400 פרות יש ברפת הוותיקה של קיבוץ אפיקים, שמניבה 4.5 מיליון ליטר חלב בשנה. כל הציוד המתוחכם – המאפשר להפעיל רפת ממוחשבת שבכל דקה מנטרת את מצב הפרה, בריאותה, תפוקת החלב שלה, מצבה ההורמונלי – הוא פיתוח של חברת אפימילק, שנוסדה על ידי הקיבוץ ומגלגלת היום מחזור מכירות של יותר מ־200 מיליון שקל בשנה בארץ ובעולם. הרפת הקיבוצית, ששוכנת לא רחוק ממשרדי הנהלת החברה, עדיין משמשת לה כמעבדה לניסוי כל פיתוח חדש.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הסיפור מתחיל בסוף שנות ה־70. אלי פלס ז"ל, חבר הקיבוץ, בעל ידי זהב וראש שממציא פטנטים, נהג לשדרג ולהמציא כלים חקלאיים מיוחדים במוסך הקיבוץ, בהם למשל מנערת תמרים (מכונה לקטיף תמרים), חמצניות לבריכות הדגים (להעשרתן בחמצן) ועוד. יום אחד החבר'ה מהרפת ביקשו עזרה, והוא המציא את מד החלב הראשון, שמדד את כמות החלב שהפרה נותנת. אחר כך הוא המציא תג זיהוי שמוצמד לפרה ומדווח על מצבה ההורמונלי. מתוך ההמצאות האלה נולדה אפימילק, ששמה הוא חיבור של אפיקים ומילק.
החודש נסגר מעגל: הקיבוץ מכר את 25% ממניות החברה לקרן ההשקעות פורטיסימו, השותפה בחברה מאז 2011, תמורת 130 מיליון שקל (כ־90 מיליון שקל לאחר מסים), והעביר לה את השליטה בחברה. מתמורת המכירה חילק הקיבוץ ל־530 חבריו סכום כולל של 66 מיליון שקל. לפני כשבועיים התכנסו כל החברים להצביע על מתווה לחלוקת הכסף. היו כאלה שדרשו לחלק את כל תמורת המכירה לחברים. הרוב הכריע על מתווה מאוזן: שני־שלישים ילכו לכיסם של החברים, ושליש יישאר לצורכי הקיבוץ, לפיתוח תשתיות ועוד. הנוסחה לחלוקת הכספים: 60 אלף שקל לכל חבר, פלוס תשלום עבור ותק. זוג חברים עם ותק של יותר מ־40 שנה קיבל את הסכום המקסימלי – כחצי מיליון שקל. היות שאפיקים הוא קיבוץ ותיק, כמחצית מחבריו הם בעלי ותק של יותר מ־40 שנה ונהנו מהסכום הנאה.
4 צפייה בגלריה
אמיר רומנו (מימין) ויובל רחמילביץ. הרפת הוותיקה עדיין משמשת לחברה כמעבדה לניסוי כל פיתוח חדש
(צילום: נחום סגל)
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
את המכירה הובילו וניהלו יו"ר החברה עד למכירה והיו"ר העסקי של הקיבוץ מזה שש שנים, אריק שור, לשעבר מנכ"ל תנובה (קיבוצים מנוהלים היום כמו עסק כלכלי ורבים נוהגים להביא יו"ר חיצוני מקצועי), ולצידו יו"ר הקהילה (המינוח העדכני למזכיר הקיבוץ) אמיר רומנו, בן הקיבוץ. לא פשוט להגיע להבנות עם 530 דעות שונות, או כמו שאומר שור: "בקיבוץ אין מושג כזה תמימות דעים".
לאחר המכירה, הקיבוץ – שהוא גם הבעלים של מפעל "קלנועית" לרכבים למוגבלי תנועה וכן גידולים חקלאיים – נשאר עם 45% ממניות אפימילק, שהוא מקווה שבמכירה הבאה, אם תהיה כזאת, יהיו שוות עוד יותר. אבל כלל אחד נקבע כבר עכשיו: בפעם הבאה, אחרי שכעת הוותק "נפדה", כלשון הקיבוץ, הסכום יחולק שווה בשווה בין כל החברים.
אפשר לומר שזו הייתה הפעם הראשונה שבה חברי הקיבוץ נהנו ישירות מפירותיו של מפעל אפימילק (לפני כשלוש שנים חילקה אפימילק דיבידנד לקיבוץ בסך 25 מיליון שקל, אבל רק 7.5 מיליון שקל מתוכו עברו לחברים, וכל אחד קיבל סכום קטן).
"אלי פלס ז"ל שינה את מהלך החליבה בעולם", אומר לנו לוי חופש (88), מוותיקי הקיבוץ ולשעבר מפקד חטיבת הצנחנים, "הודות לכך שהייתה לנו רפת מהיום הראשון של הקיבוץ. חלו שינויים באורחות החיים בקיבוץ. אני זוכר עוד מגורים משותפים, היום הפרט הפך להיות אדון לעצמו. אבל שומרים על מערכת שיתופית. אצלנו יש רק חברים – אין לבוא, לבנות בית ורק לגור כאן. את קרן פורטיסימו הכנסנו לאפימיליק לפני עשר שנים, בתקופה שבה היינו זקוקים מאוד לעזרה במימון. המכירה של השליטה כעת היא יותר דרישה של הציבור. אני מרוצה מהקיבוץ של היום, שנותן ביטוי לאווירה הקיבוצית וגם לפרט שיוכל לממש את עצמו".
4 צפייה בגלריה
''אני בונה בית בקיבוץ, והסכום הזה יסייע לי''. גלית אלפרט, בעלת "שוקולד גליתא"
(צילום: בשמת איבי, Picasa)
גם גלית אלפרט (50), דור שלישי באפיקים, בעלת "שוקולד גליתא" (שלה סניפים בדגניה ובקיבוץ צובה), מרוצה מהמהלך. "המכירה וחלוקת הכסף היו הליך מדהים שפירושו הכרת תודה קודם כל לדור המייסדים והוותיקים, שהיינו חייבים להם", היא אומרת. "הרבה שנים לא היה לקיבוץ את האפשרות הזו. כשהוחלט לצאת להפרטה, התחייבו בפני הוותיקים ל'פדיון ותק' וקבעו מפתח לכל שנת ותק. שיוך הדירה היה חלק מהפיצוי שהם קיבלו, ואת היתרה הם קיבלו עכשיו. נסגר החשבון. אני בונה בית בקיבוץ, והסכום הזה יסייע לי".
עד שנות ה־80 קיבוץ אפיקים שבעמק הירדן היה אחד הגדולים והמבוססים בארץ. בספרו "הביתה" מתאר אסף ענברי, בן הקיבוץ, בדרך ציורית ומרתקת את סיפורו של הקיבוץ ואנשיו. בין היתר מוכר הקיבוץ בזכות מפעל קלת אפיקים שייצר לבידים לרהיטים, עבודות נגרות ועוד. בולי העץ ללבידים יובאו מאפריקה ועובדו במפעל הענק. חלקם הלך ליצוא, אבל את הרווח העיקרי עשה המפעל ממכירה לשוק המקומי, במחיר גבוה.
הסיפור אקטואלי גם היום: המדינה הטילה אז מכס גבוה על יבוא לבידים מחו"ל כדי להגן על תוצרת הארץ, ובכך הפכה את היבוא ללא כדאי. קלת אפיקים ועוד שלושה מפעלי לבידים שפעלו בארץ ונקראו לימים "קרטל הלבידים" נהנו מחסינות מלאה מפני יבוא. בסוף שנות ה־90 החגיגה נגמרה. המדינה פתחה את היבוא, מפעלי הלבידים נסגרו, ואפיקים נותר עם חובות ונסגר ב־2011. כיום השטח שעליו עמד המפעל מושכר על ידי הקיבוץ לעסקים שונים.
כדי לגייס כספים להחזר החובות מכר הקיבוץ באותה שנה, לראשונה, כ־30% ממניות אפימילק לקרן פורטיסימו בעבור כ־45 מיליון שקל, אך שמר את השליטה בידיו. קרנות נוספות התעניינו באפימילק, כמי שנחשבת לאחת המובילות בעולם בתחומה ובפוטנציאל שלה. החברה, שמעסיקה כ־200 עובדים בישראל ובחו"ל, מתוכם כ־30 חברי קיבוץ, מנוהלת מזה 11 שנה על ידי יובל רחמילביץ, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל, הנשוי לבת הקיבוץ.
כיום החברה פועלת ב־50 מדינות. בעבר היא התפרסמה כמי שהקימה רפתות ענק ממוחשבות בחו"ל, ובין היתר זכתה במכרז להקמת 13 מכוני חליבה ברפת הגדולה בעולם בסין. שווי המכרז נאמד ביותר מ־50 מיליון דולר, והקמתה של הרפת נעשתה בהשקעה כוללת של 500 מיליון דולר. 50 אלף פרות יובאו לשם כך מניו־זילנד ומאוסטרליה.
יובל רחמילביץ: ''רפת בישראל מתקיימת בתנאים קשים: מחירי המזון המיובאים גבוהים, הקרקע יקרה, הטמפרטורות בקיץ מקשות על התעברות הפרות ותפוקת החלב שלהן יורדת, ואם אנחנו מגיעים להישגים עולמיים בתנאים האלה, אז כנראה אנחנו טובים במיוחד''
מאז החברה זנחה את הפרויקטים של הקמת רפתות ממוחשבות גדולות, ומתמקדת במכירת פתרונות לניהול ובקרה של רפתות כאלה. המוצר המוביל שלה הוא תוכנת אפיפארם, שמנתחת את המידע שמפיק מד חלב אלקטרוני המחובר לפרה: תפוקת החלב, הרכבו, מצב בריאותה של הפרה ופוריותה. המטרה היא להגיע לתפוקת שיא של חלב, תכונה שהפרה הישראלית מצטיינת בה. בנוסף מפתחת אפימילק רובוט חדשני, המחובר למסילה ומבצע את החיבור של עטיני הפרה לחליבה אוטומטית ברפת. המשמעות היא הקטנת כוח האדם שמועסק בתהליך, ואשר נמצא במחסור הולך וגובר בישראל ובעולם.
לדברי רחמילביץ, הפוטנציאל הגדול של החברה טמון במעבר העולמי לרפתות גדולות, מטעמי התייעלות. "היעד שלנו הוא הגברת תפוקת החלב וגם רווחת הפרה", הוא אומר. "כי רק פרה שטוב לה יכולה לייצר חלב בכמות ובאיכות. הפתרונות שאנחנו מספקים שואבים את יכולתם מהניסיון הרב שנצבר במשק החלב הישראלי, המוביל בעולם. רפת בישראל מתקיימת בתנאים קשים: מחירי המזון המיובאים גבוהים, הקרקע יקרה, הטמפרטורות בקיץ מקשות על התעברות הפרות ותפוקת החלב שלהן יורדת, ואם אנחנו מגיעים להישגים עולמיים בתנאים האלה, אז כנראה אנחנו טובים במיוחד".
המתחרה של אפימילק היא חברה ישראלית לשעבר מנתניה – SCR, שב־2015 נרכשה על ידי קבוצת אנטליק מצרפת תמורת 250 מיליון דולר (ולפני שנה נמכרה אנטליק לקונצרן התרופות העולמי MERCK ב־25.3 מיליארד דולר).
כשהיו"ר שור נשאל האם הקיבוץ לא חשש מאובדן השליטה באפימילק לטובת קרן פורטיסימו, הוא אומר: "הקרן הביאה לחברה ערך מוסף, אנחנו בוטחים בה, ולכן החשש מאיבוד השליטה היה קטן. עדיין נשארנו עם 45%. המודל שעמד מול עינינו היה של קיבוץ חצרים, בעלי נטפים, חברת הטפטפות המובילה בעולם, שמכר בשלבים את מניותיו בחברה, כל פעם בשווי גבוה יותר, ונשאר רק עם 18% מהמניות. שיקול נוסף היה שזאת הפעם הראשונה שהחברים מקבלים חלק מכובד מרווחי הקיבוץ, ומגיע להם. נקודת המוצא שלנו הייתה לממש חלק מההצלחה של הקיבוץ לרווחת החבר, ועדיין להישאר עם נתח משמעותי בחברה. היו גם קולות שאמרו תמשיכו, אל תמכרו, הולך לנו מצוין. הרוב המוחץ החליט לממש את השליטה. החוכמה של הקיבוץ היא לשלב כוחות פנימיים עם חיצוניים. העסקה נתנה לחברים תחושה של הצלחה, של ווינריות".
4 צפייה בגלריה
''חשוב לנו להמשיך לפתח עסקים, כדי שנוכל לקיים אורח חיים קיבוצי''. אמיר רומנו
(צילום: נחום סגל)
עברתם הפרטה, החברים קיבלו כעת "כסף לכיס", זה עדיין נחשב קיבוץ?
אמיר רומנו: "אפיקים הוא קיבוץ מופרט שמקיים אורח חיים קהילתי ברמה גבוהה. חדר האוכל פתוח בצהריים ואנחנו שומרים על ערכי הליבה בקנאות: ערבות הדדית, רווחה ובריאות, חינוך ותרבות, ספורט. אנחנו גם קולטים חברים, בעיקר בנים חוזרים, והתחלנו לבנות שכונה חדשה, אפיקים 4, עם 44 יחידות דיור. כל מי שנקלט הופך לחבר קיבוץ. בשנתיים האחרונות קלטנו 50 משפחות. אפיקים התייצב והחזיר חובות, שנגרמו ממשבר הקיבוצים וקריסת קלת אפיקים. כל הענפים שיפרו רווחיות או עברו לרווחיות, בעיקר האבוקדו והרפת. המכירה כעת מאפשרת לנו לפצות את החברים הוותיקים ולשפר את הנראות של הקיבוץ ואת התשתיות. חשוב לנו להמשיך לפתח עסקים, כדי שנוכל לקיים אורח חיים קיבוצי.
"לפני המכירה עשינו 'שולחנות עגולים' עם חברים מכל החתכים, ותיקים וצעירים, שאמרו מה הם רוצים ומה הצרכים שלהם, וכך גיבשנו את מתווה המכירה. זה תהליך שנמשך עשרה חודשים. בסוף מגיעים לאסיפה, היו שתיים כאלה, אחת בסוף דצמבר ואחת של ההצבעה בסוף ינואר. הצבענו בקלפי, ומעל 60% הצביעו בעד. 85% מהחברים השתתפו בהצבעה. אני גדלתי באפיקים באהבה, ואני מגדל פה את ילדיי, כי זה מקום נפלא".
פורסם לראשונה: 07:37, 25.02.22
