העובדה שההטבות שמקבלים עובדי מדינה לאחזקת רכב מקפיצים את שיעור הבעלות שלהם על רכב, ואת שיעור השימוש בו, אינה חדשה, ובסקירה של משרד האוצר מיולי אף קבעה הכלכלנית הראשית כי "תמריצי הרכבים במנהל הציבורי תורמים משמעותית לעומס בכבישים". דו"ח חדש של מכון המחקר והמידע של הכנסת, שהוכן לבקשת ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה), שופך אור גם על משרדי הממשלה שבהם שיעור העובדים שמקבלים את אותן הטבות הוא הגבוה ביותר.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לפי הנתונים, השיא בשיעור העובדים שמקבלים את החזר ההוצאות שייך לנציבות מס הכנסה ש-2,684 מעובדיה, 93.8% מהעובדים, קיבלו הוצאות רכב קבועות ומשתנות בסכום ממוצע של 1,315 שקל בחודש. הבאים בתור הם אגף המכס והמע"מ עם 2,211 עובדים, שיעור של 92.8%, שמקבלים 1,292 שקל בחודש. במשרד הבריאות יש 6,494 עובדים שמקבלים את ההחזר, אך מדובר בשיעור נמוך יחסית של 18.8%.
משרד התחבורה אמנם אינו אחד מחמשת הגופים עם השיעור הגבוה ביותר של מקבלי הוצאות רכב, אבל הוא לא רחוק משם: 85.2% מעובדי המשרד שאחראי גם על התחבורה הציבורית מחזיקים ברכב כדי לקבל בכל חודש תוספת ממוצעת בסך 1,289 שקלים למשכורת החודשית. מדובר ב-740 איש. כמה מהם יגיעו למשרד ברכבת או באוטובוס ויחוו על בשרם את כשלי התחבורה הציבורית?
לפי הדו"ח, ב-2019 היו 32,991 עובדי מדינה שזכו לקבל הוצאות רכב, לא כולל את מערכת הביטחון על זרועותיה השונות. בממוצע קיבל כל עובד החזרים של 36 אלף שקל מהמדינה עבור אחזקת רכב. המדינה הוציאה באותה שנה בסעיף החזר ההוצ' רכב לעובדיה סכום כולל של 437 מיליון שקל, מתוכו 258.7 מיליון שקל תשלומי מסים.
לפי נתוני הלמ"ס, ב-27.7% ממשקי הבית בישראל מחזיקים שני כלי רכב או יותר, בזמן שבקרב עובדים בשירות הציבורי השיעור כמעט כפול: 52.1%. בנוסף, אם בממוצע 22.3% ממשקי הבית אינם מחזיקים כלל רכב, בקרב מי שאחד מבני הבית עובד בשירות הציבורי, השיעור יורד בחדות ל-7.9%. רק שיעור הבעלות על רכב אחד גבוה יותר, אם כי בפער קטן יותר, בקרב משפחות של מי שאינם עובדים בשירות הציבורי: 50% לעומת 40%.
השפעה ישירה על מספר הרכבים בבית
השכמי השכר במגזר הציבורי כוללים שלושה סעיפים שונים של החזר הוצאות רכב לעובד. הראשון הוא קצובת נסיעה, חישוב עלות הנסיעה שלו בתחבורה הציבורית, המשולם לו כסעיף במשכורת וחייב במס, ובפועל מאפשר לו שימוש חופשי בכסף.
בנוסף, עובדי מדינה שנדרשים לנסוע ברכבם הפרטי לצורך עבודתם, זכאים להחזר הוצאות בהתאם לרמת הניידות המאושרת להם: הוצאות קבועות ומשתנות, החזר עלות הביטוח ואגרת הטסט השנתי. בסעיף הזה, הכבד משמעותית תקציבים, נושאת המדינה במס על ההטבה.
בנוסף, מציין הדוח, השכר הממוצע במגזר הציבורי גבוה יותר מהממוצע ביתר הענפים, מה שמקל על היכולת להחזיק רכב נוסף, זאת מעבר לסעיף הוצאות הרכב. העובד חייב להחזיק רכב בבעלותו, ולהיות בעל רשיון רכב תקף, וההחזרים נדיבים: רק בסעיף הביטוח יכול עובד לקבל עד 7,000 שקל בשנה, סכום שיכול לכסות את עלויות ביטוח החובה המקיף לרוב הנהגים לרכב בעלות של 180 אלף שקל.
לפי דוח של המשרד להגנת הסביבה מ-2018, המשך מתן הוצאות רכב כהטבה לעובדי המדינה ללא צורך באחזקת רכב בפועל, או תלות בסוג הרכב המוחזק, יקטין את הנסועה השנתית של העובדים ב-21.8 מיליון ק"מ, ויביא תועלת בסך 59.5 מיליון שקל בשנה אם תיושם רק לעובדי המדינה, ו-680 מיליון אם תיושם לכל עובדי המגזר הציבורי.
עובד יוכל להמשיך לקבל שכר כרגיל, אבל להגיע למשרד בתחבורה ציבורית, בקארפול, באופניים ובקורקינטים, או בשילוב ביניהם. הסבת 10% ממקומות החנייה לעובדי המדינה לכאלה המיועדים לעובדים שמגיעים בנסיעה משותפת, תחסוך 17.6 מיליון ק"מ מהכבישים, ותביא תעלת של 43.7 מיליון שקל במקרה של עובדי המדינה ו-470 מיליון שקל לכל עובדי המגזר הציבורי. עידוד נסיעה באופניים באמצעות תוספת מתקני עיגון, עמדות טעינה לכלים חשמליים, מקלחות ותאי אחסון, תחסוך 1.7 מיליון ק"מ של נסיעה ברכב, 4.9 מיליון שקל במקרה של עובדי מדינה ו-52 מיליון שקל לכל עובדי המגזר הציבורי.
עם זאת, לפי סקירת האוצר מיולי, מבדיקה שנערכה בקרב כלל העובדים בענפי המשק, עלה כי השתתפות המעסיק בהוצאות רכב או מתן רכב צמוד מביאה לעלייה בהסתברות להגעה לעבודה באמצעות הרכב הפרטי ב-18 נקודות האחוז, אך לא נמצאה עדות לכך שבעלות על רכב מביאה לנסועה (קילומטראז') של רכביהם של עובדי המדינה יותר מעובדים בענפים אחרים.
יצוין כי בעיות חנייה הן התלונה הנפוצה ביותר בקרב עובדי קריית הממשלה בירושלים, שרבים מהם מגיעים בכל יום מחוץ לעיר, למרות שהקריה מרוחקת פחות מק"מ מתחנת נבון של הקו המהיר מתל אביב.
ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה), שכאמור לבקשתו בוצע הדו"ח, טען: "זהו אבסורד, מצד אחד רוצים לצמצם את נסיעות כלי הרכב הפרטיים ובמיוחד את הנסיעות לעבודה בשעות העומס, המדינה מכוונת את הנוסעים לתחבורה הציבורית אך מתנים את המרכיב של אחזקת הרכב בנסיעה ממשית ברכישת רכב. מדובר בעשרות אלפי עובדי המגזר הציבורי שפועלים כנגד המדיניות אותה מובילה המדינה ורוכשים כלי רכב רק בכדי לקבל הטבה זו. על האוצר לגלות פתיחות ולהעניק תמריצים לעובדים הבוחרים להגיע באופן ירוק או בתחבורה הציבורית למקום עבודתם. זו פעולה שלא תעלה למדינה בהוצאה. הרווח גדול, תלוש ירוק יגרע חלק גדול מהרכבים בכבישים ויצמצם את העומסים בכבישים".