בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל לאחרונה ערעור שהגיש איש עסקים על חיובו במס של יותר מתשעה מיליון שקל, שהוטל על הכנסותיו מהשנים 2016-2013 שבהן קיבל דיבידנד מחברה זרה. פקיד השומה קבע כי מדובר בהכנסות אקטיביות שאינן פטורות, אבל השופטת יעל ייטב קבעה אחרת.
במאי 2007 עזב איש העסקים את ישראל ועבר לקניה למטרות עבודה. בהמשך הצטרפו אליו גם אשתו וילדיו. בשלב מסוים המשפחה עברה לגור בטנזניה וב-2009 הוא ייסד עם שלושה שותפים חברה שעסקה בהפצת סמן כימי לצביעת דלק המשמש למניעת מסחר בדלק "שחור". חלקו של המערער בהון המניות הסתכם ב-16.33%.
החברה, ששמה GGP, נוסדה באפריל 2010 באיי הבתולה הבריטיים. מאז הקמתה היא מחלקת באופן שוטף את רווחיה כדיבידנד לבעלי מניותיה בהתאם לחלקם היחסי בהון המניות, מיד לאחר היווצרותם של הרווחים. איש העסקים כיהן כמנכ"ל החברה בין יולי 2010 לדצמבר 2011 בתמורה לשכר חודשי של 5,000 דולר, אך לאחר מכן לא עסק בניהול החברה.
ביולי 2013 הוא חזר עם בני משפחתו לארץ, וב-2018 הם שוב עזבו, הפעם לניו זילנד, לטענתו בשל רדיפת פקיד השומה. מאז חזרתו לארץ ב-2013 הוא הגיש לפקיד השומה דיווחים על הכנסותיו, שהיו בעיקר מדיבידנדים שקיבל מהחברה בסכומים של בין 1.2 מיליון שקל לחמישה מיליון שקל. הוא ביקש לקבל פטור על הכנסות אלה בהתאם לפקודת מס הכנסה המעניקה פטור ממס לתושב חוזר על דיבידנד שמקורו בנכסים מחוץ לישראל.
ב-2016 חקרה היחידה הארצית לשומה את דיווחיו ואף בוצע בביתו ביקור פתע בניסיון למצוא קלסרים המעידים על מעורבותו הפעילה בניהול החברה. ב-2018 פקיד שומה אילת ערך לו שומה שבה נקבע כי כלל הכנסותיו בשנות המס שבמחלוקת הן הכנסות מיגיעה אישית (שכר דירקטורים או דמי ניהול) ולא מדיבידנד. חיוב המס בשומה היה בסכום של יותר מתשעה מיליון שקל.
עו"ד יצחק שלובערעור הוא טען כי התשלומים שקיבל הם דיבידנד שחילקה החברה מרווחיה ומדובר בהכנסה פסיבית ולא בהכנסה אקטיבית. פקיד השומה טען מנגד כי המערער בחר להכתיר את הכנסותיו מהחברה כדיבידנד אף שמדובר בהכנסות שמקורן בעסק אקטיבי ששולמו למערער בשל פועלו בחברה.
אבל השופטת יעל ייטב קיבלה את הערעור במלואו. היא כתבה כי מחומר הראיות עלה שהחברה שילמה דיבידנד לבעלי מניותיה מיד עם היווצרותם של רווחים, והתשלומים שקיבל המערער בשנים הרלוונטיות הם אכן דיבידנד.
היא הוסיפה כי קשה להימנע מהרושם שתכלית הפטור ממס לתושב חוזר - למשוך לארץ אוכלוסייה איכותית ומשקיעים בעלי יכולת כלכלית - לא נשקלה על ידי פקיד השומה בשעה שננקטו בעניין הליכי שומה קיצוניים ושנויים במחלוקת, כגון ביקורת בלתי מתואמת בבית מגוריו תוך חריגה מסמכות.
"הראיות מלמדות על כך שלא הייתה למערער בשנות המס יגיעה אישית בחברה או שהוא נתן לה שירותים", כתבה וביטלה את השומה. היא חייבה את פקיד השומה בהוצאות בסך 100 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: עוה"ד ד"ר מ' דרוקר ומ' מיכאלוביץ'
• ב"כ המשיב: עו"ד ל' קורן, פרקליטות מחוז דרום אזרחי
• עו"ד יצחק שלו עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
