בית המשפט המחוזי בלוד דחה לאחרונה ערעור שהגישה אישה על החלטה קודמת, שבמסגרתה נקבע כי הגרוש שלה יירשם כבעלים של מחצית מקרקע הרשומה על שמה בלבד. השופטים ורדה פלאוט וצבי ויצמן קבעו שהקרקע נרכשה מכספים שהופקדו לחשבון המשותף, ומכאן שנוצרה לגביה כוונת שיתוף. לעומתם סברה השופטת יעל מושקוביץ בדעת מיעוט שיש לחלק את הבעלות בקרקע באופן לא שוויוני לטובת האישה.
הקרקע החקלאית באזור חדרה נרכשה במהלך הנישואים תמורת 209 אלף שקל מחסכונות שצברה האישה לפני החתונה. הם נשברו והופקדו לחשבון המשותף ומשם הועברו למוכרי הקרקע. כשנתיים לאחר מכן לקחו בני הזוג הלוואה כדי לממן את היטל ההשבחה שעמד על 43 אלף שקל.
כשהחלו הליכי הגירושים פסק בית המשפט למשפחה כי הקרקע שייכת לבני הזוג שווה בשווה. נקבע כי העובדה שחסכונות האישה "שכבו" בחשבון המשותף זמן קצר בלבד טרם נמשכו לטובת הרכישה, לא שוללת את חלקו של הבעל בקרקע, ובפועל בני הזוג ראו בה נכס משותף.
בערעור שהגישה טענה האישה שהקרקע נרכשה מכספים שאמה וסבתה חסכו לטובתה מאז הולדתה. אלה הועברו לחשבון המשותף כ"תחנת מעבר" בלבד באופן שאינו יוצר לגביהם כוונת שיתוף. מנגד טען הבעל שהקרקע נרכשה במהלך הנישואין ומכספים מהחשבון המשותף, כך שיש לראותה כמשותפת. הוא הוסיף שתשלום היטל ההשבחה מכספים משותפים מעיד כאלף עדים על כוונת שיתוף. לדבריו מעולם לא נאמר לו שהקרקע של אשתו בלבד, ואילו היה יודע – לא היה מביא עמה לעולם ילדים לאחר מכן.
עו"ד חגית הלויואכן, השופטת פלאוט קבעה שאין להתערב בפסיקת בית המשפט למשפחה. היא ציינה כי השופטת שם האמינה לזעקת הבעל שלפיה היה נמנע מהבאת ילדים נוספים לו היה יודע שישנה הפרדה רכושית בנוגע לקרקע: "אם אין די בכך, אין מחלוקת כי נלקחה הלוואה משותפת ע"ס 60 אלף שקל אשר שימשה, או למצער רובה שימש, לתשלום היטל ההשבחה החל על הנכס, ודומה כי די בכך בלבד כדי ליצור שיתוף בנכס".
היא הדגישה כי מדובר בקרקע בלבד, ומכאן שיש לתהות כיצד התכוונה האישה לממן את עלויות בניית הבית בסך כ-900 אלף שקל נוספים ללא עזרת הבעל. תהייה נוספת שהעלה השופט ויצמן הייתה מדוע חסכונות האישה הופקדו דווקא לחשבון המשותף ולא לחשבון ייעודי אחר. המסקנה הנובעת מכך, ציינו, היא שבני הזוג ראו את רכישת הקרקע כעניין משותף, ומכאן שהיא שייכת לשניהם שווה בשווה.
לעומתם, השופטת מושקוביץ סברה בדעת מיעוט כי אין חשיבות להפקדת החסכונות בחשבון המשותף, אשר נעשתה כפי הנראה בלית ברירה. היא קבעה שמימון הרכישה באמצעות כספי האישה ורישום הקרקע על שמה בלבד מצד אחד, והשתתפות הבעל בתשלום היטל ההשבחה מהצד השני, מצדיקים לאזן את הקרקע באופן לא שוויוני ביניהם, בחלוקה של 70%-30% לטובת האישה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד חגית הלוי עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
