מטוס פרטי הוא אחד מסמלי הסטטוס של האלפיון העליון. נוחי דנקנר, טדי שגיא, חיים כצמן ואחרים החזיקו או מחזיקים במטוס כזה, בעלויות של מיליוני דולרים בשנה. רבים אחרים שיכולים להרשות לעצמם נמנעים מלהחזיק במטוס פרטי כדי לא לנקר עיניים ולמשוך ביקורת, והם שוכרים מטוס פרטי לפי הצורך, לנופש או לטיסת עסקים.
ב-2011 זיהה יניב סלמון את הצורך הזה והקים את חברת גלרום, שעיסוקה תיווך שעות טיסה לאלפיון העליון. השיטה עבדה כך שגלרום הייתה גובה מאיש העסקים פיקדון של כ-400 אלף דולר (כמיליון שקל), ומתחייבת לארגן לו שירותי טיסה לפי דרישה, ועבור כל טיסה הייתה מפחיתה חלק מסכום הפיקדון ומשאירה "יתרה לניצול".
עם השנים הפכה גלרום לספק הכמעט יחיד בתחום, עם רשימת לקוחות מצמרת העושר העסקית הישראלית, בהם ליאון קופלר (סופר-פארם), ישי דוידי (פימי), איל ולדמן (מלאנוקס), אסי שמלצר (שלמה סיקסט), יונתן קולבר, שלמה דברת (ויולה), רמי קליש (פיטנגו), רועי בן ימי (אל.אר), מוקי שנידמן (ביטוח ישיר), מאיר שמיר (מבטח שמיר), דרורית ורטהיים (קוקה קולה), זוהר לוי (סאמיט), דני זלקינד (אלקו), אסי טוכמאייר (ישראל קנדה), יובל חרל"פ (כלמוביל), עומר אדם ועוד רבים.
בתמורה לתיווך בין ספקי טיסה ללקוחות גבתה גלרום עמלה יפה, ובחלוף 13 שנים שבהן העסק עבד מעולה הפך סלמון לאיש עסקים אמיד. אבל בחודשים האחרונים האידיליה נגמרה. כמה מהלקוחות המפורסמים, בהם קולבר ושמלצר, הגישו נגד גלרום וסלמון תביעה לבית המשפט. ההליך שנפתח חשף את רשימת עשרות הלקוחות מבכירי המשק, שכלפי כל אחד מהם נותר לגלרום וסלמון חוב של מאות אלפי שקלים. רובם ככולם פשוט לא קיבלו את מלוא השירות עבור הפיקדון שהפקידו בידיו.
בתביעה שהגיש קולבר במאי להחזר של 329 אלף דולר, טען כי בטיסה שהזמין באפריל דרש ממנו בעל המטוס לספק התחייבות אישית שלפיה, אם גלרום לא תשלם את עלות הטיסה, הוא יישא בה. אחרי שלושה שבועות, לפי התביעה, אכן נדרש קולבר לשלם את עלות הטיסה. "התחוור לי כי סלמון לקח כספים רבים מלקוחות, במה שנראה כהתנהלות תרמיתית שיטתית של הוצאות כספים והברחתם למקומות שונים", טען קולבר. הוא ציין בתביעה כי השירותים שהחברה סיפקה דרשו התנהלות דיסקרטית כדי לשמור על פרטיות המשתמשים, וכי סלמון פיתח קשרים אישיים עם הלקוחות. ואכן, מרבית אנשי העסקים העדיפו לא להגיש תביעות נגד סלמון כדי לא להיחשף.
סלמון, התברר, צבר חובות של 70 מיליון שקל והגיע לחדלות פרעון. עורך הדין ליאור מרקוביץ' מונה כנאמן של גלרום על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. לטענתו בדו"ח הראשוני שהגיש ביוני, קיים חשש להונאה מצדו של סלמון, שהשתמש בכספים שהוזרמו לחברה כדי לפרוע באמצעותן הלוואות אחרות בריביות גבוהות שנטל, במעין שיטת פירמידה. לאחר מינוי הנאמן הגישה החברה לבית המשפט דו"ח עם רשימת הנושים, שחשפה את המיליארדרים שנפלו קורבן למה שחלקם מגדירים כעת כ"עוקץ". אחרים מהם, כמו ג'קי בן זקן ואיל ולדמן, מופיעים ברשימה כמי שהעמידו הלוואות לחברה. סלמון עצמו טוען כי לא השתמש בפקדונות של לקוחות גלרום.
סלמון, 47, תושב מושב לכיש, טען באמצעות עו"ד יריב ואקנין כי הידרדרות גלרום החלה עם מגפת הקורונה ולאחר שניסתה להרחיב את עסקיה לתחומים אחרים. גלרום השקיעה בחברה אחרת שהקים, פלנטפוד, שלה היה זיכיון להקמת מסעדה תחת השף משה שגב ביס פלאנט בבאר שבע. סלמון השקיע חמישה מיליון שקל, ובנוסף נשאה גלרום בהפסדים של מיליוני שקלים. הנאמן טען בדו"ח כי החברה שילמה סכומים ניכרים, תוך העדפת נושים אסורה וכי היא נעדרת נכסים מוחשיים.
אחד מאנשי העסקים שנותרו עם חוב אמר לכלכליסט כי לסלמון "אין כנראה גרוש על התחת", וכי הנושים מנסים כעת להציל חלק מהחוב באמצעות ניסיון לאתר רכוש של סלמון. הממונה על חדלות פרעון קבע כי סלמון ישלם לקופת הנושים 5,000 שקל בחודש.
תביעה אחרת נגד סלמון, בסך 715 אלף שקל, הוגשה בשם חברת כרמל ספנות. בתביעה נטען כי סלמון עקץ את החברה והוציא ממנה במרמה 650 אלף שקל. כן נטען כי סלמון הפיל לקוחות רבים בסכומי עתק, ובין היתר לווה מדיילת 1.8 מיליון שקל, שאותם לוותה מאביה, ולא השיב את הסכום.
עורך דינו של סלמון: "אין שמץ אמת בטענות כי מרשי פעל שלא בתום לב"
עורך הדין יריב ואקנין המייצג את סלמון מסר בתגובה: לו היה שמץ של אמת בטענות כי מרשי פעל שלא בתום לב הרי שבית המשפט והמנהל המיוחד לא היו מתירים לו לשוב ולהפעיל את החברה במטרה לצמצם הפסדיה, מאז התפרצות מגיפת הקורונה מרשי איבד את כל מה שעמל עליו כל חייו, החברה ביתו הפרטי ואף הזוגיות שלו ומשפחתו, ועדיין הוא נחוש גם בימים קשים אלו לעבוד ולהשיב חובותיו עד תום.
"מרשי עובד משך שנים ארוכות ושירת את מיטב עשירי ישראל וסיפק לאחרונים טיסות פרטיות איכותיות לכלל היעדים בעולם. חברת גלרום תעופה, התנהלה בצורה מעולה, לאחר שנצברו בקופתה רווחים ולאחר התייעצות עם רואה חשבון מטעם החברה, התקבלה בחברה החלטה כדין - להרחיב אפיקי ההשקעה של החברה וזאת במטרה ולהשיא רווחי החברה, ואכן החברה החליטה על השקעה באפיקים נוספים כמו בתחום המסעדנות ואף תרמה לטובת החברה וקידום נושאים אקוטיים כמו עידוד כדורגל נשים.
"עם פרוץ מגפת הקורונה נעצרו באבחה אחת כלל עסקי החברה שמטבע הדברים היו מהעסקים החלשים יותר ואלה שהתאוששו לאט יותר כמו תחום הטיסות והמסעדנות.
"מאותו הרגע החברה החלה אט אט להיות גרעונית וזו נאבקה על קיומה. למרבה הצער גם המדינה לא השכילה לפצות את החברה וגם הפיצוי שניתן היה נמוך בהרבה מהנזקים שנגרמו.
"וכך נוצר מצב שבו כספים שנכנסו לחברה שימשו, בין היתר, לכיסוי פיגורים ותשלומים לצורך הפעלת והבראת החברה. מרשי והחברה מעולם לא נטלו כספי פיקדון אלא למעשה ההכנסות שהיו לחברה שימשו לכלל הוצאות החברה, בין היתר, ניהול, שיווק, פרסום, אחזקה ותשלום לחברות שסיפקו שירותי vip ללקוחות החברה, וכיו״ב. ברי לכל כי אין ולו חשבון אחד של פיקדונות שנפתח אלא הלקוחות של מרשי רכשו בנק שעות תוך תשלום על אותן שעות מראש, כספים שהועברו ברובם לחברות התעופה השונות ולהוצאות שונות של החברה.
"לאחר כשלוש שנים של ניסיונות להבריא החברה ולאחר שמרשי האמין כי הוא מסוגל להתגבר על המשבר הכלכלי הבנקים החלו לסגור את חשבונות הבנק של החברה והחברה נקלעה לקשיים של למעלה מ-70 מיליון שקל.
"מרשי משתף פעולה עם המנהל המיוחד שמונה בתיק ואף הסכים להצעה לחזור ולהפעיל החברה בפיקוח בית המשפט במטרה לנסות ולהשיב לכלל הנושים את כספם".
