בית משפט השלום ברמלה קיבל לאחרונה תביעה נגד "כלל חברה לביטוח" והורה לה לפצות בכ-250 אלף שקל בעלי מכונית מרצדס שנגנבה. החברה טענה שהמבוטח מסר פרטים כוזבים ושהמשתמש האחרון לא נעל את הרכב כראוי, אבל השופט זכריה ימיני שדווקא "כלל" היא זאת שהסתירה דו"ח חוקר מטעמה.
התובע היה בעלים של רכב מרצדס-בנץ שהובא לישראל ב-2009 בייבוא אישי. כלל ביטחה את הרכב בביטוח מקיף וצד ג' המכסה גם אירועי גניבה. בעל המכונית סיפר שבפברואר 2017 הוא הלווה את הרכב לחברו לסוף שבוע, אך יומיים לאחר מכן קיבל שיחת טלפון מאיתורן שלפיה הרכב נגנב מחניה ליד בית החבר בנתניה.
לדבריו, "כלל" סירבה לפצותו בטענה שעלו סתירות בקשר למקרה הנטען. הוא טען שהחברה מתחמקת באמצעות טענות כלליות ולא הוכיחה מרמה. הוסיף כי הביטוח לא הציג את דו"ח החוקר מטעמו או את היסטוריית איכון הרכב שקיבל מחברת איתורן.
התובע צירף אישור על הגשת תלונה במשטרה בגין הגניבה ומכתב מאיתורן שלפיו עדיין מתקיימת פעילות מבצעית כדי להחזיר את הרכב. לתביעה צורף דו"ח שמאי שהעריך את שווי המכונית ב-187 אלף שקל, ובנוסף לנזק הכספי דרש 30 אלף שקל בגין עוגמת נפש.
"כלל" טענה להגנתה שבעל המכונית לא הוכיח את מקרה הגניבה והסתיר ממנה פרטים, כמו למשל העובדה שהרכב עבר תאונה לפני שנגנב ושהתובע ניסה למכור אותו. כמו כן, לטענתה, לא ברור אם חברו של התובע נעל את הרכב והפעיל את אמצעי המיגון.
עו"ד שני אדריאבל השופט ימיני קיבל את התביעה. הוא קבע שהתובע הוכיח את הגניבה באמצעות עדותו, עדות החבר שלווה את הרכב, עדות השמאי, התלונה במשטרה, המכתב מאיתורן וטופס ההצהרה על הגניבה שהגיש לנתבעת.
בפסק הדין צוין כי חברת הביטוח לא הציגה סתירות מהותיות בעדויות התובע וחברו שנמצאו מהימנות. השופט הסביר כי דווקא אי-הגשת דו"ח החוקר מטעם החברה, חרף דרישת בית המשפט, ואי-העדת עדים רלוונטיים שיכלו אולי לשפוך אור על אודות נסיבות הדחיה, פועלים לרעתה. נקבע כי בניגוד לטענותיה, בעל הרכב בהחלט דיווח בטופס ההצהרה שניסה למכור אותו טרם הגניבה ושהוא עבר תאונה.
גם טענת הביטוח לחשש שהמיגון ברכב לא הופעל נדחתה. השופט כתב כי "כלל" טענה שהאיתורן לא הופעל, אך במכתב הדחייה היא ציינה שהרכב "נוסע בנסיעה רגילה מנתניה ומבצע נסיעות ועצירות ומגיע לשטחי הרש"פ" (מידע שניתן לקבל רק באמצעות איתורן), ואף ניסתה לזמן את נציג חברת איתוראן שיעיד על איכוני הרכב. בנוסף, גרסת התובע לפיה גילה על הגניבה באמצעות שיחה ממוקד איתורן – לא נסתרה.
השופט ציין כי נראה ש"הנתבעת חיפשה בנרות כיצד לא לשלם תוך שימוש בטענות סרק, והתייחסות ל'צל הרים כהרים', מתוך כוונה לייאש את התובע". חוות הדעת של השמאי מטעם התובע התקבלה והשופט הורה על פיצוי בגין הגניבה בסך 184,406 שקל (לאחר ניכוי השתתפות עצמית) בתוספת 86,021 שקל בגין עוגמת נפש, שכר טרחת עו"ד והוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד דנה שמילוביץ משה
• ב"כ הנתבעת: עו"ד שלמה פיזנטי
• עו"ד שני אדרי עוסקת בדיני ביטוח
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
