בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה קבע לאחרונה שיזמית נדלן תקבל הזדמנות נוספת להוציא היתר בנייה לפרויקט תמ"א 38 בפרדס חנה-כרכור שנפסל בשל סוגיית הקצאת חניה לדיירים.
בראשית הפרשה ביקשה החברה מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה בפרדס חנה-כרכור לאשר חיזוק של חמישה מבנים בני ארבע קומות הבנויים תוך הוספת קומות באופן שכמעט יכפיל את מספר הדירות – מה-80 הקיימות ל-148. בבקשה פורט שהתוכנית עתידה לשפר את חיי הדיירים, ובין היתר לספק להם מרפסות, מעליות וממ"דים.
בשלהי 2022 החליטה הוועדה המקומית לאשר את עבודות התמ"א בתנאים, אך כמה בעלי דירות ("המתנגדים") ערערו על החלטתה וגורל הפרויקט הונח לפתחה של ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה במחוז חיפה. זו החליטה שאין לאשר את הפרויקט בשל חוסר איזון בין האינטרס בחיזוק המבנים לבין היבטי תכנון שונים כמו חנייה, המגולם לדבריה בהחלטת הוועדה המקומית.
לעמדתה לא היה זה הגיוני להעמיד לרשות כ-150 דירות הפרויקט מספר זעום בלבד של חניות בשטח פרטי, ואת מרביתן – כ-100 במספר – בשטח ציבורי. על החלטה זו הגישה היזמית את עתירתה לבית המשפט בינואר האחרון.
לטענת היזמית, חשיבות חניה בפרויקט חיזוק מפני רעידות אדמה וטילים פחותה בהרבה מחשיבות ערך ההגנה על החיים. לעמדה זו הצטרפה הוועדה המקומית שסיפרה כי בהחלטתה לאשר את הפרויקט היא לקחה בחשבון את יתרונותיו הרבים על פני האלטרנטיבה המסוכנת של הותרת המבנים כשהם חשופים לפגיעה בשל רעידת אדמה או טילים.
לעומתן טענו ועדת הערר והמתנגדים שיש להותיר את החלטת הראשונה על כנה. המתנגדים הטילו ספק בכך שהקצאת החניות המוצעת בבקשת ההיתר מטעם היזמית תענה על הצורך בחניה של כל תושבי המתחם, ולפיכך טענו שיש לעצור את קידום התוכנית ולשקול במקומה הליך של פינוי-בינוי – המעניק לשיטתם מענה ראוי ונכון יותר מבחינה תכנונית, לרבות לעניין בעיית החניה.
השופטת בטינה טאובר קבעה שהפתרון לסכסוך הוא באמצעות מתן האפשרות ליזמית לפנות בשנית לוועדה המקומית לצורך קבלת היתר לפרויקט, תוך הצפת בעיית החניה שהעלתה ועדת הערר.
"מבלי להיכנס לגופן של הטענות התכנוניות", כתבה, "אכן עולה מהחלטת ועדת הערר כי ייתכן וקיימות אפשרויות נוספות שניתן להציע כפתרון לנושא החניה, שלא נבחנו או נשקלו על ידי הוועדה המקומית, כגון האפשרות לאשר מקומות חניה בקומות העמודים של הבניינים ו/או צמצום מספר יחידות הדיור לצורך מתן מענה לנושא החניה של הדיירים, בשים לב לתוספת המשמעותית ביחידות הדיור המבוקשות במסגרת בקשת ההיתר".
לפיכך נקבע שיש לקבל את הערעור באופן חלקי באופן שהיזמית תוכל להגיש לוועדה המקומית בקשה מתוקנת להיתר בנייה, והוועדה תבחן את האפשרויות הקיימות ביחס לנושא החניה בהתחשב בהערות ועדת הערר, ותקבל החלטה חדשה לפי שיקול דעתה המקצועי-תכנוני.
השופטת הבהירה כי במסגרת הבחינה המחודשת תהא הוועדה המקומית רשאית להחליט כל החלטה תכנונית סבירה, לרבות הותרת החלטתה הראשונה על כנה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד אורי בן-עטיה עוסק בתמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
