הדוחות הכספיים שיוצאים לאור בימים האחרונים של רשתות המזון, האופנה וקבוצות הקניונים מציגים עלייה חדה בהכנסות וברווח הגולמי והנקי. נראה שאם נשאל את הציבור איפה הוא היה בזמן ההפוגות מהאזעקות המלחמה? התשובה תהיה: בקניונים ובסופרים, כאילו מדובר בכלכלה משגשגת שלא תחת מלחמה.
נכון שהביקושים בארץ גדלו כי יותר אנשים נשארו בארץ, לא טסו לחו"ל וביצעו את כל רכישותיהם ליד הבית - יותר אנשים הסתגרו בבתים, לא יצאו למסעדות וגם פחות אירחו. אבל זאת לא התמונה המלאה.
חלק גדול בעלייה במכירות וברווחים של החברות מקורה בעליות מחירים שיזמו ספקיות ורשתות המזון, שבחסות המלחמה ובהיעדר תשומת לב ופיקוח ממשלתי, העלו מחירים ללא בושה.
אין צורך במבצעים כשהביקושים גדולים
השילוב המנצח מבחינת הקמעונאים של עליות מחיר, שלא כולן מוצדקות, וחלקן בגלל התירוץ הנפות "עלייה בחומרי גלם", בתוספת העובדה שיותר אנשים נשארו בארץ, ניכרו בדוחות הכספיים של הרבעון שלישי שפורסמו לאחרונה, ואלו רק כמה דוגמאות: דיפלומט - עלייה של 63% ברווח הנקי ו-8% בהכנסות, לצד חלוקת דיבידנד בסך 20 מיליון שקל. רשת יוחננוף הציגה גידול של 18% במכירות, 78% ברווח הנקי וחלוקת דיבידנד בסך 20 מיליון שקל.
רשת שופרסל הציגה גידול של 6% במכירות ו-360% ברווח הנקי. ויקטורי עם זינוק של 11.3% במכירות ועליה של 14.6% ברווח הנקי. רמי לוי עלייה של 4.7% במכירות, עליה של 67% ברווח הנקי וחלוקת דיבידנד בסך 55 מיליון שקל.
רשתות האופנה פוקס, גולף וקסטרו אמנם לא העלו מחירים אבל ציינו במפורש בדוחות שלהם שצמצמו את ההנחות כי כשהביקושים גדולים והלקוחים שבויים - למה לתת הנחה?
המזל של רשתות המזון הוא שאין הפרדה בדוחות הכספיים שלהן בין צמיחה אורגנית (גידול במספר הלוקחות) לבין התרומה של עליית המחירים שמנפחת מחזורים ומשפרת רווחיות.
רן עוז, מנכ"ל ישראכרט, שכל חיובי האשראי של לקוחותיה "שקופים" לה, שופך אור על מה באמת קרה לנו, ומאיפה השיפור שמציגות השחקניות בענף: "כשבוחנים את הנתונים מגלים שאנשים קונים פחות אבל משלמים יותר. רמת ההוצאה בכרטיסי אשראי עלתה ב-9% אבל כשאנחנו בוחנים לעומק אנחנו מגלים שאנשים קונים פחות ומשלמים יותר במזון. אנו רואים תמונה מדאיגה עוד יותר - ההוצאה על מזון עלתה אבל המחירים עלו ב-15% בממוצע, וזה אומר שאנשים שילמו בכרטיס אשראי 15% יותר על מזון, אבל קנו פחות".
הצעד של ברקת: פופוליסטי או בר-ביצוע?
באיחור של כמעט שנה, ולנוכח עליות המחירים הפרועות (בקרוב תתבצע התייקרות נוספת בחסות הממשלה במסגרתה יתווסף אחוז נוסף למע"מ), שר הכלכלה ניר ברקת הוציא אתמול הודעה כי הוא דורש להפעיל "צו חרום לעתות מלחמה" בתחום המחירים, ולהכניס לפיקוח מחירים שורה של מצרכים כמו פסטה, אורז, מים מינרלים ועוד. רק שכמו תמיד יש כותרת גדולה, וביצוע? לא בטוח.
ראשית, הצו מאפשר פיקוח רק ל-45 יום בלבד, ושנית, ברקת נדרש לשם יישום הצו להסכמת שר האוצר. אגף תקציבים כמדיניות הוא נגד פיקוח מחירים בטענה שזה פוגע בתחרות לטווח ארוך, ולכן לא נראה שמכאן תבוא הישועה לצרכן, בהנחה שמחאה בנוסח מחאת הקוטג' לא נראה כאן בזמן הקרוב, האנרגיה מופנית למחאות בנושאי ביטחון ופוליטיקה, נותר לבצע קניות נבונות שעיקרן השוואות מחיר.
בתקופת האזעקות, הצרכנים העדיפו לרכוש ליד הבית, וליד מרחב מוגן, בחנויות העירוניות של הרשתות הגדולות, שהן גם היקרות ביותר מבין כל הפורמטים של הרשת. עכשיו, עם הפסקת האש בגבול הצפוני, אפשר לחזור לחנויות הדיסקאונט שלא במרכז הערים אבל מחיריהן זולים יותר, ואפשר גם להמשיך לפנטז על פירוק המונופולים שיביא לפחות ריכוזיות בשוק המזון. אבל זה לא קרה עד היום ולא יקרה כי אין את השר או הרגולטור שמפגין אומץ למעשה. גם הפתרון המעולה שקיים ברוב ארצות המערב – 0% מע"מ על מזון בסיסי, כמו למשל בבריטניה, או מע"מ מופחת של עד 5% בגרמניה, הממשלה שלנו נמנעת מלעשות.
