ירש את המשק עם אמא: דור רביעי לחקלאים
(צילום: אביהו שפירא, חגי דקל)
החקלאים זועמים מאוד בתקופה האחרונה, וחוששים לעתידם בשל רפורמת החקלאות שמקדמים שר האוצר אביגדור ליברמן ושר החקלאות עודד פורר. זאת כמובן לא הפעם הראשונה ששאלת עתיד ענף החקלאות בארץ עולה, והחשש הוא שהדור הנוכחי לא ימשיך את הדורות הקודמים שעבדו את האדמה. לכבוד חג השבועות ynet מביא את סיפורם של ארבע משפחות שבהן למרות הקשיים או הרפורמה המתקרבת, ממשיכים לתפעל את עסקי החקלאות המשפחתיים, ומתכוונים להמשיך לעשות זאת גם בעתיד.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עומרי כנות, מושב כחל | "קוראים לנו גנבי קרקעות"
משפחת כנות מגדלת במשק שלה במושב כחל ליד צומת עמיעד ועם נוף מדהים לכנרת והגולן, מנגו, אבוקדו, הדרים, קצת ליצ'י והם היו מראשוני המגדלים של אוכמניות בישראל. "זו בשורה חדשה שהגיעה כאן לארץ בשנים האחרונות. אנחנו גאים להיות ראשונים בגידול הזה, כבר שש שנים מאז שהתחלנו. היום יותר ויותר ניתן למצוא אוכמניות טריות על המדף", מספר עומרי כנות (33), דור רביעי של חקלאים במשפחתו.
איך הפכת בעצם לחקלאי?
"אני נמצא פה במשק מתוך הערצה והערכה להורים שלי שהקימו את העסק הזה. זה עסק שמקיים את עצמו כלכלית, מסוגל להחזיק לי פה משכורת. אני יכול לגדל משפחה בצורה יותר נוחה בעתיד. ככה אבא שלי גידל אותנו".
הרפורמה בחקלאות לא מדאיגה אותך?
"קודם כל יש עתיד לחקלאות הישראלית, גם אם היא תהיה שונה מאיך שהייתה בעבר. זה מדאיג מאוד מה שקורה עכשיו עם הרפורמה, אבל כמו שאמרתי, אנחנו מגדלים מגוון רחב של גידולים, ולא רק אנחנו. הרבה מאוד חקלאים חייבים להחזיק מגוון רחב של גידולים, כי יכול להיות שגידול אחד יצליח ולגידול אחר אין עתיד. אנחנו חייבים תמיד לשנות, אם זה בהתאם למזג האוויר, למים וכמובן הממשלה הזו ושרי החקלאות לדורותיהם".
יש לך איזה מסר שאתה רוצה להעביר לשר החקלאות, אולי גם לצרכנים?
"אני חייב להגיד שלא מעט פעמים אני רואה בכתבות באינטרנט שמדברות על חקלאות וייבוא תגובות של אנשים, איך שהם רואים את החקלאות בארץ, ממש נאצות, קוראים לנו גנבי קרקעות. לבן אדם קשה להבין את החיים שלנו, אנחנו אנשים שמנסים לקיים את עצמנו, כל הזמן משתנים, מאוד מאוד גאים שאנחנו מסוגלים לספק תוצרת איכותית לאזרחי ישראל ואנחנו מאוד מאוד נהנים מהעבודה ומהתוצרת".
חקלאות דור 2 ניצן בונשטיין חקלאי דור חמישי
(צילום: שמיר אלבז, סטס קופולו)
ניצן בונשטיין, זיכרון יעקב | "רואה את עצמי חקלאי 20 שנה קדימה"
משפחת בונשטיין עוסקת בחקלאות עוד מימי הקמתה של זיכרון יעקב. העסק, שמגדל פירות קיץ – אפרסק, נקטרינות, שסק, משמש, אפרסמון וענבים, הוא משפחתי שהבעלות עליו מתחלקת בין האחים במשפחה. ניצן, בן של אחד האחים, הוא למעשה דור חמישי לחקלאות בזיכרון. במקביל הוא גם סטודנט לקיימות במרכז הבינתחומי בהרצליה.
ניצן, רוב הצעירים בורחים מחקלאות, למה בחרת אחרת.
"נכון, זה באמת קצת מוזר. אני מסתובב בעסק עם חבר'ה יותר מבוגרים ממני ואין הרבה צעירים בנוף. זה קצת עצוב לראות. קיבלתי את ההחלטה איפשהו בסוף הצבא. עבדתי פה כמעט שנתיים ועכשיו יצאתי ללימודים במרכז הבינתחומי".
יכולת ללכת להייטק.
"יכולתי להיות במקום אחר, אבל בסוף זה עסק משפחתי, זה הרבה שנים. אני אוהב את המקום הזה, אוהב לקום בבוקר, אוהב את העבודה הקשה. יש גאווה גדולה להיות חלק מהדבר הזה, וזה נותן הרבה יותר ממה שזה לוקח לדעתי".
הרפורמה המתקרבת, והקשיים בלי קשר, לא גורמים לך לחשוש לעתיד שלך ושל החקלאות בארץ?
"אני רואה את עצמי חקלאי 20 שנה קדימה. רואה את הציונות, אהבת הארץ ואהבת האדמה. זה מה שמחזיק אותי. לא אשקר שכסף זה לא שיקול, אבל יש דברים שהם קצת יותר חשובים. בסוף זאת המדינה שלנו".
חקלאות דור 2 משפחת מלול מושב שעל
(צילום: אביהו שפירא, שמוליק דודפור)
יהודה מלול, מושב שעל | "לא מעניין אותי לעבור למרכז לעשות כסף"
במשפחת מלול, שמגדלת דובדבנים, ענבי יין, נקטרינות ותפוחים, הבינו שכדי להמשיך ולקיים את העסק המשפחתי הם צריכים לשנות חשיבה, לשווק ישירות לצרכן וגם לשלב תיירות חקלאית. "מתוך הרשעות והטיפשות של מה שעושים לחקלאות נולד הקטיף העצמי אצלנו במשק", מספר האב שמעון. "החלקה היא מאוד יפה ומזמינה. מי שנכנס מתקבל בברכת האילנות".
יהודה ואיתי הם שני בניו של יהודה, שנכנסו לעסק. "הייתי די סקפטי", הוא מודה כשנשאל האם חשב שימשיכו את דרכו. "כשהם אמרו לי שהם רוצים להישאר אמרתי להם 'מה יש לכם פה? תלכו מפה, תצאו החוצה. איתי עבד בתל אביב, והרוויח משכורת יפה של הייטק. אבל הוא אמר לי שיש לו חרא של חיים שם והוא חוזר לגולן. הוא אמר שיקנה אוטו וישווק את הפירות שלי, והיום יש לנו כבר קבוצות רכישה שעובדות עם משק מלול".
יהודה, למה בעצם בחרת להיות חקלאי?
"בחרתי כי קודם כל גדלתי כאן במושב ולא יכול לראות את עצמי במקום אחר. הלכתי לכיוון של התיירות והשיווק של הפירות ישר לצרכן, ובזה אנחנו רואים נחמה. לא מעניין אותי לעבור למרכז לעשות כסף. אני מבסוט בשלי, במה שאני עושה ונהנה מהדרך. בגדול יש עתיד לחקלאות אם משלבים את זה עם תיירות".
מה דעתך על הרפורמה בחקלאות?
"כל הסיפור הזה שדופקים את החקלאים נכון. ובגלל זה, כמגדלים אנחנו מנסים להביא כמה שיותר אחוז מהתוצרת שלנו לצרכן, וכולם נהנים מזה. גם הצרכן נהנה מחצי מחיר מהסופר, וגם אנחנו נהנים מכפול 3-2.5 ממה שהיינו מקבלים במקום אחר. ואם כל החקלאים יעבדו ככה ויעזרו אחד לשני אולי זה יציל את הענף. יש לנו כאן חברים שמגדלים תוצרת, ואנחנו קונים את הפרי מהם במחיר הרבה יותר טוב ממה שכל סוחר אחר ישלם להם, ומצליחים להרוויח על זה שאנחנו מוכרים לצרכן, והוא עדיין קונה את זה בזול".
חקלאות דור 2 בעז כנות חגית כנות דבוראים מושב אביגדור
(צילום: בראל אפרים, אסף חן)
חגית כנות, מושב אביגדור | "יש רגעים של בהלה"
בועז כנות כבר עובד 35 שנים בענף הדבש, ובשנים האחרונות גם ילדיו הצטרפו אליו. "לא עודדתי את הילדים להצטרף לעסק, הם רצו. לא חייבתי אותם. הם אוהבים את העולם הזה, ויש כאן עסק שיכול לקלוט אותם והם רואים בזה את העתיד שלהם", הוא מספר.
עסק של דבש נשמע כמו דבר לא פשוט, היו תקופות שהתייאשת?
"אנחנו אנשים אופטימיים. יש תקופות, לא אקרא לזה ייאוש, אבל בהחלט תקופות פחות טובות. אבל אנחנו מתמודדים. התמודדנו בעבר ונתמודד בעתיד".
כאמור, ילדיו של בועז הצטרפו אליו לעסק, אחת מהן היא חגית. "לא נולדתי ואמרתי שאהיה מגדלת דבורים כשאהיה גדולה. זה קרה בשנים האחרונות", היא מציינת. "עשיתי תואר ראשון בפקולטה לחקלאות, ואז הבנתי שהחקלאות באמת מושכת אותי, שאני רוצה לחזור לעסק. חשוב לי שהעסק המשפחתי ימשיך. עשיתי תואר שני במחקר של דבורים, וסיימתי אותו לפני חצי שנה".
כמישהי שרואה דברים קצת אחרת מאבא שלך, את לא חוששת בעקבות המצב?
"יש רגעים של בהלה. אני כל הזמן אומרת לאבא שלי איך הוא מתמודד עם הדברים האלה כל השנים? כל פעם צץ משהו אחר, אם זה קשור לממשלה, למזג האוויר, ואני לא יודעת איך הוא נשאר אופטימי וממשיך קדימה. אבל אני באמת מאמינה בחקלאות, בדבורים ובענף הדבש, ולי זה חשוב שתהיה המשכיות".
לסיכום אומר בועז: "הדבורים כ"כ חשובות למין האנושי, ואנחנו סוג של שליחים. אנחנו חייבים להמשיך ולקיים מכוורת מסחרית גדולה על מנת לאפשר ייצור מזון נגיש ואיכותי לתושבי המדינה. בעצם אין לנו ברירה. בעיני זו שליחות. בדיוק בעידן הזה, כשרוב האנושות עברה לגור בערים וכמות האנשים עם הידע החקלאי והידע של ייצור המזון הולכת ופוחתת, מי שנותר צריך להמשיך".
פורסם לראשונה: 07:33, 03.06.22
