בית המשפט לענייני משפחה בקריות דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד מי שהיה בן זוגה במשך 11 שנים, שבמסגרתה דרשה מחצית מנכסיו, הכוללים כמה דירות ומגרש שעליו לטענתה בנו את ביתם המשותף. השופטת גילה ספרא-ברנע קבעה שהאישה לא הצליחה להוכיח שהייתה לבן הזוג כוונת שיתוף בנוגע לנכסים.
בני הזוג הכירו ב-2006, כשהאישה הייתה רווקה והגבר אלמן. הוא איבד את אשתו בתאונת דרכים שבמסגרתה נפצע בעצמו. כשנה לאחר מכן גילתה האישה שהיא בהיריון ממנו ועברה לגור עמו. עוד לפני היכרותם הוא ניצל את כספי הפיצויים מתאונת הדרכים ורכש באמצעותם מגרש. לאחר שבניית הבית הושלמה, עברו אליו בני הזוג עם תינוקם המשותף ועם בנו של הגבר מהנישואים. במהלך הזוגיות הם הביאו לעולם ילד נוסף.
ב-2018 הגיעה הזוגיות לקצה והאישה שעזבה את הבית הגישה את התביעה לבית המשפט. לטענתה, מכוח "הלכת השיתוף" היא זכאית למחצית מהנכסים של בן זוגה לשעבר – לרבות המגרש שנקנה כאמור לפני שהכירו. לדבריה היא הייתה אחראית על ניהול משק הבית ודאגה לילדים, ובכך שחררה את בן זוגה להשקיע מזמנו בהשבחת הבית.
מנגד טען בן הזוג הנתבע שאין לה כל חלק ברכושו. הוא סיפר שיחסיהם היו מאז ומתמיד מעורערים, והחלו בהיריון לא מתוכנן שעליו סירבה לוותר בשל גילה. לדבריו, הוא ביקש ממנה לחתום על הסכם ממון אך היא סירבה ואמרה שעליו לסמוך עליה. לדבריו הוא לא רצה להתעמת אתה כשהיא בהיריון.
הוא תיאר יחסים של ריחוק ביניהם. לדבריו היא לא קיבלה את בנו מנישואיו הקודמים ונהגה להפריד בינו לבין ילדיהם המשותפים. לטענתו הייתה ביניהם הפרדה רכושית מלאה ולא הייתה כוונת שיתוף לגבי נכסיו השונים שנרכשו מכספו.
עו"ד יהודה שוורץיבגניהשופטת ספרא-ברנע כתבה שמדובר בידועים בציבור שקיימו יחסי אישות, בילו יחד, נסעו לחו"ל וביצעו את מטלות הבית, אולם לא שררו ביניהם סממנים לכוונת שיתוף. למשל, הם ניהלו חשבונות בנק נפרדים. היא ציטטה מעדות בן הזוג לשעבר שסיפר שכשהתובעת רכשה דברים לבית היא נהגה להתקשר אליו כדי לבקש את מספר האשראי. כשהוא פנה אליה בעת מצוקה כלכלית, היא נמנעה מלהעביר לו כספים. בפסק הדין צוין שלא נסתרה טענת בן הזוג שלפיה פעמים רבות הוא היה במינוס בחשבון והיא בפלוס.
"האישה לא הציגה כל אסמכתא לתשלום שביצעה בגין רכישת איזו מהדירות שהיא טוענת לזכויות בהן", כתבה השופטת וקבעה שהיא לא הוכיחה – ולו בראיה ראשונית – שהשקיעה מכספה סכומים כלשהם ברכישת הדירות או בציודן.
נקבע שהצטברות העובדות מעידה על הפרדה רכושית ברורה בין הצדדים. השופטת דחתה את ניסיון התובעת לצייר עצמה כעקרת בית נואשת, מאחר שכבר בעת היכרותם היו לה השכלה ומקצוע, ועד היום היא עובדת בכירה בחברה מובילה.
השופטת הדגישה כי הרישום בטאבו על שם בן הזוג, לצד בחירתם לא להינשא, מטילים על התובעת נטל מוגבר ביותר להוכחת שיתוף, שאותו כאמור כשלה מלהרים. היא דחתה את התביעה והשיתה על התובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 11,700 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד רון קלנר
• ב"כ הנתבע: עו"ד מרים (שנק) שליו
• עו"ד יהודה שוורץ עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
