ערב ראש השנה תשפ"ג נחשף במלואו הפרדוקס הישראלי: לפי הסקרים האחרונים, 90% מהישראלים מרוצים מחייהם במדינה וכ־70% מרוצים ממצבם הכלכלי - ובה בשנה מרחב השיח התקשורתי מוצף בקיטורים אינסופיים ובזעקות שבר. איך פותרים את הסתירה? לפרופ' קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל בשנים 2013 עד 2018 וכעת מרצה בבית הספר לכלכלה של האוניברסיטה העברית, סגנית נשיא למחקר בתחום הכלכלה והממשל במכון הישראלי לדמוקרטיה וחברה בוועדת החקירה הממלכתית לפרשת הצוללות וכלי השיט, יש הסבר. הוא עולה מהמחקר החדש שעליו היא עובדת יחד עם החוקרים נדב פורת הירש ורועי קנת פורטל, שאת ממצאיו המרתקים היא חושפת בשיחה מיוחדת.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
איך ייתכן שישראל נתפסת כיקרה להחריד ובכל זאת תושביה כה מרוצים ממצבם? הרי קשה יותר ויותר לגמור פה את החודש, בהשוואה למדינות מפותחות ב־OECD, הלא כן?
"התשובה לשאלתך, שאלה־טענה נפוצה מאוד במקומותינו, היא לא, ממש לא. כשהשבועון הכלכלי הבינלאומי אקונומיסט פירסם באחרונה ידיעה לפיה תל־אביב היא עכשיו העיר היקרה בעולם, התעוררו בי ספקות של כלכלנית. העיר היקרה בעולם - איך זה יכול להיות? שאלתי את עצמי, לפי איזו מדידה? באיזו שיטה? ביחד עם שני חוקרים צעירים לצידי התחלתי לחקור לעומק את היחסים בין יוקר המחיה לכוח קנייה, בין הכנסות לאינפלציה, בין אינפלציה לשער השקל, בישראל ובמדינות המפותחות".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
מה הממצא העיקרי של המחקר?
"מצאתי שמרבית התחושה ש'יקר פה' משקפת את ההתחזקות של השקל מול הדולר והיורו ולכן היא נכונה רק עבור תיירים שעורכים קניות בארץ, אבל בהחלט לא נכונה עבור מי שהכנסותיו ושכרו בשקלים. בשביל משק בית ישראלי ממוצע ושכיר ישראלי ממוצע, החיים בישראל נעשו בעשור שחלף יחסית יותר זולים. משמעותית יותר זולים".
די עם הקיטורים, אם כן? די עם האמירות לצעירים אין עתיד במדינה?
"בהחלט יש להם עתיד. תסתכל רק על המהירות המסחררת שבה התאוששה הכלכלה הישראלית ממשבר הקורונה, ועל החזרה המהירה לתעסוקה מלאה. דור של צעירים גדל בארץ בלא שהיה חשוף, כמו עמיתו באירופה, לאימת האבטלה, לקושי למצוא עבודה".
ממצאי מחקרה של פרופ' פלוג ודבריה אכן סותרים את שיח הקיטורים הגואה. "מ־2012 ועד ליולי 2022", היא אומרת, "עלה מדד המחירים לצרכן במדינות המפותחות החברות ב־OECD ב־31%, ובתוך זה בגוש היורו ב־22% ובארה"ב ב־29%, בעוד שבישראל המדד עלה ב־10% בלבד. ולא רק בממוצע: בכל רכיבי סל הצריכה הייתה העלייה במחירים בארץ מתונה יותר, או שירידת המחירים הייתה חדה יותר, מזו שנרשמה באותם רכיבים במדינות ה־OECD".
והשכר שלנו, מה קרה לו? לפי מחקרה של פלוג, השכר לשכיר הביס אצלנו את האינפלציה עד כדי כך שהשכר הריאלי - שינוי בשכר פחות ההתייקרויות - גדל בעשור שחלף ב־25%. כוח הקנייה של השכיר הישראלי זינק ברבע וכך גם רמת חייו.
גידול יוצא דופן?
"זו בהחלט עלייה מרשימה ביותר, גם בהשוואה בינלאומית. באותו פרק זמן, מ־2012 עד 2022, השכר הריאלי עלה במדינות ה־OECD ב־11%, בארצות־הברית ב־17% ובגוש היורו ב־15%.
לפי מחקרך, האינפלציה בארץ הייתה איטית בהרבה ממדינות אירופה וארה"ב והעלייה בכוח הקנייה הריאלי מהירה הרבה יותר. ובכל זאת, לפי הנתונים המצוטטים אצלך - בעוד שב־2012 רמת המחירים בישראל, במונחים של מה שמכונה "שווי כוח קנייה בדולרים בינלאומיים", הייתה דומה מאוד לזו שבגוש היורו ובארה"ב, ב־2021 הפערים התרחבו מאוד לרעתנו: המחירים בישראל גבוהים בכ־40% מאלה שבהגוש היורו, ובכ־17% מאלה שבארה"ב. איך את מסבירה את הסתירה?
"אין פה סתירה. ההסבר העיקרי לעלייה ברמת המחירים היחסית של ישראל בהשוואה לגוש היורו וארה"ב נעוץ בייסוף השקל מול המטבעות של המדינות האלו. השקל התחזק מול היורו ב־23% ומול הדולר ב־16%, מה שהוביל אוטומטית להתייקרות של סל הצריכה הישראלי המחושב במטבעות חוץ. השוואת מחיר מוצר בארץ למחיר מוצר מקביל בחו"ל בתרגום לשקלים, כפי שהיא מוצגת לא פעם בתקשורת, לא מלמדת על היותה של ישראל יקרה לישראלים שמשתכרים בשקלים, אלא על היות השקל שלנו מאוד חזק, במיוחד ביחס לשערו לפני עשור. לדוגמה: אם קילוגרם בננות עלה ב־2012 חמישה שקלים ועולה היום חמישה שקלים, מחירו עבור צרכן ישראלי לא השתנה, אבל בתרגום ליורו אותו קילוגרם של בננות התייקר מיורו אחד ל־1.5 יורו. ההתייקרות לא מצביעה על עלייה ביוקר המחיה בישראל, אלא על התחזקות השקל ביחס ליורו. אומר זאת כך: עבור תיירים ומשקיעים מחו"ל, ישראל באמת התייקרה. עבור ישראלים המתנהלים בשקלים ומשתכרים בשקלים לא הייתה עלייה ביוקר המחיה. להיפך, הייתה הוזלה ניכרת".
אבל גם אחרי שמורידים מההשוואות את ייסוף השקל, נשארת בפרסומי ה־OECD יתרה מטרידה, שמצביעה על אינפלציה ישראלית מהירה וכוח קנייה נמוך של השכר בישראל.
"לכאורה. חישובי האינפלציה של ה־OECD באמצעות מדד מחירים רב־לאומי אחיד סותרים את מדד המחירים לצרכן כפי שמתפרסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לפיו ישראל התייקרה פחות מה־OECD בעשור האחרון, הן בכל קבוצות הצריכה בנפרד והן בהסתכלות על סל המוצרים כולו. אנחנו במחקר שלנו מייחסים אמינות גבוהה יותר למדדי המחירים של הלשכה לסטטיסטיקה שלנו, שמותאמים ומייצגים את דפוסי הצריכה המקומיים טוב יותר ממדד מחירים בינלאומי אחיד. פרופ' ראובן גרונאו עוסק בנושא בהרחבה במחקר מיוחד 'מדיניות כלכלית בסכיזופרניה' שטרם פורסם".
גם את מציינת במחקרך שהיו וישנם אצלנו מוצרים ושירותים רבים שמחיריהם בלטו לרעה בכל חישוב. מהם ומהן הסיבות לכך?
"בלטו ובולטים המחירים הגבוהים של מזון ומשקאות ובפרט מחירי החלב ומוצריו, מחירי כלי התחבורה האישיים, שמנים ושומנים, בתי קפה ומסעדות. אף שמוצרים ושירותים אלו לא התייקרו בישראל יותר מאשר במדינות אחרות בעשור האחרון, מחיריהם היחסיים נותרו כאמור גבוהים. הסיבות ליוקר החריג: בתחום המזון שמורכב ממקטעי אספקה, ייבוא ושיווק, קיימת ריכוזיות ושליטה של עסקים מעטים בכל אחד מהמקטעים".
והמדינה, מה תרומתה ליוקר?
"מחירי המזון, המסעדות, בתי הקפה והמלונאות מושפעים לרעה מעלויות הכרוכות בקבלת תעודת כשרות, כשמערך הכשרות הוא מונופול של הרבנות הראשית. מונופולים ממשלתיים אחרים בענפי התשתיות - נמלי הים, שדות התעופה, הולכת החשמל והמים - תורמים גם הם ליוקר המחיה. ואחרון לא חביב: המחירים הגבוהים יחסית נובעים גם מנטל רגולטורי וביורוקרטי עודף וממיסי קנייה גבוהים במיוחד, כמו על מכוניות. מגוון גורמי יוקר אלו עדיין לא מטופל ברצינות ממשלתית מספקת".
"התחושה שיקר פה משקפת את ההתחזקות של השקל מול הדולר והיורו, ולכן היא נכונה רק עבור תיירים העורכים קניות בארץ, אבל בהחלט לא נכונה עבור מי שהכנסותיו ושכרו הן בשקלים"
המחקר של פרופ' פלוג מנפץ עוד מיתוס ולפיו הפערים ברמת החיים העמיקו בעשור שחלף. לא כך, היא פוסקת.
מי זכה לתוספות שכר גבוהה יותר, העובדים בצמרת השכר או בתחתית? האם השיפור של העשור הגיע לכולם או שנעצר למעלה?
"לא נעצר. להפך: בין 2012 ל־2019 עלתה ההכנסה הריאלית הממוצעת נטו לנפש בכ־22%, אך ככל שמטפסים בסולם העשירונים, שיעור הגידול בהכנסה הפנויה נטו דווקא נמוך יותר, לא גבוה יותר. ההכנסות של עשרים האחוזים של המשפחות בתחתית הסולם עלו ב־28%, בשעה שההכנסות של עשרים האחוזים של בעלי ההכנסות הגבוהות עלו ב־16%".
"אני לא מופתעת מהממצאים הללו", מדגישה פלוג, "בעשור שחלף - אם נשים את תקופת הקורונה בסוגריים, כי היא אינה מייצגת מגמות - התרחשה ירידה במדדי אי־השוויון בהכנסות נטו, למשפחות ולנפש. תרמה לכך קודם כל העלייה המשמעותית בתעסוקה של גברים חרדים, של נשים ושל קבוצות נרחבות ומגוונות של עובדים מעטי השכלה. גם ההעלאות של שכר המינימום, הרחבות של מנגנון מס הכנסה שלילי המכונה מענק עבודה השפיעו".
התהליכים החיוביים הללו עלולים להיעצר כעת, עם הוויתור של יו"ר האופוזיציה לפלגים החרדים על לימודי ליבה.
"הסיכוי להתקדמות משמעותית בהכנסת לימודי ליבה למערכות חינוך חרדיות נראה עכשיו אבוד. הוויתור על הדרישה ללימוד בסיסי שיכשיר את התלמיד החרדי למינימום של התמצאות בחיי העבודה רע לכלכלת ישראל, רע לחברה בישראל ורע לקהילה החרדית עצמה".
נחזור לאינפלציה השוטפת. ב־8.5 מעשר השנים האחרונות, את כותבת במחקר, עלו המחירים בארץ במצטבר ב־3%, ובשנה וחצי שחלפה קפצו ב־7%. האם תקופת הרגיעה תמה ואנחנו בפתח גל אינפלציוני מסוכן?
"מקור הגל האינפלציוני העכשווי הוא בהתפתחויות הגלובליות, רובן מדיניות וצבאיות, שהביאו להתייקרות האנרגיה, המזון, ההובלה, חומרי הגלם והשבבים. אך זו לא התמונה כולה. לשווקים זרמו גם ביקושים עזים למוצרים ושירותים שדוכאו בתקופת הקורונה. כשהם פגשו את מגבלות ההיצע ואת המלחמה באוקראינה, התפרצה אינפלציה".
העלאות הריבית על ידי הבנקים המרכזיים במערב, ובנק ישראל ביניהם, יצליחו לבלום את מה שנראה יותר ויותר כאינפלציה של פוטין הרוסי ושי הסיני?
"התגובה של הבנקים המרכזיים מכוונת לעצור היווצרות ספירלה אינפלציונית שבה הציפיות להמשך ההתייקרויות מובילות להעלאות מחירים מיידיות ולדרישות לתוספות שכר שעלולות לחזור ולהאיץ את המחירים לסבב שני ושלישי. הזיהוי של סכנת הספירלה על ידי הבנקים המרכזיים התמהמה, התגובה הראשונית הייתה קצת חלשה ולכן היא עכשיו עוצמתית. המינונים הגבוהים של העלאות הריבית נועדו להבהיר לכל השחקנים על במת המשק שלבנקים המרכזיים נגמרה הסבלנות למעגל האינפלציוני".
האם גם ישראל חשופה לסחרור של אינפלציה המזינה את עצמה?
"יש לנו כלכלה חסונה וחזקה במצב טוב מאוד. האינפלציה בארץ נמוכה בהרבה גם השנה בהשוואה לאירופה ולארה"ב, ומתחילה לגלות סימנים ראשונים של האטה. אין באופק הסכמי שכר מתפרצים שצופים פני עתיד אינפלציוני, אין הסדר תוספת יוקר אוטומטי, יש עודף ניכר בתקציב המדינה - ולכן הוא תקציב מרסן - ובשוק ההון מצפים להתכנסות האינפלציה ליעד שקבע הממשלה כבר בעתיד לא רחוק. אני שותפה לציפיות אלו".
בתחום אחד, בולט, האינפלציה כן מכה חזק. מחירי הדירות כמובן.
"לאורך השנים נעשו ניסיונות שונים לעצור את מחירי הדיור אך ללא הצלחה. הממשלות הקודמות ביזבזו לפחות 20 מיליארד שקל על סבסוד הגרלות של דירות בשיטות כאלה ואחרות, רובן ככולן שיטות רגרסיביות חברתית: יותר סבסוד ניתן ליותר חזקים וזה לא בלם את ההתייקרויות. יוקר הדיור מעיק כעת בעיקר על האוכלוסייה הצעירה בגיל שבו היא מתמודדת עם נטל של גידול ילדים".
בכסף האדיר הזה אפשר היה לתמרץ ולסבסד בניית מאה אלף דירות להשכרה לזמן ארוך בדמי שכירות הוגנים מאוד. בני עשרים הרי לא צריכים לקנות דירה; גרמני ממוצע קונה דירה ראשונה כשהוא בן 40. עד אז הוא מתגורר בשכירות. 60 אלף העולים החדשים שהגיעו לארץ בשנת תשפ"ב יכלו אף הם לגור בשכירות ולא להצטרף למרוץ לדירה.
"לפני תשע שנים הוחלט על 'דירה להשכיר', יוזמה ממשלתית לבניית 150 אלף דירות להשכרה מסובסדת תוך עשר שנים. בפועל נבנו ואוכלסו עד כה כ־2,000 דירות, 1.5% מהמיזם. זהו כשל ענק: כל שוק הדיור והנדל"ן למגורים היה נראה אחרת לו עמדו לרשות זוגות חסרי דיור 150 אלף דירות להשכרה הוגנת. גם היום אני בדעה שאין דרך אחרת להתמודד עם משבר הדיור ממתן תמריצים ממשלתיים גדולים ונדיבים - הטבות מס, קרקעות מוזלות, הבטחת תשואה - לקבלנים כדי שיבנו מתחמי דיור להשכרה בממדים של רבבות רבות של דירות. זה יעיל כלכלית ונכון חברתית. נדרשת גם הרחבה ניכרת של היצע הדירות בדיור הציבורי כפתרון מועדף לשכבות החלשות ביותר. יוקר הדירות פוגע קשה באיכות חייהם של ישראלים בכלל ושל משפחות צעירות בפרט".
"אסור להשלים עם מציאות שבה כל שר מבטל את המהלכים של קודמיו רק כדי להאדיר את שמו. הגיע הזמן שהם יסתכלו על טובת האזרח ולא על מי חתום על הרפורמה. עתיד המדינה תלוי בכך"
מחדל הדיור משקף, לדעת פלוג, גם את אי־היציבות הפוליטית שמשפיעה על חוסר היכולת לממש צעדי מדיניות כלכלית נכונים ארוכי טווח. "רפורמות שונות נעצרות עם חילופי הממשלות ולא מגיעות לשלבי חקיקה והתקנת תקנות", היא אומרת. התוצאה: פוטנציאל השיפורים שטמון בהן לא מתממש.
עצתך לממשלה הבאה בשנה הבאה?
"אני ממליצה לממשלה הבאה להשלים את מהלכי המדיניות הכלכלית החשובים שפתחו בהם הממשלה היוצאת וקודמותיה ולעגן בחקיקה את הרפורמות הנחוצות בלי לשים לב על שמם של אילו פוליטיקאים הן קרויות. בהקשר זה הופתעתי לטובה מהצעדים של שר האוצר ליברמן שלא פעל ממניעים פופוליסטיים. כאזרחים אסור לנו להשלים עם מציאות פוליטית שבה כל שר בכל משרד מבטל את המהלכים של קודמיו ומתחיל הכול מחדש רק כדי להאדיר את שמו ופעלו שלו. הגיע הזמן שהם יסתכלו על טובת האזרחים ולא על מי חתום על הרפורמה. עתיד המדינה תלוי בכך".
