בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה תביעת מיליונים שהגישה חברת "ו.ד. מידלנד" נגד חברת "סילבר י.מ. שירותים", ששימשה סוכנת בלעדית של חברה טורקית לייצור צינורות, וטענה שגילתה שקיבלה ממנה מוצרים פגומים. השופט מאזן דאוד קבע שלא ניתן לחייב את הסוכנת הישראלית כשלוחה של החברה הטורקית, מה גם שלא היו מצגי שווא מצידה במהלך המשא ומתן.
בתביעה על סך 3,064,160 שקל שהגישה טענה התובעת באמצעות עו"ד מארק רוזן, כי בפברואר 2018 נחתם הסכם בינה לבין החברה הטורקית שבמסגרתו הזמינה 18 רכיבי צינורות לפי מפרט מדויק שצורף להסכם, בתמורה לסך של 483 אלף דולר. הרכיבים סופקו על ידי החברה הטורקית ביוני וביולי 2018.
ואולם, דו"ח בדיקת תקינות של רכיבי הצינורות שנערך על ידי מעבדה מוסמכת בישראל העלה שכל 18 הרכיבים אינם תקינים. הבדיקה מצאה שהריתוכים לא בוצעו באמצעות חדירה מלאה (טכניקה שמאפשרת חיבור ללא מרווחים) ולכן אינם עומדים בתקן המקובל ואינם קבילים. התובעת טענה כי החברה הטורקית הפרה באופן יסודי את הסכם ההזמנה, בין היתר בכך שסיפקה את רכיבי הצינורות שלא בהתאם לתקן המקובל ובניגוד מוחלט להוראות ההסכם.
בנוגע לחברת סילבר טענה התובעת כי היא שימשה נציגה או שלוחה של החברה הטורקית ואחראית לנזק. היא הוסיפה שסילבר לקחה חלק פעיל ומרכזי בהליך המשא ומתן לכריתת הסכם ההזמנה. לטענתה, על סמך המצגים הרשלניים שהוצגו על ידי סילבר, היא סמכה על כך שהחברה הטורקית תעמוד בקיום התחייבויותיה בהתאם להסכם ההזמנה.
החברה הטורקית לא הגישה כתב הגנה וניתן נגדה פסק דין בהיעדר הגנה. חברת סילבר, שיוצגה על ידי עו"ד אריה חגאג, טענה שבמועד חתימת ההסכם היא כבר לא שימשה כסוכנת של החברה הטורקית. לדבריה, מנהל סילבר סייע לתובעת ופעל אצל החברה הטורקית על מנת להשיג לתובעת תנאי תשלום טובים, אך הוא לא היה מעורב בנושאים הטכניים וההנדסיים של ההזמנה.
הנתבעת הבהירה בנוסף שהתובעת ביקשה לחסוך בעלויות ולא ביצעה בדיקה הכוללת צילום רנטגן של הצינורות בטורקיה, כן שאין לה אלא להלין על עצמה.
השופט מאזן דאוד קבע שהחברה הטורקית סיפקה לתובעת את רכיבי הצינורות שלא בהתאם לתקן המקובל ובניגוד להוראות הסכם. לעניין מעמדה של חברת סילבר קבע השופט שמחומר הראיות עלה שהיא עדיין שימשה כסוכן בלעדי של החברה הטורקית וכשלוחה שלה בעסקת הצינורות של התובעת. עם זאת, ניכר ממערכת ההסכמים שחברת סילבר היא סוכן מסחרי ולא סוכן מפיץ, ובנסיבות אלה היא אינה אחראית כשלוחה למחדלי החברה הטורקית.
השופט קבע עוד שסילבר אינה אחראית גם מכוח הדין הכללי שכן לא נטען ולא הוכח כי חברת סילבר קיבלה על עצמה התחייבות אישית כלפי התובעת. זאת ועוד, התובעת לא הוכיחה כי חברת סילבר פעלה בחוסר תום לב או בתרמית במסגרת המשא ומתן לקראת הסכם ההזמנה. התובעת כרתה הסכם ישיר עם החברה הטורקית מבלי שחברת סילבר הייתה צד לו ומבלי שנדרשה ליטול על עצמה כל התחייבות.
עוד עלה מהעדויות כי התובעת לא ביצעה בדיקת רנטגן של הצינורות בטורקיה מה שהיה מגלה את אי ההתאמה. בסיכומו של דבר דחה השופט את התביעה נגד חברת סילבר וחייב את התובעת לשלם לה הוצאות בסך 25 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד מארק רוזן
• ב"כ חברת סילבר: עו"ד אריה חגאג
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
