בית משפט השלום בירושלים ביטל לאחרונה צו הריסה מנהלי שהוציאה היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה ליציקות בטון וקונטיינרים שנבנו בשטח בשכונת עטרות בעיר. מדובר במתקנים שהחברה העירונית של העירייה העתיקה משטח סמוך לצורך סלילת כביש, בהתאם להסכם שנכרת עם הבעלים, אולם השופטת סיגל אלבו קבעה שנפל פגם חמור בהוצאת הצו.
לפני כמה חודשים החליטה העירייה לסלול כביש בשטח בשכונת עטרות בעיר והגיעה להסכמים עם מחזיקי הקרקעות לקבלת שטחים חלופיים. בהתאם להסכם שנכרת עם אחד המחזיקים התירה החברה העירונית "מוריה" בנייה שהייתה קיימת על שטח של אחד המחזיקים לשטח סמוך. למרות זאת, הוא קיבל באוקטובר האחרון צו הריסה מנהלי שחתום על ידי סגן מנהל מחוז ירושלים ביחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה.
בבקשה שהגיש לביטול הצו טען בעלי השטח כי העבודות בוצעו מטעם העירייה ולפי ההסכמות איתה. הוא הדגיש שמדובר בבנייה שהייתה קיימת עשרות שנים על השטח המקורי, והוסיף שממילא היא פטורה מהיתר כיוון שמדובר בעבודות פיתוח.
מטעם היחידה הארצית נטען מנגד כי כלל לא משנה מי ביצע את הבנייה. העובדה היא שמדובר בבנייה לא חוקית, שלא הוצא לה היתר. בהקשר הזה הובהר כי הטענה שלפיה אין צורך בהיתר לא נכונה, מאחר שהבנייה לא תואמת את הייעוד של הקרקע. עוד נטען כי היחידה הארצית לא מחויבת להסכמות הפנימיות בין מחזיק הקרקע לבין העירייה.
השופטת סיגל אלבו קבעה כי הצו אמנם הוצא כדין מאחר שאכן מדובר בעבודות חדשות ואסורות. היא ציינה כי לא מדובר בבנייה פטורה מהיתר משום שתוכנית המתאר המחוזית מייעדת את השטח לפיתוח עירוני ועדיין לא יצאה תוכנית מפורטת שקובעת מהם השימושים המותרים בה.
עו"ד נחום שראבי אביטבולעם זאת, היא קבעה כי זהו אחד המקרים החריגים שמצדיקים לבטל את הצו. ראשית, משום שסגן מנהל המחוז הוציא אותו מבלי שידע שהעבודות בוצעו מטעם העירייה.
"מדובר במידע עובדתי חשוב אשר היה מקום להביאו בפני נותן הצו, ושעשוי היה להשפיע על ההחלטה האם יש מקום להוצאת צו הריסה מנהלי", כתבה. "ייתכן ולו היה נותן הצו מודע לכך שמדובר בעבודות שבוצעו מטעם עירית ירושלים, בהתאם להסכם בין הצדדים, לא היה מוצא הצו".
בנוסף נקבע שהצו לא מידתי ולא סביר בהתחשב בכך שהבנייה נעשתה על ידי עיריית ירושלים – הגורם שאמון על אכיפת דיני התכנון והבנייה באזור. בפסק הדין צוין שלא ייתכן שרשות אחת תחליט לבנות מבנים ואילו רשות אחרת תבקש להרוס אותם. מצב כזה אינו הגיוני ו"יוצר מצג של החלטות סותרות של רשויות החוק".
השופטת הוסיפה כי גם אם הבנייה בוצעה ללא היתר, לא היה מקום להורות על הריסתה לנוכח ההסכם שנכרת בין המבקש לבין העירייה, בעקבותיו פינה את השטח שלו לצורך סלילת כביש. לפיכך היא הורתה על ביטול הצו וחייבה את היחידה הארצית בהוצאות של 3,500 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
• עו"ד נחום שר עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
