כשצפרה כץ מספרת לי על המפגש שלה עם קצינות צה"ל, יש דמעות בעיניה. היא המנכ"לית של אורקל, אחת מחברות התוכנה והחומרה הגדולות בעולם; תאגיד המעסיק למעלה מ-130 אלף עובדים. כץ היא שהחליפה את המייסד, לארי אליסון, כמנהלת אורקל. השותפות המקצועית ביניהם נמשכת שנים רבות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של נדב איל:
היא גדלה בחולון לפני שמשפחתה עברה לארצות-הברית ונישאה לישראלי, גל תירוש; "הוא בן שכול, אביו נפל במלחמת ששת הימים". הם נוהגים להגיע לישראל לימי הזיכרון והעצמאות. הקצינות שאיתן נפגשה הן מיחידות טכנולוגיות, "והן יכולות לעבוד בכל מקום, בכל סטארט-אפ. אמרתי להן – וזה היה הכי חשוב – תודה רבה. בעבודה שלכן אתן לא רק שומרות על מדינת ישראל בטוחה, אלא על היהודים בטוחים".
נפגשנו בחדר ישיבות של מלון בתל־אביב בתחילת השבוע. לפי "פורבס" ב-2021, כץ היא אחת מ-20 הנשים המשפיעות בעולם, והמגזין מעריך את שווייה האישי בכמיליארד דולר וחצי. היא הגיעה לישראל הפעם אחרי ביקור באיחוד האמירויות: "אמרתי להם – זו הפעם הראשונה שלי בדובאי ובאבו-דאבי, והסיבה היחידה שהגעתי היא הסכמי אברהם". מישראל היא טסה למרוקו, לרגל הרחבת הפעילות של אורקל שם, "זו התחייבות אישית שלי".
מדוע זו התחייבות אישית שלך?
"כי אמרתי להם שנשקיע יותר במדינות האלה וההשקעה הזו תלויה ביחסים קרובים עם ישראל".
השיחה עם כץ מתקיימת ברגע מכריע. הדאו-ג'ונס חווה השבוע עוד צניחות, עם היום הגרוע ביותר של ירידות מאז שיא המגפה ב-2020. עד כה, זו פתיחת השנה הגרועה ביותר לנאסד"ק – היכן שנסחרות מניות הטכנולוגיה – מאז היווסדו. בשוק ההייטק הישראלי יש טלטלה; חברות ענק רואות איך המניות שלהן נמחצות, ערכן נמחק בעשרות אחוזים. כץ היא בדיוק האדם לשאול אותו על תקופה כזו משום שההתמחות הראשונית וחלק ניכר מהקריירה שלה היה בפיננסים.
"זה באמת אישי", אומרת צפרה לגבי ההחלטה לא לתת לאורקל את שירותי הענן הממשלתי. "אנחנו רוצים שלישראל יהיה את הטוב ביותר. אני לא רוצה שהמידע של גיסי וחמותי יישב באירופה. כל בני־הדודים שלנו היו בצבא, אני לא חושבת שזה בטוח, אני לא חושבת שזה רעיון טוב"
דבר ראשון, היא לא מתרגשת. "עברנו דברים כאלה בעבר. תן לי לומר לך איך אנחנו מגיבים לזה – זו הזדמנות לעשות שופינג. בבועה האחרונה ב-2008 קנינו את סאן, השגנו את ג'אווה, כל שירותי הענן שלנו זה בגלל שרכשנו את סאן. ולפני כן בועת האינטרנט. בוקר אחד, הכל היה מת. כמעט כל המתחרים שלנו פיטרו מספרים ענקיים של צוותי המחקר והפיתוח שלהם ואני זוכרת שעמדתי מול חדר גדול, היו שם אולי 20 שולחנות ובכל אחד מהם ישבו עשרה עובדים. זה היה ב-2003. הם שאלו אותי – אין אצלנו פיטורים, אבל אין העלאות שכר ואין בונוסים. אמרתי להם, 'אני מוכנה לתת לכם בונוסים והעלאות אם בכל שולחן כזה, של עשרה, תגידו לי איזה אדם אתם רוצים שאפטר. אתם תעשו את העבודה שלהם – ואני אתן לכם את הכסף שלהם'. אורקל יצאה מהשנים האלה, של הקריסה, עם 15% יותר עובדים במחקר ובפיתוח. אז אתה שואל אותי – קריסה, מה את עושה? אני לוקחת לעבודה את האנשים הכי טובים מרחבי העולם". היא מודה שזו פריבילגיה של חברת ענק, עם תזרים מזומנים חופשי של כ־15 מיליארד דולר.
היא מספרת לי סיפור מימי בועת האינטרנט שמדגים את היהירות שפשתה: "הייתה חברה שהתכוונה לעבוד עם תעשיית הרכב, והם עמדו להנפיק. זה היה מטורף. הם רצו לקנות את התוכנה שלנו ואמרתי להם: אתם יודעים שאתם קונים יותר תוכנה ממה שנדרש כדי לנהל את משרד ההגנה האמריקני. הם אמרו, 'בדיוק! אנחנו נהיה גדולים יותר מהפנטגון'! ואני זוכרת שאמרתי – 'אתם בטוחים'? לא הסכמתי אפילו לחתום על החוזה לפני שהם העבירו את הכסף. הם היו יוניקורן".
אשאל אותך כך: תני עצה אחת לחברות שאינן בגודל של אורקל, פה. חברות יוניקורן ישראליות שראו שערכן צונח בחודשים האחרונים.
"למרבה הצער עבורן, הן חשבו שכובד הוא לא משמעותי יותר והוציאו כסף שאסור היה להן להוציא. כשהצטרפתי לאורקל ב-1999 זו הייתה בועת האינטרנט, הכסף פשוט עף לתוך הבניין, ואמרתי ללארי אליסון (מייסד אורקל) – אנחנו יכולים לחסוך פה מיליארד דולר. מה עשינו? פיענחנו מה העסק האמיתי שלנו והתכוננו לקריסה. עשינו מה שחשוב, שזה מחקר ופיתוח, ולא עשינו דברים לא חשובים – כמו קאפקייקס חינם בכל ארוחת צהריים, מסיבות גדולות ללא סיבה, סווטשירטים בחינם ותיקי גב וכל זה".
טוב, היום זה יותר חדרי אוכל עם שף סושי בכל ארוחת צהריים.
"השאלה במונחים של איש עסקים היא – האם לבזבז את הדולר הזה מבדל אותך מהמתחרה שלך. אני לא מתכוונת בהבאת עובדים – אלא האם הלקוח יבחר בך. האם קאפקייקס בארוחת צהריים זו הסיבה שלקוח בוחר במוצר שלך".
בחברות האלה מציעים את התנאים האלה לא מתוך חשיבה על הלקוח, אלא לפתות כוח אדם איכותי.
"אז בוקר טוב, בוקר טוב! שפים פרטיים? לפטר את כולם. מעכשיו סנדוויצ'ים. רוצים לצלוח את זה? אז תפסיקו לבזבז כסף על הדברים המטופשים ותתמקדו בעובדים, במשימה המשותפת, תנהיגו אותם כאילו החיים שלכם תלויים בזה. כי אולי זה המצב. החזון שלכם הוא לא קאפקייקס בצהריים ושפים, ואם זה מה שהם צריכים כדי להישאר, העובדים שלך – אז הם לא שותפים למשימה שלך. תביט במדינה – יש לנו פה כל כך הרבה אנשים צעירים מבריקים כמו הנשים שפגשתי בהן כרגע, שאין להן קאפקייקס בצהריים, שעובדות עבור צה"ל ועמלות לשמור על ישראל והדמוקרטיה שלה בטוחות. הן מקריבות".
הנושא שהכי מכאיב ומכעיס את אורקל בשנתיים האחרונות הוא פרויקט נימבוס – שירותי הענן של ממשלת ישראל. אורקל הפסידה במכרז לאמזון ולגוגל, מה שפתח קרב משפטי (בו אורקל הפסידה) וציבורי. הטענות של אורקל הן שבניגוד לאמזון ולגוגל, היא לא צריכה לבנות תשתית ענן בישראל – כי זו כבר קיימת, מה שמייתר תקופה של העברת הדאטה לחו"ל. יתירה מזו, בניגוד אליהן היא תת-קרקעית ("תשע קומות", אומרת כץ, "מתחת לאדמה") ולכן בטוחה יותר במקרה של עימות צבאי. בלי לומר זאת במפורש, באורקל מביעים תחושת בגידה: לארי אליסון וצפרה כץ הם תומכים גדולים של ישראל (ואליסון, כידוע, היה בקשרים חבריים עם נתניהו ומופיע ברשימת עדי התביעה בתיק 2000), הם לא מאפשרים מחאות עובדים נגד מדיניות בינלאומית אמריקאית או ישראלית. כץ לא חוסכת במילים. "זה פשוט לא הגיוני. אני לא חיה כאן. אתה תסביר לי – איך הממשלה הישראלית מוכנה להוציא דאטה ריבוני מחוץ לתחומי ישראל, לתקופה אפשרית של שנים, כאשר היא נתונה בסיכון של פעולות משפטיות בינלאומיות נגדה, ניסיונות להאשים אותה ולהוציא צווים בפשעי מלחמה? אני לא מבינה. הענן שלנו כל כך טוב – וברגע שיתחילו לבדוק אותו, הם יגלו שהוא טוב וזול יותר. ובטוח יותר".
הטיעון שלהם הוא שאורקל לא עברה את סף דרישות אבטחת המידע כפי שהוכתב בידי המכרז.
"הם יכולים להגיד את זה עד מחר. הם יכולים לבדוק את הענן שלה. אנחנו עונים על כל דרישה של ממשלת ארה"ב בכל רמה של ביטחון – מסווג, סודי ביותר, SAP ועוד. אנחנו החברה היחידה בדור 2 של שירותי ענן שמחזיקה כעת מידע מסווג. אין לי מושג מה הפקידים האלה חושבים – הענן שלנו, תראה לי פעם אחת שהייתה פריצת אבטחה. תעשה גוגל". היא מציינת שהדירוג של שירותי הענן של אורקל – שנכנסה לשוק הזה אחרי מיקרוסופט וגוגל – הולך ומתעצם.
זה נשמע כאילו היא רומזת לשיקולים לא ענייניים בהכרעת המכרז. "החלטות אינן מתקבלות בידי ממשלות", אומרת כץ, "הן מתקבלות בידי אנשים. וייתכן מאוד שלאנשים יש שיקולים אישיים ומשפחתיים. אנשים מקבלים החלטות בהתבסס על הקריירה שלהם ומה שהם מאמינים באותה עת שהוא נכון, ולפעמים הם עושים טעויות. אני לא אומרת שום דבר מעבר לזה".
מה שקצת משונה לי הוא כמות תשומת הלב שלכם לשוק קטן יחסית, בעניין של הענן. התחושה היא שזה אישי.
"זה באמת אישי. כי אנחנו רוצים שלישראל יהיה את הטוב ביותר. אני לא רוצה שהמידע של גיסי וחמותי יישב באירופה. כל בני-הדודים שלנו היו בצבא, הדאטה שלהם לא צריך להיות במדינות אחרות. אני לא חושבת שזה בטוח, אני לא חושבת שזה רעיון טוב, זה הופך את ישראל לתלויה באחרים... זו מדינה שנמצאת תחת התקפה, בין אם מדובר בקמפיינים או בנשק ממש והתקפות טרור. ישראל צריכה להיות בטוחה – ואנחנו יכולים לערוב לכך, ואף (חברת ענן) אחרת לא יכולה לעשות זאת".
שוחחתי עם גורמים ממשלתיים שהיו מעורבים בהחלטה. הם סירבו לדבר לייחוס. הם אמרו שצוות גדול של מומחים עסק בהגדרות דרישות האבטחה למכרז ואורקל לא עמדה בתנאי הסף באורח ברור, וכי תהיה תקופה "קצרה ביותר" בה דאטה ישראלי יהיה בחו"ל, עד שגוגל ואמזון ישלימו את הבנייה שלהן; באשר למבנה תת־קרקעי "יש דברים חשובים לא פחות, טכנית, כמו איך המבנה על הקרקע בנוי". הם ציינו שביהמ"ש דחה את העתירה של אורקל נגד תוצאות המכרז.
למרות דבריהם, אני מתרשם שהסיפור הזה לא לגמרי נגמר.
שיעור מסרי–לנקה: כך ניסיון לייצר מהפכה בחקלאות אורגנית יצר מדינה על סף רעב
העולם נמצא על סיפו של משבר מזון גלובלי. מלחמת אוקראינה-רוסיה היא סיבה מרכזית, אך מחירי המזון החלו מזנקים הרבה לפני שהטנקים הרוסיים החלו זוחלים לקייב. הסיבות מגוונות: הקורונה, ששיבשה שרשראות אספקה; עליית מחירי האנרגיה; מזג אוויר קיצוני כתוצאה משינוי האקלים. לכל אלה הצטרפה המלחמה הגדולה ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. מאות מיליוני בני אדם נסמכים על דגנים שמגיעים מאוקראינה ומרוסיה. שלושה רבעים מהחיטה של מצרים, לדוגמה, מגיעה מהאזורים שנתונים כעת בעימות חריף.
וכמובן, לבד ממלחמה ומגפה, יש את האיוולת.
בסרי-לנקה התפתח בחודשים האחרונים אסון לאומי כלכלי יוצא דופן. המדינה פושטת רגל כתוצאה משורה של החלטות שערורייתיות של הממשלה. האקזוטית שבהן הייתה ההחלטה להפוך למדינה הראשונה בעולם שמשתמשת רק בדשנים אורגניים ואגב כך, לאסור גם ייבוא של חומרי הדברה. כשנה לפני פרוץ הקורונה נסעתי לאזורים הכפריים והנידחים של סרי-לנקה, אלה שבהם מתרחצים עדיין בנהר וישנים בלילה במגדל שמירה, כדי להגן על שדה האורז או התירס מפני פילים רעבתניים. שדות האורז - אלה שבהם שורצים עדיין יתושים מפיצי מחלות – השתרעו עד האופק, מתנועעים בקצב הרוח. האזורים האלה היו עניים, אך פורים. למרבה הצער, זה עשוי להשתנות בחודשים הקרובים.
במשך שנים רבות סיפקה הממשלה בסרי-לנקה סבסוד לרכישת דשנים חקלאיים. הסבסוד היה גבוה, ועודד שימוש פראי בכימיקלים. עם או בלי קשר, באזורים חקלאיים כמו אלה בהם ביקרתי החלו להתפתח תחלואים שלא היו מוכרים קודם לכן: מחלת כליות כרונית ועלייה במקרי הסרטן. לא הוכח קשר סיבתי לדשנים ולחומרי ההדברה (למרות שחלקם מכילים חומרים מזיקים, בוודאי). ראוי לציין שכאשר אוכלוסיות מתעשרות ואוכל מעובד הופך לנפוץ יותר, תפוצה של מחלות כאלה גוברת ממילא. אך יו"ר של התאחדות רפואית מקומית טען שהסיבה היא חומרי הדברה ודשן סינתטיים, ללא הוכחות. השפעתו הלכה וגדלה.
אובדן ההכנסות מתיירות בגלל הקורונה היכה קשות בתקציב המדינה. הממשלה הנוכחית חשבה שהיא תתפוס כמה ציפורים במכה: תפסיק את הסבסוד הבזבזני לדשנים, ובנוסף תענה על חששות גוברים בענייני בריאות. "הם רצו להיות המדינה הראשונה בעולם שהיא 100% אורגנית", אמרה לי השבוע חברה מסרי-לנקה, "ושום דבר לא עניין אותם. גם לא המומחים". המומחים, צריך לומר, עמדו על הרגליים האחוריות. כלכלנים ומדענים שעוסקים בחקלאות מחו בחריפות ובפומבי במאמרים ובמכתבים. הם צפו קטסטרופה: דשנים חקלאיים מודרניים הם "המהפכה הירוקה". הם שאיפשרו להילחם ברעב המוני שהיה נפוץ באסיה בעבר; אי־אפשר לקטוע באבחה את השימוש בהם ללא יצירת משבר ענק. הממשלה לא הקשיבה. כוחות לאומניים בודהיסטיים הצטרפו אליה. למעשה, נזירים בודהיסטים והתנועות הפוליטיות המרכזיות שלהם עסקו בשכנוע החקלאים להסכים לתכנית. זה היה שילוב רעיל בין נושאי סיסמאות אורגניות, בעלי אינטרס, ממשלה כושלת, היסטריית פייק ניוז רפואי ותנועות דתיות-פוליטיות.
העסק נגמר כפי שהמומחים צפו: אסון. הכשרת החקלאים למעבר לגידול אורגני היתה כושלת; חלקם החליטו לא לשתול כלל. השדות שנשתלו לא הניבו את התפוקה הרגילה. מחירי האורז זינקו ב־50% וסרי־לנקה, באורח תקדימי למדי, נאלצה לייבא אורז בשווי של חצי מיליארד דולר. יחד עם בעיות נרחבות אחרות בתחומים אחרים (קריסת מטבע), סרי־לנקה מצאה את עצמה במשבר החריף בתולדותיה. המדיניות לגבי דשנים וחומרי הדברה בוטלה, למעשה, אבל עכשיו זה כבר מאוחר מידי. החשש הוא מרעב המוני.
אתם זוכרים את הקלישאה הבנאלית שמשברים הם הזדמנות? זה מה שהממשלה בסרי־לנקה חשבה. היא גם התלהבה מ"תעוזה", "חקלאות אורגנית ב־100%" וסיסמאות אחרות. במומחים זילזלו לטובת "חזון". הנה מסקנה אפשרית, כוללנית: בעולם עם סיכונים מתרבים, צריך להאזין למומחים בקשב רב. ולזוז בזהירות.
ציטוט
"התוצאה היא הימנעות מאיזונים ובלמים ברוסיה, והחלטה של אדם אחד לפתוח בפלישה אכזרית ולחלוטין בלתי-מוצדקת לעיראק"
(הנשיא לשעבר ג'ורג' וו. בוש מתבלבל בין עיראק לאוקראינה במה שהיה אמור להיות נאום תקיף נגד פוטין, ומדגים מהי "פליטת פה פרוידיאנית")
