בית המשפט למשפחה בחיפה קיבל לאחרונה תביעה של אישה גרושה להצהיר עליה כבעלים של מחצית מהזכויות בדירה הרשומה על שם בעלה לשעבר: השופטת שושנה ברגר קבעה כי אף שבני הזוג גרו בדירה לכל היותר 3.5 שנים מתוך 22 שנות נישואיהם, האישה הציגה ראיות שמעידות על כוונת שיתוף בנכס.
התובעת, חסרת דת, התחתנה עם בעלה בנישואין אזרחיים ב-1998 ובמהלך השנים נולדו להם שני ילדים. בשנתיים הראשונות לנישואים הם גרו בדירה המדוברת, לאחר מכן עברו לבית אחר ובשלב מסוים עזבו לחו"ל. לטענת האישה, בשלב מסוים הם חזרו לארץ וגרו בדירת המחלוקת תקופה נוספת של שנה וחצי, אך הבעל הכחיש זאת וטען שחזר ארצה לבד. לפני כשלוש שנים הם החלו בהליכי גירושין.
בתביעה שהגישה האישה בינואר 2020 נטען שהיא ובעלה חיו בשיתוף כלכלי לאורך השנים, שילמו יחד את החזרי המשכנתה החודשיים על הדירה, והאישה גם נרשמה כערבה למשכנתה. מנגד טען הבעל כי התקיימה ביניהם הפרדה כלכלית והוא שילם את המשכנתה לבד.
השופטת ברגר ציינה כי במקרה זה מתקיימות כמה אינדיקציות לכוונת שיתוף בדירה, בראש ובראשונה תקופת הנישואים הממושכת בת יותר משני עשורים. היא העירה שהשניים ניהלו קשר זוגי נורמטיבי, ולא הוכח שחיי הנישואים לא היו הרמוניים באופן השולל את כוונת השיתוף.
עניין נוסף נגע למשכנתה שנלקחה טרם חתונת בני הזוג. בפסק הדין צוין שהמשכנתה מימנה כ-91% משווי הדירה והאישה נרשמה כערבה עליה בבנק. המשכנתה שולמה באמצעות חשבון בנק ייעודי שהיה לדברי השופטת "משותף במהותו". אף שהאישה נרשמה כשותפה בו רק ב-2010, שולמו דרכו עוד לפני כן – בנוסף להחזרי המשכנתה – גם הוצאות משותפות של בני הזוג כגון תשלומים לגני הילדים.
פסק הדין הפנה גם לשורה של העברות בנקאיות בסכומים ניכרים שביצעה האישה מחשבונה הפרטי לחשבון ה"משותף" בין השנים 2001-1997. צוין שהפעילות בשני החשבונות מלמדת על זיקה כלכלית הדוקה בין הצדדים והתנהלות רכושית משותפת.
מעבר לכך, השופטת התרשמה שהבעל הציג בפני האישה מצגים שגרמו לה להסתמך על זה שהדירה בבעלות שניהם. כך למשל היא העידה שהוא אמר לה "אל תדאגי, הדירה גם שלך". בנוסף עלה בחקירתה כי שילמה חלק מההון העצמי על הדירה, ולא חששה כלל מעניין רישום הזכויות. "האמנתי בו. הוא אלוהים שלי", הסבירה.
השופטת ציינה כי גם העובדה שבני הזוג לא ערכו הסכם ממון תומכת במסקנה שהייתה בין הצדדים כוונת שיתוף. היא סיכמה שלמרות תקופת המגורים הקצרה יחסית בדירה, יש בנסיבות המקרה מסה קריטית של ראיות כבדות משקל המחייבות את המסקנה שיש לקבל את התביעה. לפיכך נקבע כי מחצית מהזכויות בדירה שייכות לאישה. השופטת התחשבה במצבו הרפואי והכלכלי של הבעל ולא חייבה אותו בהוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הבעל: עו"ד סופי ספקטור
• ב"כ האישה: עו"ד דקלה דויטש-סופ
• עו"ד אילן גבע עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
