץ לממש דיבידנדים. באוצר הזהירו כי מהלך כזה עלול להיות שלילי ביותר ולשדר מסר שהממשלה איננה מסוגלת לקבל החלטות מרחיקות לכת וארוכות טווח. כאמור, הורדת יחס חוב-תוצר היתה עוגן מרכזי שעליו התקיים הדיון הכי משמעותי ביומיים האחרונים.
אנשי האוצר הציגו את ההתפתחויות הפיסקאליות-כלכליות בסוף 2002 (גם משבר ביטחוני-כלכלי לאחר האינתיפאדה השנייה) והראה איך תוך חודשיים זינקו תשואות האג"ח הממשלתיות מ-6% לכ-12%, ובנק ישראל נאלץ להזניק את הריבית ב-2% בבת אחת.
באוצר הזהירו כי כעת המצב יציב אבל הוא יכול להשתנות מאוד מהר ולגרום למשבר פיסקאלי. לצורך כך הציגו פקידי האוצר רשימה ארוכה של ביטולי פטורים ממס, לרבות הפטור מרכישות מחו"ל עד 75 דולר (ביטול הפטור יכניס 2 מיליארד שקל בשנה לקופת המדינה), ביטול מע"מ על התיירות (עוד 2 מיליארד שקל), קיצוץ בקצבאות הילדים, קיצוץ בשכר במגזר הציבורי, קיצוץ בכספים קואליציוניים, הטלת מס נסועה והחזרת מס על משקאות מתוקים. ישנו פרק גם על ההתייעלות בצה"ל שכולל מעבר לחוזים אישיים, קיצוצים בהטבות שכר, מכירת קרקעות ועוד. באוצר המליצו להימנע מהגדלת המס על עבודה (מסי עבודה לשכירים). האוצר הציג חבילה פיסקאלית בהיקף 100 מיליארד שקל שהדרג הפוליטי יבחר את הצעדים המתאימים לממש אותה.
שלושה משברים היסטוריים
מדינת ישראל חוותה ב-76 שנותיה שלושה משברים ביטחוניים-כלכליים משמעותיים: בשנת 1973 (מלחמת יום הכיפורים), 40 שנה מאוחר יותר ב-2003 (האינתיפאדה השנייה), ו-20 שנים מאוחר יותר הגיע המשבר השלישי והנוכחי - מלחמת חרבות ברזל.
בשני המשברים הראשונים הממשלות בחרו בשתי דרכי התמודדות הפוכות לגמרי. ב-1973 הממשלה התעלמה מהצורך באיזון פיסקאלי וברפורמות מבניות והתוצאה היתה עשור אבוד ששבו נגרמו ירידה דרסטית בתוצר לנפש, זינוק בגירעון ובחוב ואינפלציה ומשבר עמוק.
מנגד, ב-2003, תחת שר האוצר בנימין נתניהו, הממשלה החליטה על צעדים פיסקאליים אגרסיביים ועל רפורמות מבניות משמעותיות. התוצאה היתה 20 שנות צמיחה עקבית, תוך זינוק של התמ"ג לנפש.
פקידי האוצר הציגו לסמוטריץ' את הדילמה: האם ממשלת 2023 תתנהג כמו ממשלת 73 או כמו ממשלת 2003. "צריכים להחליט אם אנחנו ב-1973 או ב-2003 ויש לבצע צעדים מהר ונכון - או שניכנס לדשדוש ובירידה בצמיחה", הסבירו. ההמלצה של הפקידים היתה חד-משמעית: ייצוב פיסקלי (תקציבי) אגרסיבי ושינויים מבניים לצמיחת המשק.
שינויים מבניים הכרחיים
לא פחות חשיבות מההתאמות במיסוי ובהוצאה, העניקו הפקידים לשינויים מבניים או "הרפורמות". מיקוד הרפורמות היה סביב סוגיית התעסוקה. הפקידים הזכירו כי נתניהו כשר האוצר הנהיג את תוכנית "מרווחה לתעסוקה" כדי להכניס לשוק התעסוקה אוכלוסיות שלא השתתפו דיין. המסקנה היום היא כי התוכנית הצליחה עם נשים חרדיות וגם עם נשים ערביות אך נחלה כישלון מוחץ עם גברים חרדים. לכן, הצעד המיידי הוא רפורמה אגרסיבית בתחום הזה כאשר מרכזה הוא קביעת מיצוי כושר השתכרות על כל הטבות שהממשלה מעניקה: מעונות יום, הנחות בארנונה, וגם הטבות בביטוח לאומי, לרבות קצבאות.
זהו צעד דרמטי שברור שהממשלה הנוכחית התלויה במפלגות החרדיות לא תקבל. אך המהלכים הונחו על השולחן וזה תפקידם של הפקידות המקצועית: להציג מה שצריכים לעשות.
גם בתחום החינוך הכיוון ברור והיה ברור גם מראש: לתקצב חינוך ליב"ה ולהעניש את המוסדות החינוכיים שאינם מלמדים זאת.
הפקידות המקצועית התעקשה גם להכניס לתוכנית הכלכלית חוק גיוס חובה לכל תושבי ישראל-לרבות חרדים כאשר הדרישה כי חוק כזה יהיה תומך צמיחה (בניגוד מוחלט לצעה הנוכחית). גם בהקשר החינוך, פקידי האוצר הציעו תוכנית רחבה ללימודי שפה עברית לאוכלוסיה הערבית. ההיגיון הוא כי בניגוד לחרדים, הערבים רוצים להשתלב בשוק התעסוקה אך יש צורך בהסרת חסמים אמיתיים לרבות חסם השפה.
התוכנית כוללת גם פרק שלם על בניית תשתיות (חוק תשתיות לאומיות 2) המתמקדת בהסרת חסמים. פרק נוסף בתוכנית כולל רפורמות בפריון ותחרות ובמרכזן רפורמה מקיפה במיסוי ההייטק (מתן ודאות בתחום המיסים למשקיעים והגדלת האטרקטיביות לזרים).
גם פרק הרפורמות בתחום הפיננסי נכלל בתוכנית לרבות יישום רפורמת האיגוח שקידם נגיד בנק ישראל, אמיר ירון. פרק נוסף כולל רפורמות בתחום הקמעונאות ויוקר המחיה. עוד פרק מעניין עוסק ברפורמה ביחסים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי ובמרכזו העברת סמכויות מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי.
