בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים הורה לאחרונה למשרד הפנים לנמק עד סוף 2024 מדוע הוא מסרב להעניק אזרחות לאזרח ליבריה שהתחתן עם ישראלית והביא עימה ילדים. השופט נמרוד פלקס קבע שאם לא יתקבל עד אז נימוק ענייני – המבקש יקבל אזרחות.
מדובר בגבר שנמלט מארצו ברקע מלחמת האזרחים שהשתוללה בה והסתנן לארץ בשנת 2010. בשלב מסוים הכיר אישה ישראלית והתגייר במקביל למערכת היחסים איתה. ב-2014 הם התחתנו ומאז נולדו להם שלושה ילדים.
עוד קודם לכן, בהיותם ידועים בציבור, הם ניהלו הליכים מול רשות האוכלוסין וההגירה לצורך מתן אזרחות ישראלית. בקשתם נדחתה לאחר שנמצא כי הדרכון הליברי שבו החזיק היה מזויף, והוא אולץ לחזור למדינתו על מנת להנפיק דרכון תקין.
באמצע 2020 החליטה רשות האוכלוסין להעניק לו תושבות קבע בלבד. ערר פנימי על ההחלטה נדחה, והשגה על החלטת הדחייה בפני בית הדין לעררים נדחתה אף היא. מכאן הערעור שהוגש לבית המשפט לעניינים מנהליים במרץ האחרון.
לטענת בני הזוג, רשות האוכלוסין הפעילה את סמכותה באופן שגוי כשבחרה להעניש את הבעל על חטאי העבר שלו ולהעניק לו תושבות קבע בלבד, אף שאין לו עבר פלילי ושהקשר הזוגי שלו כן ואמיתי. הוא הדגיש שהוא לא ידע על זיוף דרכונו כך שמלכתחילה לא היה מקום "להתנקם" בו באמצעות דחיית בקשתו לאזרחות.
מנגד טען משרד הפנים שנתון לו שיקול דעת נרחב אם להעניק אזרחות ישראלית, כאשר בשל התנהלותו חסרת ניקיון הכפיים של המערער – ובראשה הסתננותו לישראל, שהייתו הבלתי חוקית בה והזדהותו באמצעות דרכון מזויף – היא הייתה רשאית להסתפק במתן תושבות קבע.
השופט פלקס הסכים אמנם עם הטענה ששיקול הדעת של הרשות רחב ביותר. עם זאת, הוא הדגיש שהיא אינה מוגנת מפני ביקורת שיפוטית ובית המשפט לא יהסס להתערב בהחלטתה ככל שנפל בה פגם חמור.
מסקנתו הייתה כי משרד הפנים אכן טעה כשזקף לחובת המערער את הסתננותו והזדהותו באמצעות דרכון מזויף. בפסק הדין צוין כי גם בהנחה שהוא ידע על הזיוף – הרי שחלפו מאז תשע שנים ולא היה מקום שהרשות תביא זאת בחשבון כטעם לדחיית בקשתו לאזרחות, כשאין מחלוקת שהוא לא הורשע בפלילים ומנהל מזה שנים רבות מערכת יחסים כנה עם ישראלית.
בהקשר לכך הדגיש השופט שהרשות למעשה גילתה כלפיו יחס הגרוע מזה שמקבל מורשע בפלילים, שכן בעוד רישום כזה נמחק בחלוף השנים, כאן מעשיו של המערער עומדים לו לרועץ עד עצם היום הזה. נפסק כי אין מקום לזקוף את חטאי העבר הנטענים עד אין קץ, "וודאי שאין מקום להעמיד את המערער, אשר לא הורשע בפליליים, במצב גרוע מזה שהיה בו אילו היה מורשע בפליליים".
בנסיבות אלה קבע השופט פלקס שתינתן לבעל אזרחות ישראלית, אלא אם כן הרשות תציג עד סוף השנה הנוכחית טעם ענייני מדוע אין לעשות זאת.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערים: עו"ד ט' פורשן
• ב"כ המשיבה: עו"ד ה' קרמר מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
• עו"ד סופי גרניט עוסקת באזרחויות ואשרות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
