בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור על החלטת רשות האוכלוסין לגרש מהארץ אזרחית אוקראינה הנשואה לישראלי שחיה איתו כאן יותר מעשור. השופטת מיכל אגמון-גונן קבעה שההחלטה התעלמה מראיות רבות על כנות הקשר וייחסה משקל יתר לאי-דיוקים קלים בראיונות.
בני הזוג נישאו ביולי 2011 וכשלושה חודשים לאחר מכן הגישו בקשה למתן מתן מעמד לאישה. ב-2014 ניתנה לה לראשונה אשרת תושבות ארעית. עד 2019 נערכו לבני הזוג שני ראיונות לבחינת כנות הקשר שלאחריהם הוארכה אשרת התושבות הארעית.
באוגוסט 2019 נערך לבני הזוג ראיון שלישי במסגרת בקשתם לאפשר את התאזרחות האישה עם תום תקופת ההליך המדורג. בהמשך לראיון זה דחתה רשות האוכלוסין וההגירה את הבקשה, בשל התרשמות שלילית לגבי כנות הקשר שבין בני הזוג.
למחרת הריאיון ניתנה החלטה של ראש צוות בלשכה שלפיה בשל "סתירות המעידות על אי כנות הקשר" בין בני הזוג, הופסק ההליך המדורג, סורבה בקשת ההתאזרחות של האישה, ונקבע כי עליה לצאת מישראל בתוך 14 יום. בית הדין לעררים דחה ערר שהגישו השניים "משלא הוכח כי החלטת המשיב חורגת ממתחם הסבירות, או כי נפל בה פגם מהותי אחר". בנסיבות אלה הגישו בני הזוג ערעור למחוזי.
הם טענו כי הביאו הוכחות רבות לכנות הקשר ביניהם ולכך שמרכז חייהם המשותף בישראל. לטענתם, במצב זה, קביעת הרשות שנמצאו סתירות בראיון המעידות על אי כנות הקשר - שרירותית. הרשות טענה מנגד שבראיון עלו כמה אי-דיוקים, למשל שהגבר אמר שאין לאישה אחים והיא אמרה שהיה לה אח שנפטר. כמו כן, האישה לא ידעה שבתו של בן זוגה עברה עם משפחתה מברזיל ללונדון ושיש לה שלושה ילדים ולא שניים, והיא אף טעתה בגיליהם.
עו"ד מאיה וייס טמירraanan talאבל השופטת מיכל אגמון-גונן קיבלה את העתירה וקבעה שהרשות הפרה את חובת ההגינות בכך שלא ביססה את החלטותיה על תשתית עובדתית הולמת. היא כתבה שהמערערים הגישו מסמכים רבים, תמונות ומכתבים מאנשים המכירים אותם ואת היחסים ביניהם ומוכנים להעיד על כך. אולם, הרשות לא התייחסה לאף אחד מהמסמכים הללו בהחלטותיה.
בנוסף, הרשות לא טרחה לבצע חקירות ולהפעיל כלי בדיקה שבסמכותה כגון ביקורי פתע אצל בני הזוג או חקירות אחרות במהלך השנים, ובמיוחד לאור טענותיהם שהאישה מטופלת תרופתית וזיכרונה נפגע.
השופטת הוסיפה שהסתירות הנטענות בראיון אינן מהוות משקל מספיק לביסוס ההחלטה, בפרט שמדובר בשלב מאוחר בהליך המדורג, שבו יש להציג משקל ממשי לשיקולים להפסיקו. זאת ועוד, מדובר בהליך הנוגע לליבת הזכות לחיי משפחה, וככזו מחייבת גם היא משקל משמעותי לנתונים עליהם הסתמכה הרשות.
"במקרה שלפניי ניתוח הראיונות נעשה באופן שאינו מאוזן, המתעלם מהתשובות הזהות או החופפות (במרבית הפרטים המהותיים) ומתמקד בתשובות שאינן זהות ואינן מהותיות (רובן בפרטים שוליים)", כתבה. בנסיבות אלה ביטלה השופטת את ההחלטה וקבעה שעל הרשות להעניק לאישה מעמד קבע בישראל באופן מיידי. הרשות חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 15 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערים: עו"ד דוד מוזס, עו"ד דוד אליסון
• ב"כ המשיבה: עו"ד דוד מרגליות
• עו"ד מאיה וייס טמיר עוסקת בחוקתי ומנהלי
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
