צרכן שתבע 30 אלף שקל מרשת H&O על שליחת הודעות ספאם ישלם לרשת 8,000 שקל. כך עולה מפסק דין שניתן השבוע על ידי בית משפט השלום בתל אביב.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
במסגרת התביעה עתר התובע לפיצוי מרשת H&O או רשתות אופנה בגין 26 הודעות פרסומות ספאם שנשלחו על ידי הרשת לכתובת המייל שלו. אין מחלוקת כי התובע הוא זה שביקש להירשם לרשימת התפוצה ולניוזלטר של הנתבעת. בדיון שהתקיים לפני כשבועיים הסכימו הצדדים על דחיית התביעה, אך לא הושגה הסכמה בסוגיית ההוצאות, כאשר הרשת שיוצגה על ידי עו"ד דנה וקנין ממחלקת הליטיגציה במשרד וקסלר ברגמן ושות', עמדה על הוצאותיה בגין ניהול ההליך שלטענתה היה הליך סרק בו נקט התובע בחוסר תום לב.
בסיכומיו לעניין ההוצאות, שב התובע וטען כי הוא רואה במעשיו "שליחות ציבורית" התואמת את הוראות החוק. לדבריו, גם אם ייקבע שהיה חסר תום לב בשל האופן בו פעל להירשם שוב ושוב לניוזלטר של הנתבעת רק כדי לבקש הסרה ולבחון האם בקשתו מיושמת, הדבר עדיין אינו שולל את עילת תביעתו ואת זכאותו לפיצוי על פי חוק הספאם.
השופטת, אידית קליימן-בלק, לא קיבלה את טיעונו וקבעה כי התובע הפך "לצרכן שמטריד את העוסק המפרסם בכך שמרצונו וביוזמתו נרשם לרשימת תפוצה רק כדי להעמיד במבחן את מהירות ההסרה שלו מהרשימה ואם המפרסם נכשל לשיטת הצרכן, או אז חיש מהר נפתחת לו הדלת, כך לפחות לפי סברתו, להגשת תביעה לפי חוק הספאם במטרה להגיע מבעוד מועד להסכמה על פיצוי, לא מתוך כוונה לנהלה ולהגיע לחקר האמת. על דרך התנהלות זו, לא ניתן לעבור לסדר היום".
עוד קבעה כי "דומה כי בנסיבות דנן, התהפכו היוצרות והתובע הוא זה המטריד את הנתבעת ב'תקווה' שתפספס את אחת מהודעות ההסרה שהגיש דרך אחת מכתובות המייל הרבות אותן מחזיק באמתחתו, וכך יהא באפשרותו להגיש תביעה. לא ניתן להתעלם מהרושם כי התובע מצא לעצמו דרך נוחה לייצר עילות תביעה יש מאין כנגד הנתבעת תוך ניצול ציני של חוק הספאם למטרותיו. התנהלות זאת של התובע יש להוקיע מכל וכול".
השופטת הוסיפה, כי "חוק הספאם נועד לשמש כלי שרת בידי צרכן לקבל פיצוי על הטרדה בשל משלוח והצפה בדברי פרסומת אותם לא ביקש. מטרת החוק אינה להכשיר את הצרכן להיות משטרת דואר הספאם או לעסוק באכיפה מטעם עצמו או לוודא הפנמה של החוק בצורת הרשמה מגמתית לרשימת תפוצה באצטלא שהינו מבקש להימנות מבין לקוחותיו של בית העסק, רק כדי לבדוק אם הנתבעת מסירה אותו ממספר כתובות דוא"ל בהתאם לחוק ברגע שמבקש זאת. הנחת המוצא הגלומה בחוק הספאם היא כי מי שנרשם ביודעין ומרצון לרשימת תפוצה, או מועדון חברים, או נויזלטר של העוסק המפרסם, עושה זאת בשביל המטרה לשמה הדבר נועד, קרי: קבלת עדכונים ודברי פרסומת ולא כדי לבחון את דרכיו של העוסק כשוטר תנועה המחלק דוחות, על מנת לנגח את בית העסק במטרה להכשילו".
השופטת קבעה, כי "נכון וראוי היה לפסוק לחובת התובע גם הוצאות לטובת אוצר המדינה בשל השחתת זמן שיפוטי ושימוש לרעה בהליכי משפט. עם זאת, ומאחר והתובע הסכים לדחיית התביעה, וציין כי הפנים את מעשיו ואף הבטיח קבל עם ועדה להימנע מהם בעתיד, אמנע מעשות כן".
לבסוף, הורתה השופטת לפסוק לחובת התובע הוצאות בסך 8,000 שקל שישולמו ישירות לידי הנתבעת.
עו"ד וקנין מסרה: "אנו שמחים שבית המשפט קיבל את עמדת החברה והביע מורת רוח מהתנהלות התובע. בשורה התחתונה נקבע כי ניסיון לנצל את החוק לרעה, אינו משתלם".
