כשאני סוקרת את מספר הנשים המנהיגות והמובילות, שצמחו בישראל מאז הקמתה, הלב מתמלא גאווה. כמעט בכל תחום יש נשים בתפקידי ובעמדות מפתח, ורשימת הנשים, שהותירו חותם בעבר ומותירות בהווה, הולכת ומתארכת. בצד זה עדיין יש בקרבנו נשים רבות, רבות מדי, שלא מקבלות הזדמנות להוכיח את עצמן רק בשל מינן.
יעל ולצרצילום: פרטילצערנו יש גם נשים רבות, מוכות גורל, שיכלו בקלות להתברג לאחת המשבצות, ומסיבות שאינן תלויות בהן, נמנע הדבר מהן. מכאן נישא עיניים אל הדור הבא: ילדות ונערות, שגדלות כאן, ויביאו בשורות לחברה ולמדינה בעתיד. תקוותנו, שתגיע מהר השנה בה ייעשה הצדק עם נשים, בשל חלקן היחסי באוכלוסייה, ובזכות ההכרה ביכולותיהן.
לזכר הנרצחות שלא ישובו, ולמען החטופות שעוד ישובו
ב־7 באוקטובר, השבת השחורה, נרצחו בידי מרצחים נתעבים מעל 1,200 אזרחים, בהם נשים, נערות, ילדות ותינוקות. מעל 250 אזרחים נחטפו בידי חיות אדם של ארגון חמא"ס לרצועת עזה. כל חטאם היה בכך, שהם בחרו לשמוח ולרקוד במסיבה ברעים, או להתגורר באחד מיישובי עוטף עזה, כדי ליישב את הארץ ולמלא אחר מטרות הציונות. רשימה עצובה זו כוללת גם תינוקות, ילדות, נערות ונשים, ששמו מבטחן בצבא ובמדינה וחשבו שיגנו עליהן, ומצאו את עצמן מופקרות לגורלן. חלקן הוחזרו במסגרת העסקה הראשונה להחזרת השבויים. חלקן עדיין שם, במנהרות העמוקות. חשוך ואפל להן, הן רעבות, חיות בפחד מתמיד, בחיים לא חיים, רק מחכות לשוב ולראות קרן שמש, ולחזור לחיק יקיריהן ואל ביתן.
אני מביטה אל הפנים המחייכות של הנשים והנערות שנרצחו, ואל פני אלו שנמצאות עדיין בשבי. התמונות קורעות את הנשמה, הדמעות מציפות. כל נרצחת וחטופה היא סיפור. ילדה, נערה או אישה, שחייה נגדעו או התהפכו ברגע אחד.
השנה בחרנו להוסיף משבצת ריקה עם סימני שאלה במרכזה. היה אפשר להציב בה תמונה של מנהיגה שנרצחה באכזריות בטבח הנורא, ואפשר שנמלא בה בעתיד פנים מחייכות של מנהיגה, שתצמח מתוך החטופות. בימים אלו יש דיבורים על עסקה נוספת להחזרת החטופות והחטופים. כמו בעוד דברים, עד שזה לא יקרה – זה לא קרה. כל שנותר לנו הוא להתפלל ולקוות, שבזמן פרסום המוסף, המילים האלו כבר לא יהיו רלוונטיות, והחטופות יהיו כבר פה, לאחר שהעסקה תתבצע. ואז, באחת השנים הקרובות אפשרי הדבר שלפחות מתוך משבצת אחת תביט אלינו אחת מהן.
בשלב זה המשבצת נותרת ריקה, עם סימני שאלה.
"משחר המפעל הציוני נשים היו חלק בלתי נפרד ממנו"
עו״ד אפרת שהם הילדסהיימר:
תפקיד: מנכ״לית הקרן למנהיגות ציונית
גיל: 44
מצב משפחתי: נשואה ואם לשלושה
מגורים: ירושלמית, דור עשירי
מוטו בחיים: "לנטוע שמיים ולייסד ארץ. הגשמה מתוך שליחות ועשייה מתוך חזון"
הדרך שלי לתפקיד:
"עבדתי במגזרים השונים: בפרטי, בפוליטי, במגזר הציבורי ובחברתי, והדרך עודנה נפקחת לאורך. כמי שמכירה מקרוב את האתגרים, האיומים וההזדמנויות של כל מגזר, אני מבינה שהכוח נמצא בנקודות החיבור. הקרן למנהיגות ציונית מייצרת את מכפיל הכוח הזה, מטפחת אותו ומתעלת את העוצמה הגלומה בו למען שגשוג הציונות וקידום מדינת ישראל".
נתקלת בקשיים עקב היותך אישה?
"הקושי הבעייתי מכולם הוא זה המתחולל אצלנו בפנים, אף אחד לא יפתור אותו עבורנו מלבדנו. הצורך להוכיח את עצמנו, להיות לא פחות ממצוינות, ושהכול יהיה מושלם, גורם לנו לחשוב פעמיים, לוותר, להסס, להשתהות יתר על המידה ולעיתים לפספס הזדמנויות שלא תחזורנה על עצמן. לכן עצתי היא להקל עם עצמנו, לא לחשוב יותר מדי. להגיד כן, ואז לחשוב אם זה מתכנס. נקודת המבט על הדברים היא הקושי, וגם ההזדמנות".
סוד בניהול נשי?
"הנשיות. ניהול נשי מחובר לרגש, יש בו עומק ורב־ממדיות, הוא בעיקר מביא את תחושת המשמעות ותודעת השליחות. החיבור ל-לָמָּה הופך את ה-אֵיךְ לאפשרי יותר ומוכיח את עצמו בתוצאה".
עד כמה יש התקדמות בשנים האחרונות בנושא קידום מעמד האישה?
"ב'חרבות ברזל' חווינו קפיצת דרך משמעותית שהאיצה תהליכים ארוכי טווח. נשברו כאן קונספציות, ותקרות זכוכית התנפצו. יש לזכור, שמשחר המפעל הציוני נשים היו חלק בלתי נפרד ממנו. החלוצה העברית הייתה פעילה ומעורבת במאבק על המולדת ובניין הארץ, והרצל עצמו הוביל עשייה פורצת דרך במתן זכות הייצוג והבחירה לנשים, כל זה במאות ה־19 וה־20. הציונות הייתה חלוצה לתרבות המערב כולה. במסגרת ההתעוררות הציונית של העת הזאת, שכולנו מרגישים בה, בזמן שיש הזדמנות לשפץ את הבית הלאומי לעם היהודי, צריך לשלב עוד ועוד נשים סביב שולחן קבלת ההחלטות. המפעל הציוני חייב מנהיגות נשית מאחדת בחזית העשייה הציבורית, החברתית, הפוליטית והעסקית. נשים לא צריכות להיות רק בעורף".
עצה לצעירה בתחילת דרכה בדרך לפסגה:
"השתיקי את רעשי הרקע. הקשיבי לעצמך. היי את ולכי בעקבות המצפן הפנימי שלך, הוא יודע את הדרך. ככל שתהיי יותר אותנטית ונאמנה לעצמך, תלכי עם הסיפור שלך, שאף אחד זולתך לא יכול לספר, עם הייחוד והייעוד שלך, כך תצליחי ותשיגי את המטרות שסימנת".
"דעי מה את רוצה, אל תוותרי על משפחה"
ד"ר אנה סלצר, רופאה בכירה כירורגית
תפקיד: מנהלת שירות עצבים פריפריים, רופאה בכירה במחלקה לכירורגיה של היד, יחידת מיקרוכירורגיה ואורתופלסטיקה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר
גיל: 40
מצב משפחתי: בזוגיות + ארבעה
מגורים: תל אביב
מוטו בחיים: "מידת האושר שלנו תלויה ברובה בעצמנו"
הדרך שלי לתפקיד: "למדתי רפואה באוניברסיטת תל אביב ומסלול של התמחות כירורגית, שמשלב עבודה מנואלית. התמחיתי באורתופדיה ובכירורגיה של היד בשיבא, תל השומר. במקביל התמחיתי ספציפית שנה בחו"ל".
חווית קשיים עקב היותך אישה?
"על אף שנשים מהוות כעת רוב במסגרת הפקולטות השונות ללימודי רפואה, אחוז המתמחות במקצועות הכירורגיים ובעיקר בכירורגיה אורתופדית הוא קטן מאוד. ברוב שנות התמחותי, הייתי מתמחה יחידה בין יותר מ־20 מתמחים גברים. בגלל שהייתי חריגה בנוף, לא פעם נתקלתי בהערות והתייחסויות הנוגעות להיותי אישה מצד צוות הרופאים, הצוות הסיעודי וגם מצד המטופלים. היה מטופל שהתלונן ש"אף רופא לא בא לדבר איתו", גם אחרי שטיפלתי וניתחתי אותו. כשעשיתי ביקורים עם אח מהמחלקה, חלק מהמטופלים היו חושבים שהוא הרופא ואני האחות, בשל היותי אישה. כל זה גרם לי להרגיש ש'חובת ההוכחה עליי', ורק דחף ודרבן אותי לנסות להיות יותר טובה מאחרים".
הסוד של ניהול נשי?
"ניהול נשי כולל פחות אגו, ראייה רחבה יותר של המצב ושילוב של יותר רגש לצד רציונל. חשוב לשמור על אותנטיות, להכיר את התכונות הייחודיות שלנו, לא לאמץ סגנונות שאינם תואמים את מי שאנחנו".
כמה התקדמות יש בשנים האחרונות בנושא קידום מעמד האישה?
"בתחום התמחותי, כירורגיה, אם את עובדת בבית חולים גדול במרכז, מדובר בתחרות גדולה ובעבודה פיזית, שכרוכה בהרבה שעות עבודה והשקעה. מכיוון שהתמחות כזו מקבילה לרוב לשנות הקמת המשפחה והפריון, ייתכן שסטודנטיות לרפואה מעדיפות לבחור התמחויות קצרות יותר או בתי חולים פחות עמוסים ותחרותיים בפריפריה. אומנם בשנים האחרונות יש עלייה קטנה בכמות המתמחות במקצועות הכירורגיים, עדיין האחוז שלהן לא תואם את אחוזן בקרב הסטודנטים לרפואה".
עצה לצעירה, שמתחילה דרך בשאיפה להגיע לפסגה
"דעי מה את רוצה, תקבעי מטרה ברורה ותתמידי בדרך אליה. המסלול הוא ארוך ודורש חוסן נפשי ונכונות לעבוד קשה, כשכשלונות לאורך הדרך הם בלתי נמנעים, אבל אחרי רובם ניתן לקום ולהמשיך להתמיד הלאה. כדאי להציב יעדים בדרך ליעד, ללמוד ניואנסים קטנים של המקצוע ולנסות להיות הכי טובה שיש. חשוב גם לא לוותר על משפחה, משם מגיעים האושר והסיפוק האמיתי".
"השמיים הם הגבול"
סמדר שכטר עיני, הקברניטה הראשונה באל על
תפקיד: קברניטה (טייסת) על מטוס הדרימליינר באל על
גיל: 52
מצב משפחתי: נשואה ואם לשתי בנות
מגורים: מושב טל שחר
מוטו בחיים: "לא לפחד לחלום בגדול, לכוון למטרה עם נחישות והתמדה ועם דבקות במשימה, אין דבר העומד בפני הרצון, והשמיים הם הגבול"
הדרך שלי לתפקיד:
"כבר בגיל 12 חלמתי להיות טייסת. לפני הגיוס שלחתי מכתבים בתפוצה רחבה, שכללה גם את מפקד חיל האוויר דאז אביהו בן נון והרמטכ"ל דאז דן שומרון, והבעתי את רצוני להיכנס לקורס טיס. כשהגעתי להתחיל את המיונים בלשכת הגיוס, קראו לי ללשכת המפקד, וראיתי את כל המכתבים פרושים לפניו. הוצע לי לגשת לבחינות מיון לפקידות מבצעים, כך הגעתי לשרת בטייסת קרב בחיל האוויר, שזה הכי קרוב לטיס. לאחר השירות הצבאי, במקביל ללימודי התואר הראשון בכלכלה, למדתי טיס באופן פרטי. במשך שש שנים צברתי שעות טיסה ורישיונות, והתחלתי לעבוד כטייסת מסחרית".
קשיים עקב היותי אישה?
"נשים טייסות הן עניין מוכר ומקובל במחוזותינו. עם זאת יש עדיין מקום לשיפור. בחברת אל על יש כיום שש טייסות והיד נטויה. לשמחתי, המסלול המקצועי שלי בלימודי הטיס היה מלווה בפרגון ובהכרה מקצועית, עם הרבה רוח גבית ורצון לראות אותי ממשיכה כטייסת מסחרית. מעולם לא הרגשתי אפליה בשל היותי אישה".
מה הסוד של ניהול נשי?
"סוד הניהול הנכון אינו קשור למגדר, אלא למקצוענות, נחישות, כושר קבלת החלטות במצבים משתנים, ומנגד יכולת לייצר אווירה נינוחה ורגועה. המטרה היא לאפשר לצוות למצות את האופציות הקיימות לפעולה, לאסוף את כל הנתונים והעובדות בשטח, כדי לקבל החלטות טובות במצבי לחץ".
עד כמה התקדם בשנים האחרונות נושא מעמד האישה?
"אני מביטה סביבי ומתמלאת גאווה מאותן נשים ובנות, שמפגינות עוצמה, יוזמה, נחישות וגבורה בכל התפקידים שהן ממלאות במלחמת 'חרבות ברזל'. הן מדהימות וראויות להערצה, להכרה ולהערכה ציבורית רחבה. הן נחוצות לעוצמת צה״ל ולחברה הישראלית בכלל. גם בעולם שלי, כטייסת באל על, אישה טייסת זה כבר לא נטע זר. יש נשים במשרות בכירות בכל הדרגים, ומנהלת אותה מנכ״לית ביד רמה ובנחישות בתקופה, שהיא כנראה, הכי מאתגרת שידעה החברה והמדינה שלנו".
עצה לצעירה שמתחילה דרך בשאיפה להגיע לפסגה.
"אין גבול ליכולת שלך. כל שאת צריכה זה אמונה בדרך, נחישות ומקצוענות".
"מאמינה בכוח רצון, בשאפתנות ובהגשמה ללא קשר מגדרי"
חגית אשכנזי
תפקיד: מנכ"לית קופרבוש ישראל
גיל: 46
מצב משפחתי: בזוגיות + 1
מגורים: הרצליה
מוטו לחיים: "אין דבר העומד בפני הרצון"
הדרך שלי לתפקיד:
"לאחר קריירה מצליחה בהייטק, כמנהלת מכירות באחת החברות המובילות בתחום האינטגרציה בארץ, הגיעה תקופת הקורונה ושינתה את מהלך הדברים. בזמן הפנוי שנוצר, נתקלתי בשיטוט ברשת במותג קופרבוש, מותג גרמני יוקרתי ותיק למוצרי חשמל פרימיום למטבח. התאהבתי בעיצובים, בטכנולוגיה ובקו החדשני שהוא מציג. חקרתי לעומק את היבטיו ואת התאמתו למטבח הישראלי. לאחר מחקר מעמיק ושיחות עם בעלי עניין בשוק, קיבלתי על עצמי את ניהול המותג בישראל. בתפקידי החדש, הצלחתי לשלב את הניסיון הרב שצברתי בשיווק ובניהול מכירות. כיום, לאחר קרוב לשנתיים של פעילות, המותג ממוקם בין המותגים הבולטים בתחום מוצרי החשמל בישראל, עם נתוני חדירה מרשימים ביותר".
האם נתקלת בקשיים עקב היותך אישה?
"לא, ומעולם גם לא ייחסתי להיותי אישה משמעות שונה. אני מאמינה בכוח רצון, בשאפתנות ובהגשמה ללא קשר מגדרי".
מהו הסוד של ניהול נשי?
"ניהול נשי ניחן בשילוב של מקצועיות ואינטליגנציה רגשית, מה שמסייע להבין טוב יותר את האדם שמולנו ואת צרכיו, אם אלו לקוחות, שותפים עסקיים, או אנשי מכירות. באמצעות האינטליגנציה הרגשית, נשים בתפקידי ניהול מצליחות לקיים תקשורת יעילה ואמפתית, ויוצרות סביבה עסקית חיובית ותומכת. היכולת להזדהות עם האחר, להבין את מניעיו ולגשר על פערים, היא מפתח להצלחה בניהול נשי ובכלל בניהול. לזה יש להוסיף את היכולת לקבל החלטות מושכלות, תכנון אסטרטגי והפעלת שיקול דעת מקצועי בכל עת".
עד כמה התקדם בשנים האחרונות מעמד האישה?
"יש התקדמות משמעותית, ואני מאמינה שזה ימשיך ויתעצם. נשים פורצות דרך בהצלחה בהרבה תחומים, ואין סיבה שזה לא יהיה כך. הנשים זה המין היפה והחזק, ויש שיגידו שגם החכם. הן מגיעות בעשורים האחרונים להישגים גבוהים באקדמיה, בעסקים, בפוליטיקה ובתחומים נוספים. המודעות לשוויון מגדרי גוברת, והחברה כולה מרוויחה מהתרומה הייחודית והעשירה של הנשים. ככל שנשים ימשיכו לפרוץ דרך ולשבור תקרות זכוכית, העולם יהיה טוב יותר עבור כולנו".
עצה לצעירה שמתחילה דרך בשאיפה להגיע לפסגה.
"האמיני בעצמך וביכולות שלך, תשאפי, תתמקצעי ותגשימי. האמיני שאין דבר העומד בפני הרצון. כשיש לך חלומות, פשוט תהפכי עולמות וכך תגיעי למטרה. תלמדי את המטרה לעומק, תתמקצעי לאורך הדרך ותגשימי. כך גם חינכתי וגידלתי את הבת שלי, ואין לי ספק שגם היא תפרוץ גבולות".
"למדתי לשבת במרכז השולחן של חדר הישיבות ולא בכיסאות שבשורה השנייה"
לינור אטיאס
תפקיד: מנהלת מצבי חירום, חובשת באיחוד הצלה ומנהלת אגף תקשורת של הארגון
גיל: 42
מצב משפחתי: גרושה + 2
מגורים: ירושלים
מוטו בחיים: "הכול אפשרי, הבלתי אפשרי פשוט לוקח קצת יותר זמן"
הדרך שלי לתפקיד:
"בשנת 2003 איבדתי את דודי אמיל טובול ז"ל, אחיו של אבי, בפיגוע בקפה הילל בירושלים. הוא איבד הרבה דם, ואם אז היו מגיעים לכל זירה בתוך שלוש דקות או פחות, אולי ניתן היה להציל אותו. בעקבות הלילה הנוראי החלטתי ללמוד ניהול מצבי חירום. מאז פעלתי במרחב האזרחי בכל מיני ארגונים וגופים. ברגע שהבנתי שבאיחוד הצלה כולם יכולים להתנדב, גם נשים חילוניות, עברתי קורס הכשרה ומאז אני מתנדבת וגם נושאת בתפקיד הנוכחי. השילוב של הידע והניסיון שלי הביא אותי גם להיות חלק ממשלחות הסיוע שלנו ברחבי העולם, ולמרות הניסיון דבר לא הכין אותי לאסון שבעה באוקטובר. במהלכו, הייתה לי זכות לפעול לצד המתנדבים ובעלי התפקידים של איחוד הצלה".
נתקלת בקשיים עקב היותך אישה?
"מרבית הצוות בשדרת הניהול של איחוד הצלה ובעלי התפקידים הם גברים מהמגזר הדתי והחרדי, ואני עובדת ישירות מול המנכ"ל שהוא חרדי. למדתי עם השנים להשמיע את קולי ודעותיי, שפעמים רבות מתקבלים בהערכה מקצועית גבוהה. אני מקפידה לשבת במרכז השולחן של חדר הישיבות ולא בכיסאות בשורה השנייה, לקחת חלק פעיל בדיון, להיות חלק משולחן מקבלי ההחלטות".
סוד הניהול נשי?
"הצגת סמכותיות ואכפתיות בו בזמן, להביא את הכפופים לך למטרה שאותה את רוצה להשיג מתוך הכלה, כבוד, רגש ודוגמה אישית. זאת לצד חתירה בלתי מתפשרת לתוצאות על ידי שימוש מושכל במשאבים הקיימים. ניהול נשי זה יותר סובלנות, יותר חמלה, פחות אלימות ויותר אנושיות".
כמה התקדמות יש בשנים האחרונות בנושא קידום מעמד האישה?
"נושא מעמד האישה ב־2024, בעיניי, הוא די סטריאוטיפי. באיחוד הצלה הצבנו את הנשים בפרונט בגאווה גדולה, ופתחנו את יחידת הנשים, שחוללה מהפכה של ממש. הנוכחות שלהן פורצת דרך וחשובה".
עצה לצעירה, שמתחילה דרך בשאיפה להגיע לפסגה?
"תעבדי על הביטחון העצמי, תאמיני בדרך שלך ואל תפחדי מעבודה קשה בדרך להגשמת החלומות והמטרות שלך. תמיד תיתקלי באתגרים ובקשיים, ואם לא תוותרי לעצמך, תצליחי. אין באמת תקרת זכוכית, וגם אם נראה לך שהגעת לכזאת, זכרי שזו רק זכוכית, והיא מתנפצת".
"אישה יכולה לראות טוב יותר בין השורות, ולנתח דברים מזוויות יותר רחבות"
יפית אטיאס
תפקיד: סמנכ"לית השיווק ברשת רמי לוי שיווק השקמה
גיל: 40
מצב משפחתי: נשואה + 5 (ועוד אחד בדרך)
מגורים: בית נקופה
מוטו לחיים: "דרך ארץ, לכבד את האדם באשר הוא אדם, כי כולם שווים בעיני השם. ההבנה הזו מורידה ממידת הגאווה"
הדרך שלי לתפקיד:
"בגיל 14 הגעתי לסייע לאבי, רמי לוי, בסניף בתלפיות, ומאז עברתי עם העסק את רוב האבולוציה שלו, ואני מכירה בו כל דבר לפרטים. לשם כך ויתרתי על הרבה דברים בחיים שלי, כמו טיול אחרי צבא. עם השנים הבנתי, שלמרות שזה החל אצלי ממחויבות משפחתית של ילדה שרוצה לעזור לאביה, בסוף גם אצלי קיים חיידק הקמעונאות. ראיתי כמה העסק הזה נוגע ומשפיע על החיים ועל הביטחון של האנשים. גם בחרתי ללמוד תארים שיסייעו לי בניהול העסק, והכול תוך כדי הקמת משפחה".
קשיים עקב היותך אישה?
"בתחילת הדרך היו צקצוקים, אבל לא ברור אם זה היה עקב היותי אישה, 'הבת של' או דתייה. הסטריאוטיפ שלי מורכב. זה לא זה עיכב אותי, כי אני 'פושרית' ולא נותנת לדברים כאלה להשפיע, אני גם מרגישה אנרגיות באוויר. בעבר, כשהייתי נכנסת לחדרי הישיבות, ראיתי עיניים בוחנות, אבל רק עד שהתחלתי לדבר, אז הבינו שיש פה עסק עם מישהי שמבינה עניין".
הסוד של ניהול נשי?
"יש משהו בעדינות הניהול הנשי. אולי אינטליגנציה רגשית ושימת לב לפרטים. אנשים מתמסרים יותר לניהול כזה, כי הם לא נמצאים במגננה. כשאנשים מגיעים לדבר איתי, גם אם אלה שיחות קשות, הם פתוחים ומשוחררים, יותר מאשר מול גברים. אישה יכולה לראות טוב יותר בין השורות ולנתח דברים מזוויות יותר רחבות מאשר גברים".
כמה התקדמות יש בשנים האחרונות בנושא מעמד האישה?
"נשים יותר מעזות וגם נמצאות בתפקידים שפעם לא היו בהם. זה עדיין לא קיים בכל תפקידי המפתח, אבל יותר רואים נשים, בכל המגזרים, שמתחילות להגיע לשם. לנשים יש היום הרבה יותר ביטחון להחליט ולפעול, ואומץ לשים את עצמן במרכז".
עצה לצעירה שמתחילה דרך בשאיפה להגיע לפסגה.
"אני שומעת על הרבה נשים שדוחות חתונה, אימהות או לימודים בגלל הקריירה, וחבל. לדעתי, זה שילוב אפשרי. העיקר לא לפחד, להעז ולעשות, כי הכוחות מתגלים תוך כדי תנועה. עצתי לנשים היא, שלא יגבילו את עצמן ולא יניחו הנחות, לפני שהן מנסות".
אייריס אפפל: מותה של אגדה בת 102
ב־1 במרץ, בדיוק לפני שבוע, הלכה לעולמה בגיל 102 בביתה שבפלורידה אייריס אפפל, האישה ששימשה מודל והשראה למיליוני נשים בעולם. אישה שנודעה בזכות האומץ שלה, בתעוזה ללכת כנגד המוסכמות והנורמות, שלא חששה להיות מי שהיא. היא הייתה מזוהה עם משקפיה הגדולים ועם תלבושות ייחודיות, שיער לבן קצר ואוסף שרשראות ענק, שהיו תלויות תדיר על צווארה. בשני העשורים האחרונים לחייה הפכה לחלק מרכזי בעולם האופנה, אחד העולמות האכזריים עבור נשים מבוגרות, והוכיחה בכל פעם מחדש, שהגיל אינו מעצור, אלא להפך.
את הקריירה המקצועית החלה כמעצבת פנים, טקסטיל ואופנה, הפכה לאשת עסקים מצליחה, וכאמור, בשנים האחרונות הפכה לפאשיניסטה ואייקון אופנה. על פועלה האמיץ זכתה בתארים רבים. כדוגמה, בגיל 90 הוענק לה תואר פרופסור אורח באוניברסיטת טקסס באוסטין. בגיל 91 נכללה ברשימת "50 הנשים מעל גיל 50 הלבושות הטוב ביותר בעולם" של עיתון "הגרדיאן", וכשהייתה בת 95 כיכבה בפרסומות טלוויזיה. בגיל 97 היא חתמה על חוזה בסוכנות דוגמנות והפכה לאושיית רשת מובילה. כשחגגה 100 הסבירה, כי קל יותר להיות אופנתית כשאת לא יפה, והצהירה על שאין בכוונתה לעצור: "אני רוצה להישאר בחיים. אם הייתי מפסיקה לעבוד, הייתי נעלמת", אמרה אז.
אפפל היתה הדוגמה הטובה ביותר לכך, שבעולם הנאור והמודרני אין מקום לגילנות (אייג'יזם). דוגמאות נוספות לדוגמניות מבוגרות בארה"ב הן דפני סלף, בת 95, שהייתה בת 70 כשהוזמנה לצעוד על המסלול בשבוע האופנה בלונדון, והזניקה אז מחדש את קריירת הדוגמנות שלה. "היום דוגמנית יכולה להיות בכל גיל. אם יש לך ניסיון וידע, את יכולה לעשות כל דבר", אמרה באחד הראיונות. אפשר גם להיזכר ב"היסטוריה" שעשתה הדוגמנית כריסטי ברינקלי, שהייתה בת 63 והפכה לדוגמנית המבוגרת ביותר עד אז, שכיכבה במגזין בגדי הים "ספורטס אילוסטרייטד". ברינקלי, שמיתגה את עצמה בהמשך כדוברת המחאה נגד גילנות, אמרה באחד הראיונות: "אני רוצה להזכיר לכולם שאנחנו רלוונטיות במאת האחוזים, בדיוק כמו כל אחת אחרת".
כאן המקום לציין את ההבדל בין ארה"ב, הצודקת והנאורה בכל המתייחס לגילנות, לעומת ישראל שמשתרכת לאחור גם בנושא זה. לצערנו, קשה למצוא בישראל דוגמניות מסלול שחצו את גיל ה־40, בוודאי ה־50. אולי עד יום האישה הבא, 2025, יפנימו המותגים המובילים של עולם האופנה והטיפוח בישראל, שהגיע זמן שינוי.
"עם הזמן ה'חיסרון' שבלהיות אישה בעולם גברי וקשוח הפך ליתרון שלי"
נוי הדס
תפקיד: מייסדת ובעלת רשת ״נוי השדה״
גיל: 32
מצב משפחתי: נשואה + 3 (רביעי בדרך)
מגורים: סביון
מוטו בחיים: חלומות נועדו כדי להגשים אותם
הדרך שלי לתפקיד:
"כבת למשפחת חקלאים, דור שלישי, שחוותה את הקשיים האדירים של עולם החקלאות מכל הבחינות, חלמתי לשנות את תחום החקלאות בישראל לטובה. להקים בית לחקלאות ישראלית שנותן כבוד לחקלאי ולצרכן ויוצר חיבור ביניהם. הייתי בת 21, כשהקמתי את נוי השדה לקחתי אין ספור סיכונים בדרך, נכשלתי לא פעם אבל תמיד קמתי על הרגליים להמשיך בדרכי, האמנתי בכל ליבי בחזון ובחלום. כיום יש לנוי השדה 15 סניפים פיזיים, כולם בבעלותי ללא זכיינים, אתר משלוחים למשלוחי פירות וירקות, סניף אאוטלט, מרכז לוגיסטי של 1,500 מטר עם מערכות טכנולוגיות מעולות, ואני הייתי לחקלאית הגדולה בישראל של תות שדה אותו אני מגדלת על 140 דונם באבן יהודה. העסק, שהקמתי לבדי מאפס, מגלגל היום הוא מעל 200 מיליון שקל בשנה, ומפרנס 400 עובדים ומעל 500 חקלאים בכבוד הראוי להם".
קשיים עקב היותך אישה?
"נתקלתי באינספור קשיים דווקא בגלל היותי אישה צעירה, בתחום החקלאות והקמעונאות, שנחשבים לתחומים גבריים. רבים זלזלו בי בתחילת הדרך, הרימו גבה, פגעו בי ולא רצו לשמוע את שיש לי להגיד או להאמין ביכולותיי ובחזון. נמנעתי מלהקשיב לרעשי הרקע, המשכתי בדרכי. עם הזמן ה'חיסרון' שבלהיות אישה בעולם גברי וקשוח הפך ליתרון שלי. ראיתי את הכל מזוית אחרת שאפשרה לי להקים עסק שונה משל כולם באותו התחום".
הסוד של ניהול נשי?
"כל אישה היא אחרת, ולכל אחת יתרונות ניהוליים שלה. ניהול נשי הוא ניהול שרואה את כולם: העובד, הלקוח והספקים. אני מאמינה בלהשקיע בכל דבר עד הפרטים הקטנים, להתייחס בכבוד לכל אחד בשרשרת הערך. לתת חוויה. בנוסף, להיות מאוד בקיאה בכל דבר, ולנסות להשתפר ולהתקדם בכל רגע".
כמה התקדמות יש בשנים האחרונות בנושא מעמד האישה?
"לצערי, אני מרגישה, שאנחנו עומדים במקום. אין מספיק נשים בתפקידי מפתח. אני מקווה שאנחנו לקראת עידן חדש של שינוי, כך העולם יהפוך למקום טוב יותר".
עצה לצעירה, שמתחילה דרך בשאיפה להגיע לפסגה:
"חלומות נועדו שיגשימו אותם, ולכל אחת יש סיכוי שווה להצלחה. רק צריך לקחת את ההחלטה. חשוב לקחת סיכונים, לצאת מאזור הנוחות ולהשקיע כל כולך כדי להגיע ליעד. לא להקשיב לרחשי הרקע, ולהיות חדורת מטרה".
"נשים מסוגלות להקשבה ולעשייה בכמה נושאים ותחומים באותו זמן"
ישראלה שטיר־איינשטיין
תפקיד: נשיאת קבוצת שטיר, חברת ייזום וארגון תערוכות מקצועיות וכנסים
גיל: 75 (נולדה ב־1948, ושמה ישראלה מגיע מכאן)
מצב משפחתי: נשואה + 2
מגורים: תל אביב
מוטו בחיים: לסמן מטרה, לעמוד בה, להתגבר על כל המכשולים תוך הטבה לסביבה
הדרך שלי לתפקיד:
"במלחמת יום כיפור היינו בעלים של משרד פרסום, שנפגע מאוד מהמלחמה. דובי, בעלי, העלה רעיון ליזום מדיה שיווקית חדשה לתערוכות מקצועיות, וכך נולדה הקבוצה, כששנינו מנהלים משותפים. בשנים האלו הפכנו למובילים בארץ בייזום וארגון תערוכות מקצועיות וכנסים. בימים אלו אני מתמודדת על תפקיד נשיאות האיגוד, ארגון המעסיקים, שדואג ללמעלה מ־670,000 מועסקים. נשיא האיגוד הנוכחי, אוריאל לין, הודיע על פרישתו לאחר 22 שנה בתפקיד, כשאת הנשיא החדש יבחרו בעלי עסקים, מנכ"לים ויושבי ראש של חברות, החברים באיגוד. הבחירות יתקיימו ב־9 באפריל, ואני מתרגשת לקראתן ומקווה לזכות בתפקיד", אומרת שטיר, שמכהנת כיו"ר ועדת עבודה באיגוד וחברה בוועדת ההסברה שלו.
קשיים עקב היותך אישה?
"להפך. הייתי אז אישה צעירה באמצע שנות ה־20, יפה, נמרצת, עם אנרגיות בלתי נדלות, מה שהיווה יתרון גדול. מכיוון שלא היו אז נשים בעסקים, עוררתי הרבה עניין וסקרנות. אגב, גם היום אני מרגישה שיש לי אנרגיות של בת 20, ואני נושאת בתפקידים לא מעטים".
הסוד של ניהול נשי?
"ניהול נשי אינו סוד, יש בו יתרונות וחסרונות. נשים מסוגלות להקשבה ולעשייה בכמה נושאים ותחומים באותו זמן. נשים הן יסודיות, זהירות, יורדות לפרטים, פרפקציוניסטיות, יש להן דרייב להוכיח את עצמן, ולרוב הן שואפות למצוינות. יש להן אינטליגנציה רגשית גבוהה".
כמה התקדמות יש בשנים האחרונות בנושא מעמד האישה?
"יש היום הרבה נשים בתפקידים בכירים. עם זאת, עדיין יש נשים בתפקידים זהים לגברים, שמרוויחות פחות. אני נגד קידום ונגד שריון, כי כדי שאישה תזכה במעמד שוויוני, עליה להיות טובה. בכל זאת, יש מקומות שבהם צריך לחוקק חוקים לקידום נשים או לשריין מקומות לנשים.
עצה לצעירה, שמתחילה דרך בשאיפה להגיע לפסגה.
"להאמין בעצמה וביכולות שלה ולהתעלם מרעשי רקע".
