בראשית היה הסטארט-אפ. חברה קטנה שעשתה אקזיט ונמכרה. אחריו הגיע חד-הקרן (יוניקורן), חברה שגדלה והגיעה לשווי של מיליארד דולר. בשנתיים האחרונות התרבו כל כך היוניקורנים בישראל ובעולם, שהכינוי איבד ממשמעותו. השאיפה התחלפה בלהיות "דקה-קורן", חברות פרטיות שנסקו לשווי של עשרה מיליארד דולר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
עד שהגיעה שנת 2022 ולימדה את ההיי-טק שפל יחסי אחרי גאות, כותרות יומיומיות על פיטורים במקום על חברות שמצלצלות בפעמון, שיחות קשות במשרדים במקום מסיבות וטיסות לחו"ל. המשבר הוליד את ה"קנטאור", חברה שהגיעה להכנסות של 100 מיליון דולר באופן שנתי. זה לא רק עוד ביטוי, אלא כזה שתוך כדי חושף בסבך הג'ונגל מי הן החברות שהיו סוסים לא סוחבים וטווסים חסרי כיסוי, ומי אלה שיצליחו לעלות על תיבת נוח, להינצל מהמבול ולהמשיך לשגשג גם אחריו.
"אני בטוח שבשנת 2023 הרבה חברות שהן עכשיו חצי מתות, פשוט ימותו. עד עכשיו היה להן קל לגייס כסף ואנשים פחות שמו לב, אבל בתקופה הקרובה הן לא יצליחו להחזיק את עצמן", אומר איל וולדמן, היזם הישראלי שייסד ומכר את מלאנוקס ב-6.9 מיליארד דולר, והיום עומד בראש חברת השקעות פרטית בבעלותו.
2022 העלתה את התעשייה הנוצצת והיצרנית על רכבת הרים. נכון לכתיבת שורות אלה המספרים עומדים על 7,800 מפוטרים ב-123 חברות, על פי אתר "פיטורים בהיי-טק" המרכז את הידיעות על החברות המפטרות מדי יום עובדים. כמה מחברות הטק שהונפקו בקיץ של השנה שעברה ספגו ירידת ערך ממוצעת שנעה בין 60 אחוז ל-90 אחוז, ולא מעט חברות פרטיות, שפעם נהגו לגייס כסף ממשקיעים בכפולות של 30-20 על הכנסותיהן, היום מסתפקות בכחצי מזה. פרסומות ה-Hiring של החברות ירדו מהשלטים באיילון. 24 טעמי גלידה במשרד? שוקולד או וניל, ותגידו תודה שאתם כאן.
"ההחלטה אם לקצץ בשכר או לפטר עובדים היא לא קלה. גם ב-2008 הרוב פיטרו ואני חושב שאנחנו רק בתחילת המשבר", אומר וולדמן. "כבר כמה שנים שאני רואה חברות שמקדשות את הגידול ושכחו לייצר רווחיות. השווי שלהן גדל מעבר לפרופורציה נכונה והמשקיעים אחראים לזה לא פחות מהחברות. אז התיקון עכשיו הוא תיקון בריא. אני חושב שהחברות יחזרו לייצר רווחים בכל מחיר, במקום צמיחה בכל מחיר. ב-2021 הגזימו, כן, ועכשיו רואים את החזרה לפרופורציות".
חמי פרס, שותף-מייסד ומנכ"ל בקרן ההון סיכון הגדולה בישראל "פיטנגו", חושב גם הוא שהלקח נלמד. "בעשור האחרון התפיסה הייתה שיש זמינות של הון, קצב ההשקעות גדל בצורה משמעותית והגיע לשיא בשנת 2021 של 25 מיליארד דולר שהושקעו בחברות", מסביר פרס, "חברות כאן צמחו לרמות מכירות שלא הכרנו קודם, ובשנת 2021 הגענו ליותר ממאה יוניקורנים בישראל. עכשיו זה תהליך התבגרות של השוק שבו גם היזמים וגם המשקיעים מבינים שלצמוח בערך החברה בלבד זה לא מספיק ואתה צריך במקום לכוון את החברה להיות שווה מיליארד דולר, לכוון אותה למכור במיליארד דולר".
"לכולם היה ברור שזה יבוא, אבל יש לנו כבני אדם אינסטינקט להאמין שלי זה לא יקרה ושאני החכם הגדול שיידע לנתב בין הטיפות", מפרש שאול אולמרט, מייסד ומנכ"ל הסטארט-אפ "פיגי", לשעבר מנכ"ל ומייסד "פלייבאז". "וכמובן, היצר של לא להיות פראייר, הייתה הרגשה בשנתיים האחרונות שהדברים יוצאים משליטה ונהיים נורא מוגזמים, אבל כל הזמן אמרת, 'אם כולם נהנים, למה שאני אחסוך במקום ליהנות?'. כולם דיברו על זה שיהיה תיקון אחרי זה, אבל כל אחד אמר לעצמו, 'אוקיי, עד שיהיה אולי עוד נמכור, אנחנו נהיה מאלה שדווקא ימשיכו לצמוח'".
אז איך התנפחה הבועה ואז התפוצצה? "מדובר במשבר כמו אחרים שהיו וראינו כבר, אבל לא משבר שהתחיל מהתעשייה עצמה", מסבירה שרית פירון, שותפה-מנהלת בקרן ההון סיכון Team8. "ב-2021 היה שילוב של הדפסת כסף שגרמה לכסף זמין בצורה לא רגילה, קרנות שהפסיקו להיות אחראיות ויזמים שהתנהלו בצורה לא אחראית. עליית הריבית גרמה לזה שכולם פתאום נבהלו והבינו שאנחנו במשבר. כשחורף מגיע מדברים על זה הרבה, אבל הוא מגיע ביום אחד. אם מסתכלים על העולם, קרו המון דברים. יש את מלחמת רוסיה-אוקראינה שפגעה קשות במחירי האנרגיה, מלחמת המסחר בין סין לארה"ב הקשתה על שרשרת האספקה, מה שפגע בביסוס של חברות. לזה מוסיפים את האינפלציה של הפוסט-קוביד והעלאות הריבית, וקיבלנו השפעות מרחיקות לכת על תעשיית ההיי-טק.
"לאלה מתווספת ההתנהלות בשנים האחרונות, במיוחד ב-2021, שהייתה חגיגה. סכומים מטורפים על שכר של העובדים. מסיבות, בזבוז כסף על דברים אקסטרווגנטיים שלא באמת תורמים לחברה. זאת לא בהכרח האשמה של החברות; מנכ"לים היו צריכים להצמיח חברות בסביבה תחרותית, כשכל עובד שרק סיים צבא מבקש משכורת שההורים שלו אפילו לא חלמו עליה בפנסיה שלהם. הרבה דברים לא הגיוניים. ואותו עובד שמקבל משכורת לא סבירה מערער את עצם קיומה של החברה, כי היא לא יכולה להחזיק משכורות גבוהות מדי ומה שקורה הוא שבמשברון הכי קטן היא צריכה לפלוט החוצה 50 אחוז. אז במשך תקופה הרווחת משכורת יפה אבל אתה צריך לפחד, כי חברה שמשלמת לך כזאת משכורת - אתה צריך לחשוש מההתנהלות הכלכלית שלה".
בצד המשקיעים, חלקכם השקעתם לפי שווי מנופח שאיפשר את אותה התנהלות לא אחראית.
"תעשיית ההון-סיכון, שאני שייכת אליה, בחלקה השקיעה בחברות לפי שווי לא הגיוני שלא שיקף את האופק הכלכלי של החברה. וחמור מזה, לא עשו בדיקות נאותות, מספיק מעמיקות. אני יודעת את זה כי זאת הייתה תקופה שהסתכלתי על חברה ותוך יומיים היא כבר קיבלה הסכם השקעה מקרן אחרת, ואני לא הייתי מוכנה לתת הסכם כזה תוך יומיים, כי ביומיים אני לא מצליחה להבין איזו חברה עומדת מולי. הייתי מוכנה לאבד עסקאות רק כדי שלא לעשות עסקאות שאני חושבת שהן לא אחראיות. היינו בתחרות מול קרנות שמוכנות לשלם כל מיני סכומים ואנחנו לא במשחק הזה. מי שהתקדמנו איתם אלו בדרך כלל היזמים הבוגרים, שידעו שזה שכתוב לך היום שאתה שווה 100 מיליון דולר אבל בעוד שנה לא תצליח לגייס גם לפי 30 מיליון דולר, זה אומר שנהנית ליומיים וחצי".
אותו מודל של הערכת שווי לפי פוטנציאל הצמיחה שהציגו חברות, ה-Growth שהפך לבאזוורד - כן, עוד אחת מאלה, מתחלף עתה במדדים מסורתיים יותר כמו הכנסות ורווחיות. "חברות ממש קנו את הצמיחה בכסף, כל דולר של הכנסה נקנה בהרבה דולרים של הוצאות. שזה בסדר בהתחלה, אבל לא בסדר כמודל", אומרת פירון. "הן אמרו נצמח ונצמח ויום אחד זה לא מסתדר אם אתה חושב ככה. זאת בעצם הבזבזנות".
הקצנה של חוסר האחריות והתעופה העצמית נשקפו מסיפורים עכשוויים על יזמים כריזמטיים שסנוורו משקיעים לא ערניים, עובדים ואת התקשורת, ויצרו אימפריות שהתרסקו באותה מהירות שבה קמו. זכור במיוחד הסיפור של WeWork, חברת חללי העבודה שהקים הישראלי אדם נוימן, שהונפקה על אף המודל העסקי הלא-כלכלי שלה ואז התרסקה והפסידה מיליארדים למשקיעים. סיפור אחר, שעדיין לא עובַּד לסרט נטפליקס אבל תהיו בטוחים שזה עוד יקרה, הוא קריסת בורסת המטבעות המבוזרים FTX, שהוערכה ב-32 מיליארד דולר ובראשה עמד יזם בן פחות מ-30 ששכר סלבס כמו ג'יזל כפרזנטורים. היום החברה נחשדת כ"מגדל קלפים של הונאה", אבל שנה קודם היא נישאה על גג העולם והשקיעו בה הגופים החזקים ביותר.
איל וולדמן, תהית אם אתה היית יכול ליפול במלכודת XTF ולהשקיע בה?
"קריפטו זה דבר שאני לא מבין עד הסוף, ואני לא משקיע בדברים שאני לא מבין עד הסוף. לא רוצה להגיד שאני לא יכול ליפול, אבל אני מנסה להיות יותר זהיר".
טראקס, חברה שפיתחה פתרונות ראייה ממוחשבת ועיבוד נתונים לעולם הקמעונאות, גייסה בשנה שעברה 640 מיליון דולר, הגיוס הגדול ביותר בישראל בזמנו. השנה הם נאלצו לפטר עשרות עובדים. יואל בר-אל, אחד ממייסדיה והמנכ"ל, לא חושב שהיה צריך לגייס פחות. "חלקו הגדול של הכסף שגייסנו הלך לעסקת סקנדרי, שמתוכו חלק גדול הלך לבעלי המניות ולא לחברה. סדר גודל של 30 מיליון דולר הלך לעובדים. בסופו של דבר, חברות נמדדות ביחס לחברות האחרות שמסביבן, גם בשוק ההון הכללי וגם מול חברות פרטיות בהיי-טק, ולכן היכולת של חברה להימדד בצורה שעדיפה על המתחרים שלה בשוק היא לגייס הרבה כסף ולממן צמיחה מהירה. אני לא חושב שזאת הייתה טעות, זה היה הדבר הנכון. כמו שעכשיו הדבר הנכון הוא להתייעל. כל מה שהשגנו בתקופה ההיא באמצעות הכסף הזה, עדיין נשמר".
מי שמסתכל על המשבר המדובר כשבראשו עדיין טריים המערכונים של "ארץ נהדרת", אולי תוהה: לא היה עדיף לקחת את העובדים לכנרת ולא למאוריציוס במקום לפטר אותם שנה אחר כך? מחשבה מתבקשת, אבל רק חצי נכונה. כל מי ששאלנו הסכים שנראתה חגיגה מוגזמת בשנתיים האחרונות, אבל כזאת שמסמלת יותר אובדן דרך ערכי מאשר כסף שנשפך למפלי שמפניה במטבחון. המסיבות הן לא הגורם למיתון, אלא לאווירה של דיספרופורציה. למעשה, ברשימת החברות המפטרות ניתן למצוא חברות שחגגו בכנרת כמו חברות שחגגו במאוריציוס (רק שהמנכ"לים של האחרונות פחות ששו עכשיו להתראיין).
לדברי יואל בר-אל, המנכ"ל של טראקס, מאלה שלוקחות עובדים לכנרת: "מי שהביא שף פרטי לארוחות צהריים, או אמנים במאות אלפי שקלים וטיולים לחו"ל, נתן מסר גרוע לעובדים ולמשקיעים אבל אני לא חושב שזה שינה לו משהו בקופה. אם תסתכלי על הסכומים שאנחנו מדברים עליהם בשקלים אלה סכומים דמיוניים, גם הסכום שגייסנו לחברה זה כמעט מיליארד שקל. יכולנו לקחת את כל החבר'ה לחו"ל ותאמיני לי שזה לא היה משנה במצב הכספי באותו רגע. זה לא שמי שחגג בגלל זה נגמר לו הכסף. אין כאן עניין של שכר ועונש. אני כן שמח שאנחנו לא לקחנו בזה חלק, לא כשהיה כסף ולא עכשיו, כשאין. אחרי הגיוס הגדול לקחנו את החבר'ה ליומיים במדבר, ועכשיו לקחנו ליום בכנרת. לא בא להטיף לאף אחד, אבל לא האמנו שזה נכון לנקר עיניים. אנחנו לא מסתכלים על החברה רק פנימה אלא גם החוצה, ויש מגזרים בישראל שלא מרוויחים ככה. לא מבחינת משכורות ולא בשווי החברות. זה לא הרגיש נכון לקחת כסף של משקיעים ולשים אותם על דברים כאלה".
לדברי חמי פרס, "זה בסדר גמור לחברה מצליחה לחגוג עסקה גדולה, גיוס, הנפקה או סתם שנה מוצלחת, אנשים עובדים קשה מאוד, אבל צריך לעשות את זה עם מחשבה ובצניעות ולא בצורה מנקרת עיניים. חברות עשו את זה אולי ממקום תמים, כי רצו שהחברה שלך תהיה מקום 'קול' וכי יש את הסקרים 'איפה הכי כיף לעבוד', אבל זה לא מה שאמור למשוך את העובדים שאתה רוצה שיעבדו בחברה שלך. לא ראיתי חברה טובה שלא הצליחה כי היא לא עשתה מסיבה. כן ראיתי חברות שלוקחות כסף שהשקיעו אצלם משקיעים שונים ועושות בו שימוש לא מושכל".
גורמים בעולמות הגיוס וכוח האדם בתעשייה מעריכים שלא מעט מהחברות המפטרות עושות זאת גם בלי צורך ממשי חונק בצמצום ההוצאות. הן יודעות שעכשיו, כשכולם מסביב מפטרים, המהלך יפגע בהן פחות בהיבט התדמיתי, ומנצלות זאת כדי להחליף טאלנטים יקרים שלא מצדיקים את השכר באחרים, שיקבלו משכורת לפי שוק חלש. חברות אחרות עושות זאת כדי להוכיח למשקיעים שהן עם יד על הדופק. ובין כל אלה עדיין מסתובבים בביטחון טאלנטים שפוטרו ומנהלים תהליכי קבלה מול עשרות חברות, העיקר לא להתפשר על השכר.
"'פלייטיקה' (חברה ישראלית לפיתוח משחקי רשת שפיטרה השנה מאות עובדים – ט"ג) ערכו סבב פיטורים מאוד גדול והמניה שלהם עלתה, כי המשקיעים אמרו, 'אוקיי, הם יורדים מהעץ. הם נהיים יותר מחושבים, יש שם חברה עם ראש על הכתפיים'", מדגים אולמרט. "זה מוביל לכך שעכשיו יש קונסרבטיביות, שהיא תגובת נגד לא פרופורציונלית. יש שמרנות וזהירות יתר, חשדנות. אתה עושה דיאטת רצח, מרזה יותר מדי, גורף מחמאות מכולם - ואז משמין מנחת. אתה לא מאוזן כל החיים. ובחיי הקצרים כבר ראיתי כמה מחזורים כאלה שעברה התעשייה, אני תמיד זוכר מה קרה בפעם הקודמת. עכשיו יש בהלה, אחר כך העניינים יחזרו למסלולם ושוב פעם נאבד פרופורציות. כרגע עושים טיובים ואומרים, 'אם קודם שכרתי אנשים בשביל ההייפ, עכשיו אני רוצה להראות לכולם שאני קונסרבטיבי ונערך בהתאם'".
מנכ"לים מדברים בפתיחות ביניהם על החוויה הקשה שהיא לפטר עובדים, או שעדיין יש את הצורך להעמיד פנים שהכל מושלם ולהתכנס פנימה?
"יש המון אמפתיה בין מנכ"לים היום, כי אנחנו או עוברים דברים דומים או עברנו את זה בעבר או נעבור את זה בעתיד. אנחנו עושים דברים שיניבו פירות רק בטווח רחוק, אז אנחנו חייבים קצת למכור חלומות, להגיד 'תקשיב, עכשיו אנחנו שני חבר'ה שסיימו 8200 ואין לנו ניסיון, אבל בעוד שלוש שנים נהיה שווים הרבה כסף וכדאי לך להשקיע'. בשיח אני חושב שכן, התעשייה מתבגרת ואנחנו לומדים להיות יותר שקופים ופחות להיאחז בתדמיות, ומצד שני הוציאו מיליוני דולרים בשנתיים האחרונות על מסיבות רק כדי לשדר לעולם שיש לך מיליוני דולרים להוציא".
אז גם אם חברות יכולות להסתדר בלי פיטורים, הן מנצלות את המומנטום כדי לפטר ולצמצם הוצאות?
"יש ביטוי נורא אכזרי שאומרים: חלל אחד זו טרגדיה והרבה חללים זו סטטיסטיקה. כנ"ל, להבדיל אלף הבדלות, בתחום התעסוקה. כשמטא מפטרת 11 אלף עובדים, עם כל זה שהם שכרו חברת ייעוץ שתעזור להם לעשות את זה, בסוף אלה פיטורים שנעשים בהחלטות גורפות לפי קריטריונים קשיחים, לא לגופו של אדם".
בר-אל: "לא היה תחום בחברה שלנו שלא עבר קיצוץ. אם זה פיננסים, מכירות או פיתוח. גם מנהלים בכירים וגם פחות, ניסינו לעשות את הדבר הכי טוב לחברה. מי שבהיי-טק יותר זמן כבר עבר כמה סייקלים, היינו ב-2000, ב-2008 וראינו דברים כאלה. אבל החלק המרכזי של מצבת כוח האדם מורכב מאנשים צעירים שיש להם פחות מעשר שנות ניסיון, ולכן הם חוו אך ורק צמיחה. וזאת מכה מורלית קשה עבורם, שמדברים פתאום על הצטמצמות ועל אי-יכולת לגייס כסף, וזה בהחלט חלק מאוד משמעותי במצב הזה. כי עובדים, לא אגיד שהם נכנסים עכשיו לדיכאון, אבל המורל יותר ירוד והמוטיבציה נמוכה. זה לא קל. החרדה אצל העובדים קיימת. אי אפשר להתעלם ממנה כשקוראים על בסיס יומי כותרות על פיטורים, גם בישראל וגם בעולם. אנחנו כל הזמן מזכירים שזאת תקופה זמנית, גם אם זה ייקח עוד זמן. האווירה היא שצריך לשנס מותניים, כי המשימות נשארו אותו הדבר ועם פחות כוח אדם".
"יש להיי-טק הישראלי בסיס איתן וזה לא משהו שנעלם ברגע. כלכלה עולה ויורדת ויש תנודתיות אבל התעשייה שלנו תמשיך להתחזק", משוכנעת מרב בהט, מנכ"לית סטארט-אפ הסייבר Dazz ("דאזז") ולשעבר המשנה למנכ"ל מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל. הסטארט-אפ גייס בשנה שעברה 60 מיליון דולר בתוך 11 חודשים מיום הקמתו. "מה שקרה בשנים האחרונות הוא שהיינו במחסור של מאות אלפי עובדים והייתה הבנה שצריך להרחיב את מעגל העובדים בהיי-טק. אם פעם מי שהיה עובד בתחום היו גברים לבנים מ-8200 מאזור חיוג 03, היום רואים יותר גיוון במסדרונות. בגלל שיש פחות כסף כרגע בשוק ופחות משרות פנויות ותפקידים שצריך לגייס אליהם אז אולי יש פחות הזדמנויות כרגע לשילוב ולגיוון ואותי כאישה שלא באה מהמעגל המוכר הזה - זה מדאיג. צריך לא להרפות ולהמשיך להשקיע אנרגיות בדייברסיטי כדי שלא נחזור אחורה".
"במדינת ישראל 50 אחוז מהיצוא מגיע מתעשיית ההיי-טק, שיש בה כ-400 אלף איש", מסכם חמי פרס, "המשאב שלנו הוא היצירתיות, המדע, החדשנות. אנחנו חייבים לגדול ולהיות בחזית. ככל שנגדיל את ההיי-טק יהיו לנו יותר משאבים להשקיע בחינוך, בבריאות ובתמיכה באוכלוסיות מוחלשות".
אתה חתום על מכתב ההייטקיסטים שעורר סערה השבוע כשהזהיר מהשפעות הממשלה המתהווה על תעשיית ההיי-טק.
"קודם כל האמירה שלנו היא לא פוליטית. המכתב נוצר כי אנחנו מזהים בסיטואציה הנוכחית שאנשים מסוימים מגזימים בהתנהלות שלהם ובדרישות שלהם ואנחנו מתריעים על כך. כי כשאתה מזהה מגמה אתה צריך לדבר. רצינו להגיד שאנחנו לא יושבים ושותקים, יש לנו דעה על הדבר הזה ואנחנו משמיעים אותה. אני מסתובב בכל העולם ומדבר עם משקיעים ואני שומע איך מתייחסים למקומות שונים. ישראל היא דמוקרטיה ותמשיך להיות דמוקרטית, אני חושב שישראל היא חזקה מכל אדם בודד שמנסה לעשות מהלכים כלשהם, ועם זאת מהלכים מסוימים שנעשים שולחים מסרים שהם לא בהלימה עם מה שאנחנו מייצגים. ישראל היום נתפסת כמדינה דמוקרטית שאזרחיה חופשיים, יש בה יוזמה חופשית, בסיס שלטוני יציב ואפשר לעשות פה עסקים כי לא תבוא ותשקיע ויום אחרי פתאום יתברר לך שמשטר המס השתנה. אנחנו רוצים שככה זה יימשך".
והדיווחים מהמו"מ הקואליציוני גררו טלפונים ממשקיעים בעולם?
"אנשים מוטרדים ממה שקורה במדינת ישראל, בהחלט כן. אני לא בא להגיד, 'משקיעים יברחו'. אנחנו אומרים להם שהמדינה שלנו חזקה מסכום חלקיה. אבל כמו שלא רוצים לראות בתעשיית ההיי-טק את ההשתוללות במסיבות, אנחנו לא רוצים לראות השתוללות בשום מקום אחר. אנחנו מצפים שיקשיבו לנו, לא שיתחילו להתנגח בנו".
עובדים ממגזרים רבים בישראל שהציצו על ההפי-האוור של השכן הטכנולוגי בשנים האחרונות תהו אם גם עליהם לעבור להיי-טק. הצטרפות לענף משגשג ונחוץ, עם מוטיבציה הרואית לשנות את העולם, שבצידה גם תוצרים והצלחות גדולות. וכמובן, הבטחה למקסום השכר והתנאים, שנראים כדרך היחידה להתמודד עם יוקר המחיה. עכשיו הם קוראים כותרות על פיטורים וצמצומים בתחום, ואולי גונזים את החלום.
"ישראלי שרוצה ללכת להיי-טק, שילך להיי-טק", פוסק וולדמן. "זה תחום עם מחזוריות שגם אם נמצא כרגע בירידה הוא יתייצב תוך כמה שנים ואנחנו נהיה שוב במגמה של עלייה. ככל שיהיו יותר אנשים בהיי-טק זה יהיה יותר טוב לכולם, גם לחברות, גם לעובדים וגם לכלכלה שלנו. ההיי-טק זה שיביא לנו את העתיד הטכנולוגי, את ה-web3, את המטאוורס, את המכוניות האוטונומיות ואת כל הפיתוחים בבריאות ובחקלאות".
לדברי אלינור בת-גנשטיין, מנכ"לית קומיוניקט והאד-האנטרית ("ציידת כשרונות") שעוסקת בגיוס בכירים, "יש כותרות על משבר בהיי-טק אבל זה לא משבר דרמטי או אפוקליפסה כמו שזה תיקון. כל מי שאני מדברת איתו מספר שעדיין יש הצעות ושכר גבוה. ההבדל הוא שאם לפני שנה עובדים בתוך חברה היו מקבלים הצעות עבודה והתדפקו על דלתותיהם, אז גם היום מקבלים הצעות אבל עכשיו הם צריכים להיות קצת יותר אקטיביים ולהציע את מרכולתם. מי שנפגע זאת שכבת השומן, לא צריך כרגע למשל חמש בנות שיחזיקו את האירועים במחלקת כוח האדם. טאלנטים בפיתוח לעומת זאת עדיין מרוויחים את ה-60 אלף שקל שלהם ואף אחד לא מדבר איתם על הורדות שכר, בעיקר בגלל המחסור האדיר".
אולמרט: "זה דווקא יכול לעשות סינון טבעי טוב. הרבה אנשים נמשכים לתעשייה הזאת מסיבות לא נכונות, כי זה נראה להם כסף קל ומביאים את נונו למסיבת חברה וזה מצטלם נפלא באינסטגרם וכולם מקנאים בי. היום, כשיש קצת עיי חורבות, הרבה מהטרמפיסטים האלה בורחים ונשארים האנשים שזה יותר מעניין אותם והניסיון שלהם יותר רלוונטי".
פירון: "אם להיות כנה אני באמת חושבת שזה מרתיע לשמוע על כל המפוטרים, אבל זה מרתיע יותר בגלל חוסר ההבנה של איך התעשייה הזו עובדת. בעיתות משבר עושים אג'סטמנט לחברות בצורה יותר מהירה ממגזרים אחרים, שגם שם מפטרים עכשיו עובדים באלפים".
יאיר לפיד ביטא חזון ל"מיליון ישראלים בהיי-טק", צריך כל כך הרבה?
"כאזרחית אני חושבת שחייבים לשלב עוד ישראלים בהיי-טק, כי חסרים בתעשייה עובדים וגם בשנה המשברית הזאת יש יותר גיוסים מפיטורים. אז אנחנו גדלים בצורה יותר איטית, אבל גדלים. התעשייה משוועת לידיים עובדות ובמקום להוציא את העבודה לחו"ל אנחנו מעדיפים להשאיר אותה בישראל. יש היום בתעשייה כ-360 אלף עובדים ואולי רק 15 אחוז הם מפתחים. אם היינו מנגישים את האנגלית בכיתות נמוכות ומייצרים גישה יותר נוחה לפריפריה - היינו מייצרים הזדמנויות הרבה יותר גדולות לכולם להיכנס לתעשייה הזאת. לפני 28 שנה, כשנכנסתי, היינו תעשייה של מפתחים ומעט מאוד אנשים מסביב. היום כמעט כל האספקטים של חברה, שיווק, מכירות ומוצר נמצאים בארץ וזה פשע לא לתת הזדמנות לעוד אנשים הזדמנות להיכנס, כי תעשיית ההיי-טק אחראית ל-54 אחוז מהייצור הישראלי, המשכורות באופן מסורתי גבוהות, ולמה שלא יותר אנשים ייהנו מהעוגה הזאת? אז כן, יש פיטורים, אבל לא כדאי להסתכל על זה בצורה פופוליסטית. אנחנו מעסיקים היום מאות אלפי אנשים מחוץ לישראל, ובמקרה של חלק גדול מהמשרות שהם מאיישים אין סיבה לייצא החוצה. אנחנו רוצים אותן כאן בישראל".
ואם כבר להיות מפוטר, אז עדיף להיות מפוטר היי-טק ממפוטר של מפעל להבים.
"למי שמפוטר זה נורא ואיום, אבל עדיף להיות מפוטר כשיש לך בבנק משכורות עבר יותר משמעותיות, ונראה שכשהעולם והתעשייה יחזרו לעצמם, האינפלציה תרד ונצא מהמשבר, ההיי-טק יקלוט בחזרה את מי שפוטרו ועוד הרבה אחרים. אז אי-היציבות הזאת עכשיו היא לא נוחה, אבל לא הייתי מסיקה על בסיסה מסקנות על ההייטק".
בר-אל: "המפוטרים אצלנו קיבלו תנאים מאוד מיוחדים. נתַנו פיצויי פיטורים מעל ומעבר לחוזה של כל אחד. בגדול, אם מישהו היה צריך לקבל פיטורים לפי חודש, אז הוא קיבל לפי חודשיים או שלושה חודשים. מעבר לבסיס הזה, שכולם קיבלו מעבר למה שמגיע להם, נתַנו דגש לפקטור של ותק בחברה והאנשים שהיו בחברה הרבה שנים קיבלו מכפילים על המספר הזה. זה הגיע למצב שעובדים קיבלו פיצויים פי שישה. נתנו תמיכה מאוד רחבה לאלה שעוזבים, מתוך מחשבה שבמצב הנוכחי של השוק יהיה קשה יותר למצוא עבודה ולחזור ולקבל תפקיד טוב. ואנחנו צופים שייקח זמן. מסתכלים על אמצע 2024, לא חודשים ולא רבעונים. לפחות עוד שנתיים. לכן גם המנגנון של הורדה בשכר במקום פיטורים הוא לא רלוונטי למשבר שצופים שיימשך לתקופת זמן כזאת".
אולמרט: "בסוף התעשייה צעירה, אז לרוב המפוטרים יש אופק תעסוקתי. הם בעלי מקצועות נדרשים, גם אם בשנייה זו פחות. התנאים שלהם טובים. ועדיין, פיטורים זה מצב מורכב. אם השכר הקודם שלהם היה גבוה ועכשיו הם מפוטרים, ולדוגמה לקחו התחייבות על משכנתה על סמך זה שהמשכורת היא איקס, עכשיו הם בבעיה. גם צרות של עשירים הן צרות".
