בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בעלי דירות בבניין בשכונת קריית יובל בעיר נגד אחד השכנים המסרב לחתום על הסכם פינוי-בינוי, משום שלדבריו לא מובטחת לו דירה בגודל שלו הוא זכאי. השופט אריה רומנוב קבע פשרת ביניים וחייב אותו לחתום על ההסכם.
מדובר בבניין בן שלוש קומות וארבע כניסות שנבנה בשנות ה-60 של המאה הקודמת. השטח המקורי של כל דירה היה כ-55 מ"ר. לאחר מגעים בין בעלי דירות בבניין לבין יזם נכרת הסכם פינוי-בינוי בין 23 מהם לבין היזם. לפי ההסכם, הבניין הקיים ייהרס ויוקמו במקומו שני בניינים. האחד בן 19 קומות והשני בן תשע קומות. כל בעל דירה יקבל דירה חדשה, גדולה ב-35-30 מ"ר מהקיימת.
היזם הצהיר בדיון שבהתאם למדיניות החדשה של גופי התכנון, בקרוב תוגבל האפשרות להגדיל שטח דירה קיימת ב-12 מ"ר בלבד, כך שאם הפרויקט לא יצא לפועל - הדבר יגרור הפסד כלכלי אדיר לבעלי הדירות.
הנתבע הוא בעל הזכויות בדירה שבקומת הקרקע שאותה הוא משכיר. ב-2002 הוא הרחיב את הדירה ושטחה כיום הוא 100.2 מ"ר. כיוון שהבניין נמצא על מדרון, כתוצאה מהרחבת הדירה נוצרה קומת עמודים. השכן ניצל זאת ובנה בקומת העמודים מרתף בשטח כולל של 46.6 מ"ר. בהמשך הוא הכשיר את הבנייה בקומת המרתף למגורים, והוא נוהג להשכיר גם את השטח הזה.
הנתבע הוא היחיד שמסרב לחתום על ההסכם, שלשיטתו מקפח אותו. טענתו העיקרית היא שהדירה שלו ייחודית ואינה דומה לאף דירה אחרת, ולכן שטח דירת התמורה שמגיעה לו צריך להיות גדול מהשטח שהוצע לו על ידי היזם. שכניו טענו שהוא לא זכאי לקבל תמורה כלשהי עבור קומת המרתף שנבנתה ברכוש משותף. למרות זאת, במהלך הדיונים היזם והתובעים הסכימו לתת לנתבע תמורה של 14.74 מ"ר עבור המרתף, אלא שהנתבע התנגד.
השופט אריה רומנוב קבע שהנתבע זכאי לתמורה עבור הבנייה בקומת המרתף. הוא ציין כי מדברי השכנים עלה שלבעלי דירה אחרת בבניין יש מחסן שנבנה ללא היתר והתובעים הסכימו שתמורת המחסן הם יקבלו תוספת של ארבעה מ"ר בדירה החדשה.
בנוגע לשיעור התמורה צוין בפסק הדין שהמחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת מקצועית-שמאית. התובעים הגישו חוות דעת של שמאי שקבע שעבור קומת המרתף התמורה צריכה להיות 14.74 מ"ר. הנתבע לא הגיש חוות דעת מטעמו.
בנסיבות אלה קבע השופט שהנתבע זכאי לתמורה של 14.74 מ"ר בגין קומת המרתף. הוא הוסיף כי במהלך המשפט היזם והתובעים היו מוכנים לתת לנתבע תמורה זו, אך הוא סירב וסירובו בלתי סביר. לפיכך התובעים זכאים לסעד שיאפשר את ביצוע הפרויקט.
בסופו של דבר התביעה התקבלה והשופט מינה את בא כוח השכנים להתקשר בעסקה עם היזם בשם הנתבע. הוא חויב בשכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל ובהוצאות משפט בסך 16,615 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד גדעון פרום, עו"ד אורי אורלב
• ב"כ הנתבע: לא צוין
• עו"ד אלון אלימלך עוסק בתמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
