בית משפט השלום בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה שהגיש בעלי נכס המשמש כאטליז באופקים נגד מי ששכר את המקום והפעיל את העסק עד לפני כארבע שנים: הוא ביקש לחייב אותו בכ-684 אלף שקל עקב הפרת הסכם השכירות ונזקים שונים, אבל השופטת נעם חת מקוב קבעה שהתובע לא גילה לשוכר שאין לעסק רישיון, ולכן ניתן היה לבטל את ההסכם.
תחילת הפרשה לפני כשבע שנים, אז חתמו הצדדים על הסכם שכירות לחמש שנים שאמורות היו להסתיים במרץ 2021. ואולם כבר בנובמבר 2017, על רקע כשלים בהוצאת רישיון לעסק, הודיע השוכר על סיום ההסכם.
חודשיים לאחר מכן הוגשה לבית המשפט התביעה שבה עתר בעלי הנכס באמצעות עו"ד שני ישראלי לתשלום השכירות עבור התקופה שנשארה, ולפיצוי על נזקים שונים שלטענתו הנתבע גרם בנכס. הוא טען בין היתר כי האחריות להוצאת רישיון עסק לפי הסכם השכירות הוטלה על השוכר, והוא כשל בכך. לדבריו, הוא הפעיל את העסק באמצעות רישיונות זמניים למשך כשש שנים לפני כניסת הנתבע.
מנגד טען השוכר, שיוצג על ידי עו"ד גדעון פנר ועו"ד סתיו שמש, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב. לטענתו, בשלב מסוים התברר לו שהנכס לא מחובר למערכת הביוב, לאחר שראה את התובע שואב מי ביוב בחצר האחורית ומעביר אותם לחצר של השכן.
הוא הוסיף כי ביקש מהמשכיר לתקן את המחדל אך הוא סירב, ובשל כך נמנע מהנתבע לקבל רישיון עסק. לשיטתו, בנסיבות אלה הוא היה רשאי לסיים את החוזה מכיוון שהוטעה על ידי התובע לחשוב שניתן לקבל רישיון, אף שבפועל זה לא היה אפשרי.
ואכן, השופטת חת מקוב קבעה שהתובע לא הוכיח שהיה לו רישיון לעסק לפני כניסת השוכר. לדבריה מהראיות עולה שלמעט חצי שנה בה ניתן רישיון זמני, העסק התנהל לאורך השנים ללא רישיון.
בפסק הדין צוין כי התובע לא צירף לראיותיו רישיון כלשהו. רק במהלך חקירת העד מטעמו – אחראי רישוי עסקים בעירייה – הוצג לראשונה רישיון עסק לתקופה של 10 חודשים בשנת 2016 שניתן להפעלת מכולת. בנוסף הוצג היתר זמני מ-2011 להפעלת אטליז, אך הוא היה כפוף להסדרה תכנונית שמעולם לא בוצעה.
"עולה אם כן", כתבה השופטת, "שמעולם לא היה רישיון קבוע להפעלת אטליז, ולתקופה מסוימת ב-2016 היה רישיון להפעלת מכולת". היא הוסיפה שהתובע אף לא היה יכול לקבל רישיון להפעלת אטליז משום שהדבר כפוף לאישור של משרד הבריאות, שמעולם לא ניתן.
היא ציינה את העובדה שזמן קצר לאחר שהשוכר פינה את הנכס, התובע החל להרוס אותו. לדבריה מדובר בהוכחה שהוא ידע שאינו יכול להפעיל אטליז ברישיון במבנה שהשכיר לנתבע. כמו כן, היא עמדה על הפרדוקס שבתביעת דמי שכירות על נכס שנהרס וכבר לא יכול לשמש את הנתבע.
לפיכך נקבע שהתנהלות התובע עולה כדי הטעיה המהווה פגם בכריתת חוזה השכירות ובמצב כזה הנתבע היה רשאי לבטל את החוזה. התביעה נדחתה ובעלי הנכס חויב לשלם לשוכר לשעבר הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 42 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הנתבע: עו"ד גדעון פנר ועו"ד סתיו שמש
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
